המדיה מלאה בתיאורים על מה שקרה בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר ואפילו משפחה מגח"א (בן-אור) הייתה שם ושרדה לספר חלק מזערי מסיפור המקום באותו יום. מאז חלפה יותר משנה וחצי וסיפור בארי עדיין לא תם. לאחר האסון שפקד ועדיין עובר עליהם, כשמשפחות מבכות את חלליהן וחטופים מהקיבוץ עדיין נמקים במנהרות החמאס.

רותם בנגר (19) נמצאת בעיצומה של שנת השירות שלה עם קהילת בארי שעברה לאחר השבת השחורה למלון בים-המלח וממוקמת כעת בקיבוץ חצרים.

רותם חווה את הדברים מפרספקטיבה של מי שלא נכחה בבארי באותו יום ארור. פניתי אליה שתספר קצת על עצמה ותשתף בחוויות שלה מעבודתה. היא הסכימה אך סייגה את דבריה למחוזות שלא יפגעו בפרטיות אנשים בקהילת בארי.

רותם היא בתם של איריס וירון בנגר, אחותו התאומה של רועי עליו כתבנו בעלון קודם ואחותה הצעירה של רוני בנגר, הנמצאת במילואים בשעת הריאיון הזה.

ההסללה לשנת שירות היא תופעה מבורכת ומשותפת לרותם ולרוב החבר'ה שלה מקיבוצי ומושבי האיזור. לדבריה זו שנה בה היא רוצה לתת מעצמה לאחרים לפני הגיוס לצה"ל ולעזור במקום בו הכי זקוקים לעזרתה.

"אני אוהבת מאוד את הקהילתיות הקיבוצית, אך באיתור מסגרת לשנת שירות בדקתי גם כפרי נוער ופנימיות ובסוף בחרתי בבארי כמקום בו השנה הזו תהיה המשמעותית ביותר". לפני המלחמה קדמו לה בבארי גם גיל אחיטוב ואורי זיו.

רותם נמצאת במתחם בארי בקיבוץ חצרים במסגרת קומונה של 14 חבר'ה, רובם לא מקיבוצים. "אני נוסעת בבקרים לבארי לעבוד שם בפינת-החי המשתקמת, בזמן שהילדים שאני מדריכה נמצאים בבית-הספר, כשבנוסף לבעלי-החיים יש שם פינת יצירה בעץ ומתכת. אחר-הצהרים, בערבים ובלילות, אני עובדת עם ילדי כיתות ח'–ט' מהרגע בו הם חוזרים מבית-הספר ונמצאת איתם בקשר קבוצתי ואישי שוטף, בארגון פעילויות בקיבוץ וטיולים מחוץ לקיבוץ".

שאלתי על העבודה עם ילדים שעברו טראומה במלחמה. "יש ילדים הרוצים ומשתפים אותי בחוויות שעברו ואני מקשיבה ונמצאת שם בשבילם", היא מספרת. "ויש אחרים שלא משתפים וגם זה בסדר. יש קטעים לא קלים ואצל כל ילד זה שונה. אנחנו עוברים סדנאות כדי לקבל הכשרה להתמודד עם המצבים המורכבים איתם אנו מתמודדים ובנוסף לכך, יש לנו מלווים של הקומונה מהקיבוץ ועובדים-סוציאליים המסייעים לנו בעבודה עם הילדים".

העבודה בחינוך מאתגרת במהותה ולמרות שרותם באה עם נסיון של כארבע שנים בעבודה עם ילדים בגח"א, עדיין קשה להתמודד והעבודה לא תמיד מתגמלת במובן הבינאישי.

"לפעמים יש קשיים שנתקלים בהם מול הילדים ואנחנו מתמודדים איתם. לא כל הילדים ממשיכים בטיפול נפשי. יש כאלה שנמאס להם לאחר תקופה ארוכה בה היו מוצפים בפסיכולוגים, עו"סים ומטפלים אחרים".

האם שנת השירות עומדת בציפיות שלה? רותם מספרת כי היא מצטערת שהשנה עומדת כבר להסתיים בעוד כמה חודשים.

"עבדתי קשה במיונים כדי להתקבל ואני יכולה בהחלט לומר שזו השנה המשמעותית ביותר שעברתי. אני ממש שמחה שהגעתי לשם וזה בדיוק המקום המתאים לי. הייתה הרבה אי-ודאות לקראת מה אנחנו הולכים לעשות, כי לא סיפרו לנו עד שהגענו לשם. כרגע הכי טוב לי בעולם. כל מה שאנחנו עושים משמעותי להם ולנו וזה לא מקרה שהעלו את מספר הש"שינים ושרובנו שולבנו שם בחינוך. זו השנה הראשונה עם ש"שינים ב'נעורים' וכל מה שאנו עושים שם החל בפינת-חי, העבודה עם הנעורים והאירועים שאנחנו מרימים בעיקר בחגים, ממש חשוב להם".

ואיך החיים רחוק מהבית? "זו חוויה חיובית גם אם קצת מוזרה. להיות עם חבר'ה אחרים באותו מקום. זה שונה ממה שהייתי רגילה אליו אף-על-פי שרוב הזמן אנחנו עסוקים ולא נמצאים במבנה המגורים שלנו. החבר'ה בקומונה מחוברים מאוד ומתחלקים בחוויות והיחד כייף מאוד אז אני בטוחה שאשמור איתם על קשר. כבר היום אנחנו נוסעים לישובים ולבתים של החבר'ה מהקומונה ולא מסתפקים ביחד שבחצרים/בארי. משפחת כהן מאמצת אותי ויש לי גם קשר טוב עם משפחת שרעבי".

רותם ממליצה בחום על שנת-שירות כמו שלה. "הקהילה מדהימה ומקבלת יפה מאוד את הש"שינים. יש הרבה בחירה והם מקבלים בהערכה את הרעיונות והיוזמות שלנו וגם מצפים לכך. כבר כעת, נור שפע יודעת שתהיה שם בקומונה. לגבי הצבא, לא ברור עד כמה שנת-השירות מקדמת את האפשרויות שלי בצבא אך אני רואה שאני מקבלת זימונים מעניינים שלא הוצעו לי בסוף י"ב. אני בוחנת את כל האפשרויות כדי לתת מעצמי הכי טוב למדינה, כולל אפשרות של שירות קרבי".