לאחר שבוע של מלחמה מול איראן שלמרות כל ההתראות תפסה אותנו מנומנמים באותו בוקר יום שישי, 13 ביוני, פניתי לאלדד ורדי, יו"ר צח"י (צוות חירום ישובי) הטרי אצלנו.

הצוות המורחב נפגש מדי ערב לדון ולהחליט על פעולות נדרשות על רקע המצב כפי שידוע מפיקוד העורף והמיגון הזמין לנו כאן. מלבד אלדד ורדי כולל הצוות את יוני ארי, מנהל הקהילה, ליאורה רופמן, יו"ר הקיבוץ, גילת שניר, אמיתי לביא, שרון בר-שלום, גיא פיינברג, דודו לנג, יעל חילי, אנטה, אביגיל קולייר והיידי עפרון.

הם קובעים מה ניתן וצריך לעשות כאן כדי להבטיח את המיגון והבטחון המקסימאלי ליותר מ-1,200 ילדים, חברים, תושבים ועובדים זרים ואיך להעביר את המסרים, תוך היצמדות להנחיות פיקוד העורף והנתונים הספציפיים לנו.

לדברי אלדד, יש להם מנדט להקשיח עמדות בנושאים מסוימים ולהתגמש באחרים. כך, למשל, בפתיחה זמנית של המעדנייה וקיום מסגרות חינוכיות לא פורמאליות, כחלק מההגמשה ולעומת זאת, גישה קשוחה יותר בהפעלת הבריכה. לפעילויות מסויימות מחפשים אלטרנטיבות במקום ממוגן העומד בדרישות.

שאלתי את אלדד מה תפקיד צח"י מעבר ליישום הנחיות פיקוד העורף. "תפקידנו הוא לקחת את הבעיות העולות מהשטח ומהנסיבות, בתחום המיגון והפעילות השוטפת בקיבוץ, ולתת מענים אופטימליים ואמינים על פי הצרכים העולים מהשטח ובהתאם למה שזמין כעת", הוא מסביר. "למשל, 13 המקלטים הנמצאים במצב שונה במקומות שונים בקיבוץ. חלקם משמשים באופן שוטף לצרכים אחרים, כמו המועדון הסגול, חדר-הכושר בבריכה ו'מקלט ממי' לעומת מקלטים אחרים שהיו במצב סביר, אך הוכנסו לשימוש רק עם תחילת מתקפת הטילים האיראנית. בחלק מהמקלטים יש שירותים ומיזוג אוויר ובאחרים יש מאווררים ושירותים לא תקינים. המשותף לכולם הוא המיגון הפיזי, זמינות של חשמל, מים, תקשורת (טלפון) Wi-Fi, אינטרנט ולפחות אוורור. השירותים לא ניתנים להשמשה ללא השקעה משמעותית וכאמור לא הותקנו מזגנים. אלה נושאים שהנהלת הקיבוץ הייתה ועדיין מודעת להם ולכן החליטה להקצות סכום לרכישה והתקנה של מזגנים".

לקראת הראיון ביקרתי בכמה מקלטים, מצאתי את חלקם במצב טוב ואחרים – שמישים לצרכי הציבור, אך פחות נוחים. לדברי אלדד, ציבור המשתמשים במקלטים עוזר מאוד ומביא ציוד מגוון שעוזר לשהייה בהם. 

לשאלתי על אפקטיביות הגורמים בקיבוץ בנסיבות הנוכחיות, אלדד מציין את הזמינות והתגובה המהירה של כל הגורמים ובמיוחד את החשמליה בראשות אמיתי לביא ושל שרון בר-שלום בנושא המקלטים. בעיות שעלו והצוות הפנה אליהן, טופלו במידת האפשר במהירות ובמסירות.

הוא מצביע על התפוסה הגבוהה במקלטים והשהות הארוכה בהם שלא הייתה בעבר. השינה במקלטים היא תופעה חדשה, כך שהמקלטים והממ"דים הציבוריים, מלאים ונותנים תחושת צפיפות שלא הכרנו עד כה. בגנים, למשל, הממ"דים מספיקים לילדי הגן והצוות אך לא למשפחות שלמות הנאלצות להשתמש בהם בעיקר בלילות ללא מיגון חלופי.

כחבר (בזום) בצוות מנהלי צח"י במועצה האיזורית עמק-חפר, נחשף אלדד למצב המקלטים  בעיקר במושבים ולדבריו מצבנו טוב בהרבה מבחינת המוכנות. זה לא אמור להרגיע ועדיין יש מקום לשיפורים, שהצוות עושה עד כמה שניתן בזמן אמת.

שאלתי על ההמלצות העיקריות שלו.

"חייבים להוריד את אפליקציית פיקוד העורף ולהישמע בקפדנות להוראות המתקבלות שם ובתקשורת הפורמלית", מדגיש אלדד. "יש לשים לב לשכנים ולאוכלוסיות מיוחדות ולעזור במידת האפשר. כמו כן, ניתן כמובן להיעזר בצוות צח"י בכל נושא הקשור במיגון והתנהלות כאן".

לאחר שראיתי את מימדי הטיל שנפל בשדותינו, אני שואל את אלדד האם ומה ניתן לעשות כדי להתמגן מפני דבר כזה. "אם חלק כזה של טיל נופל על בית, הוא הורס אותו וזה ממחיש את גודל הסכנה למי שלא נכנס למקום ממוגן, לא כל-שכן, אלה שנשארים בחוץ לצפות ביירוטים". הוא חוזר ומדגיש כי אין לגעת ולהתקרב לחלק של טיל או שבר יירוט וחייבים לדווח לצח"י, לגיא או לדודו על כך. אסור להתפשר על ההנחיות ויש להישאר במרחב הממוגן עד אישור היציאה של פיקוד העורף.

ב"נוה-נועם" אין ממ"דים או מקלט קרוב, ונמצאים שם אנשים שקשה להעביר למקלט. מה עושים איתם? "הנוהל הוא להעביר אותם למסדרון בו אינם חשופים לחלונות. ברור שזה לא מצב רצוי אך הוא ידוע למוסדות הקיבוץ כבר שנים רבות. פתרון לבעיה אקוטית זו אינו זמין כעת".

צח"י פועל בשלושה מצבים: "שגרה", "שגרת-חירום" בה אנחנו נמצאים כעת ומצב הקיצון "חירום" (נפילת טיל, רעידת אדמה וכדומה) שבו מופעל חמ"ל. בצוות חמ"ל משתתפים מתנדבים מהקיבוץ המוקפצים בעת הצורך מהחמ"ל המשמש לתכלול המצב מול מספר גורמים כגון המועצה, המשטרה והצבא, כיבוי-אש ומד"א, משמר-הגבול ומול ישובים שכנים. כמובן שהם עובדים גם מול הציבור, גורמי הבטחון והרפואה ובעלי תפקידים בקיבוץ. אלדד מציין את רוח ההתנדבות, כאשר מייד עם הפניה לציבור נענו כ-10 חברים להצטרף לחמ"ל צוות החירום היישובי.

כרכז לשעבר של צוות החירום להתמודדות עם הקורונה כאן, אלדד מדגיש כי ההבדלים בין המצב בקורונה למצב הנוכחי, הם משמעותיים מאוד. אז היו הוראות ברורות של הרשויות והממסד ולאי עמידה בהוראות ובמגבלות הייתה השפעה על מספר גדול של אנשים אך כיום, באופן מובהק יותר, האחריות היא אישית ומשפחתית של הציבור לקיים את הכללים.

"אני מבקש להודות לכל מי שלוקח חלק במאמץ לשמור על בטחון ובריאות הציבור לאורך כל השנה ובפרט במצב בו אנו נמצאים כיום. תודה ליניב אופיר על שנים רבות של עשייה". 

בואו נקווה שלא נזדקק לצוות פעיל זה בימים, שבועות, חודשים והשנים הקרובות. שהמלחמה תסתיים בחזיתות איראן ובעזה ושכל החטופים יחזרו הביתה, מי למשפחתו ומי לקבורה בישראל ושכל הפצועים יחלימו בהקדם האפשרי. בינתיים, שמרו על ערנות ומלאו את ההוראות.