איזה ביטוי מוזר הוא "צדק צדק תרדוף". נמצאת בו הטענה שצדק זה לא דבר אחד, יש צדק ואז יש עוד צדק, אולי אחר. לזה מתווסף הרעיון שאת הצדק צריך לרדוף. לא לבקש, לא לקדם, אלא ממש לרדוף. זה מניח מראש שהצדק או "הצדקים" כל הזמן מנסים לברוח. וזה החשש שהביא אותי לכתיבת המכתב הזה, כי הצדק יכול לחמוק מאיתנו בקלות בהצבעה הקרובה.

למי שלא מכיר, שמי מיכל בן נח ואני חברת קיבוץ משכונה ג' וחברת הנהלה. בקרוב תגיע לפתחו של כל אחד מחברי הקיבוץ הצבעה שתאשר או תבטל את עקרונות ההסדר שנחתמו מול משפחת כרמל ואושרו במועצה. אני כותבת לכם היום כדי להגן על עקרונות ההסדר, אחרי שעות רבות של דיונים בהנהלה, בתקווה לעשות מעט סדר בדברים ולהסביר למה חשוב שנצביע בעדו.

נתחיל בעובדות. מחקירה שנעשתה, נגנבו מהקיבוץ כ 4 מיליון שקלים שהיו צריכים להיות משולמים. זה סכום המעילה המשוער. למה משוער? כי זה הסכום שהחקירה הראשונית וההודאה של גדעון התכנסו אליו. כדי להגדיל את הוודאות, הקיבוץ מנהל בימים אלו חקירה עמוקה ויסודית יותר, אבל זה ייקח זמן. זו בדיוק הסיבה שבעקרונות ההסכם ישנו סעיף לפיו אם סכום המעילה יתברר כגבוה יותר מ-5 מיליון, המשפחה מתחייבת לשלם את הפער. במילים אחרות, אין לנו שום כוונה לצאת פראיירים, או לבסס את הכל על סמך ההודאה. אנחנו מוגנים מהאפשרות שהחקירה הראשונית לא הייתה עמוקה מספיק.

עוד פרט מידע שחשוב להכיר הוא שהקיבוץ גם בירר את מקורות מימון ההחזר. בגדול, בדקנו כמה כסף יש בחשבונות, קרנות, נכסים וכו' של משפחת כרמל. לצערי, לא מצאנו מקורות משמעותיים. למה זה משנה? בגלל שבסוף ההסדר צריך להיות ריאלי. אולי היינו שמחים לדרוש ולקבל סכום גבוה בהרבה מסכום המעילה, נניח הסכום כולל ריבית והצמדה או סכום שכולל גם קנס על הפגיעה באמון הציבור, אבל הסכם שאי אפשר לעמוד מאחוריו הוא הסכם מסוכן ושביר. כמובן, יכול להיות שיתגלו בעתיד עוד כספים או משאבים שעדיין לא איתרנו. במצב כזה, לפי אחד מסעיפי ההסכם, הקיבוץ ידרוש מהמשפחה להשלים את סך המעילה כולל ריבית והצמדה. בדיוק כמו בסוגיה הקודמת, גם כאן אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים הכל, וההסכם משקף את זה ומגן על הקיבוץ.

עוד סוגיה משמעותית בהסכם הזה הוא יצירת הבטוחות להחזר, בגלל שהוא כולל את הסכמתה של המשפחה לצאת מחברות ולמכור את ביתם, כך שכל סכום המכירה יועבר לקיבוץ כחלק מכיסוי החוב. הסעיף הזה מגדיל בצורה משמעותית את הבטוחות שלנו לקבל את רוב הכסף חזרה, אפילו אם המשפחה תחליט פתאום לחזור בה או לברוח לחו"ל, למרות שלדעתי שני הדברים האלה לא יקרו. ככה גם אם פתאום הצד השני יחליט לסגת מההסכם, רוב סכום המעילה כבר יוחזר, ולא תהיה לאף אחד היכולת למנוע מזה לקרות. כמובן שבמקרה כזה של הפרה, שמורה לנו הזכות לפעול כפי שנראה לנכון, כולל הגדלת הדרישה, פנייה למשטרה וכו', אחרי שכבר מומשה מכירת הבית. ללא הסכם, או בהסכם שלא כולל את הסעיף של ויתור על החברות ומכירת הבית, הקיבוץ חשוף לסיכון גדול בהרבה.

חשוב לי להתייחס להתנגדות חשובה, התנגדות שאולי שמעתם גם אתם. היא טוענת שהדרך הנכונה, או החכמה, או הצודקת יותר היא לפנות למשטרה בנושא ולא לסגור את זה באופן פנימי. ברור לי שלאורך שנים רבות מדי קיבוצים שמרו שלדים מכוערים מאוד בארון הקהילתי. אבל זה לא אחד מהמקרים האלה, בגלל שהפגיעה כאן היא קודם כל כלכלית, בניגוד נניח לפשעים שמעורבת בהם אלימות. חשוב בהקשר הזה לציין שעד כה לא מצאנו שום עדות לכך שכסף נגנב מחשבונות של חברים. שיטת הגניבה העיקרית הייתה שגדעון לא חייב את עצמו בגין השירותים והעסקאות שנעשו בקיבוץ (החשבון שכולנו מקבלים כל חודש, עם חיובים מהכלבו, חדר האוכל וכו'), ולא משיכה של כספים לתוך החשבון הפרטי שלו. גם זה כמובן ייבדק לעומק. אבל זה פרט חשוב, כי הוא משנה את האופן שבו נפגענו ואת הפעולות הנדרשות בתגובה.

אמנם ישנה הנחה נפוצה שצדק משיגים דרך דברים כמו מעצרים, בתי כלא וענישה. אבל זה רק מובן אחד, ולדעתי פגום, של צדק, צדק שמסתכל אחורה ומתמקד בפושע. אבל ישנו עוד מובן של צדק, כזה הצופה קדימה ומתמקד בקורבן. אנחנו, הקהילה שלנו, הם הקורבן. ומה שהכי יעזור לנו עכשיו לדעתי זה לא הסיפוק שאולי חלקנו ישאבו מלראות את גדעון מאחורי סורג ובריח, אלא הכסף. זה כסף חשוב, שיכול לעשות המון טוב בקהילה. הוא יכול לממן מיגון לאוכלוסיות פגיעות. הוא יכול לשפר תשתיות קורסות. הוא יכול לתת לנו עתיד כלכלי מעט יותר בטוח. זה מה שנלקח מאיתנו, וזה מה שההסכם מחזיר. פנייה למשטרה, לעומת זאת, לא סביר שתביא להחזר כזה, בטח שלא באותו טווח זמנים ובאותה רמה של בטחון. פנייה למשטרה פירושה שנים ארוכות עוד בטרם נגיע לבית המשפט, וגם אז תוצאות המשפט, הן הפלילי והן האזרחי, לא ודאיות. ובזמן הזה, משפחת כרמל לא תצטרך לצאת מהקיבוץ, לא תצטרך לוותר על החברות, לא תהיה חייבת למכור את הבית – הנזק הקהילתי והכלכלי הפוטנציאלי של מהלך כזה הוא עצום.

מכל הטעמים האלו, אני מאמינה שעקרונות ההסכם המובאים להצבעה הם נכונים, ראויים וחשובים. הם לא ויתור על הצדק, הם בעצמם מקדמים את הצדק במובן המשמעותי ביותר שלו למקרה הזה, צדק עבורנו. כולי תקווה שהקהילה תראה את היתרונות הרבים ותצביע לאישור עקרונות ההסכם. כך נוכל להתקדם במסע ההחלמה הקהילתי והמוסדי הארוך שעוד לפנינו.

מיכל