מי היה, מה היה ולמה היה? אנחנו, צעירי גבעת חיים איחוד בגילאי 18-24, יצאנו לטיול בן יומיים למדבר כחלק מפעילות ענף הצעירים בקיבוץ.

מאז שהקבוצה שלנו נכנסה לצעירים לפני קצת יותר משלוש שנים, חלמנו על טיול צעירים כמו ששמענו בסיפורים ובאגדות מתקופות בהם הצעירים היו סוג של הנעורים רק של מבוגרים, כלומר – כולם בשנת שירות / צבא / עבודה / לימודים אך פעילים בסופ״שים, בין אם זה קבלות שבת, זולות בים, טיולים, אירועי שיא או סתם סתלבט על הדשא עם לימון עראק ומחצלת.

הכל התחיל בקרמיקה אצל לביאה, שם אנחנו משתדלים להיפגש בימי ראשון והתחלנו לדבר על איזו זולה בים או טיול לצעירים. לביאה ויהלי שפע, שני האנשים החד-פעמיים האלה המשמשים כראש וועדת צעירים, לקחו את זה צעד קדימה ונפגשו לתכנן את העניין.

הם יצרו את המתווה הכללי והתחילו לחלק אחריות: איתן מצקין על המסלול, מנו בירן אורדובר על הבטחון, אני (גל שוורץ) על הפיכחון, שירה נואמה עם יהלי שפע אחראים כלליים, אורי קריאו על הרפואה ועוד רבים ואחראים שעשו את תפקידם בצורה יוצאת מן הכלל. אחרי שהרעיון עלה לאוויר ועבר לשלבי ביצוע, נקבע תאריך ולמרות התקופה המסובכת הצליחו להגיע לטיול 25 צעירים וצעירות, רובם חיילים בסדיר אשר הקריבו את הסופ״ש שלהם בבית כדי לטייל.

התחלנו את הטיול בשישי בבוקר, אספנו סנדוויץ מהמעדנייה, נישקנו את ההורים, עברנו תדריך מקיף מלביאה ויצאנו לדרך.

תחנה ראשונה בטללים, יובל פולק משכבת "קקטוס" עושה שם מכינה וגנבנו אותו אלינו, כי לפני הכל המחויבות היא לקיבוץ. משם נסענו לנקודת תחילת המסלול בחניון סרפנטינות.

ירדנו מהאוטובוס, חילקנו אוכל בין החבר׳ה לפריסה של הצהריים, שמנו תיקים על הגב ויצאנו לדרך. איתן, אחראי מסלול, לא גילה לכולם שהמסלול מתחיל בעלייה חדה של קילומטר שלא הייתה מביישת נסיגה רגלית של יחידה מובחרת בצבא. אחרי שסיימנו את מעלה דבשון, הלכנו על הציר הירוק עד שהגענו לעין עקב, שם אכלנו ארוחת צהריים (מה שלא נמעך בדרך). האמיצים בינינו קפצו למים ואז חזרנו דרך נחל עקב עד האוטובוסים, לפני ששערי השמורה נסגרו עלינו. מזל שהבנות הצליחו לתפוס טרמפ כמעט כל המקטע האחרון, אחרת היינו צריכים לשלוח משלחת חילוץ:)  משם לאוטובוס ויציאה לחאן חוורים.

בדרך עצרנו במצפה לראות את השקיעה ולבנות רוג׳ומים כמו שליאור ארזי ז"ל היה נוהג לעשות, עשינו כמה תמונות והמשכנו לחאן.

איך שירדנו לחאן התחלנו כמו נמלים שבונות קן. כל אחד יודע מה העבודה שלו ואיפה כל דבר צריך לעמוד, תוך 20 דקות היו לנו שולחן אוכל מהודר מתחת לגרילנדה, מטבח חוץ מסודר, פינת מדורה וכמובן מאהל עם מזרונים מוכנים לקרבות היאבקות של הבנים שבדרך כלל מתרחשים בלילה.

לאחר סידור המחנה ישבנו קצת סביב המדורה עם בירה ראשונה לערב, שרנו שירים בליווי גיטרה והבנות הרציניות פתחו מעגל מסאז׳ים ושנ״צ אחרי המסלול המתיש.

התחלנו להכין את המנגל, הצ׳יפס והסלטים כשכל אחד השתבץ למחלקה הקרובה לליבו. באמצע הבישולים (מה הסיכויים?!?) החל לרדת עלינו גשם.

עכשיו, גשם יש גם בגבעת חיים, לא צריך לנסוע ללב המדבר בשבילו אבל בכל אופן הוא הצטרף אלינו, אז התחלנו להכניס את כל הדברים למחסה כשגיבורי המנגל המשיכו בעבודתם למרות הכל.

מאוחר יותר התחלנו לאכול. עשינו קידוש ושם הייתה תחושה אמיתית של טיול נעורים בגרסה הבוגרת. לאחר מכן התחלנו משחק צ׳ייסר (כמו השעשועון בטלוויזיה) בנושא קיבוץ שהכינו שירה נואמה וספיר בן חיים, שם בחנו את הידע ההיסטורי שלנו על הקיבוץ בתחרות נחמדה בין הקבוצות. לאחר מכן המשכנו לנגן סביב המדורה והלכנו לישון, התעוררנו בבוקר סביב שמונה וחצי אחרי שקבענו שבשבע וחצי אנחנו כבר ערים ומתחילים לבשל (אופייני מאוד, בכל זאת חיילים).

בכוחות חזקים מאוד ומנטליות רצינית התחלנו להכין שקשוקה בפיקוד הבנות ונהנינו מארוחת בוקר מדהימה. לאחר מכן התחלנו בקיפולים וקפצנו בדרך הביתה למדרשת בן גוריון לבקר בקבר של דוד ופולה. חשבנו קצת מה היה קורה אם כיום בן גוריון היה ראש הממשלה ואיך הדברים היו נראים אחרת.

ולאחר מכן שמענו קצת סיפורים על חטופים שהכינו לנו שאול זיידמן ועומר פרי, כי המינימום שיכולנו לעשות כשאנחנו ככה יוצאים לבלות, זה לזכור שיש עוד 100 אחיות ואחים שלנו שעדיין שם! נסענו הביתה והגענו לקיבוץ ישירות לזרועות החמות של לביאה.

לסיכום: בוודאות יהיו עוד טיולים כמו זה. הייתה באמת חוויה מדהימה וקצת מנוחה לראש מהעיסוקים של היומיום, בין אם זה חבר׳ה לוחמים שנמצאים כבר שנה בחזית בכל גזרה אפשרית או חיילים שעובדים במעטפת וגם חבר׳ה אזרחים שתורמים ועובדים קשה בחלק שלהם שזה לא פחות חשוב. אני רוצה גם להזכיר את ניקו, חבר שלנו שהוא באמת אחד האנשים הכי מצחיקים וטובים שיש וכמה הוא תמיד מרים את האווירה וכמה היה עושה את הטיול עוד יותר מוצלח. אנחנו שולחים לו כוחות ואהבה ומחכים לטיול הבא ששם הוא יהיה איתנו.

אני רוצה להגיד תודה לכל מי שנתן יד ועזר לאירוע הזה לקרות ומי שפספס את רשימת התודות המלאה, אפשר לראות בפייסבוק של הקיבוץ ואנחנו מאחלים חג חנוכה שמח לכל בית גבעת חיים איחוד.