האמת? בכלל לא ידעתי מי זה רון ארזי. שמעתי את השם מתישהו, זה בטוח, אבל לחבר פנים לשם ולאילן המשפחתי בקיבוץ, זה כבר מורכב יותר. כשהתחלנו להתכתב קישרתי בינו לבין הסטטוסים וההערות החריפות בקבוצת הקיבוץ ובקבוצות העוסקות בפוליטיקה הישראלית ברשת. הופתעתי שאפשר להיות כה מעורב כשאתה גר בפינלנד. לבקשתי, רון שלח קטע יפהפה
אני רון, הבן של מרים ואליעזר ארזי, אח לכרמית וניר ואבא ליובל שעוסק בהפעלות בטבע וחי עם משפחתו בלהבות-חביבה ובועז איש היי-טק שחי עם משפחתו בניו-ג'רסי, ארה"ב.
בחיי ונדודי במקומות שונים בארץ ובחו”ל, הבנתי שלא משנה היכן אני נמצא, בפנים זה תמיד אני. אותו אני שתמיד הייתי ותמיד אהיה. מקום ותנאים זה רק מעטפת בעוד שהתוכן והאישיות לא משתנים. כך גם לגבי מושג הבית ובכל מקום בו אני מתגורר, נמצא איתי הבית – גבעת חיים איחוד. כי בית יש רק אחד וזה גבעת חיים.

על האופניים – מורדי עם יואב ונבות, רון ארזי עם בועז
לאחר 25 שנים ביחד בישראל החלטנו, מיריה ואני, לעבור לפינלנד, המדינה שלה, ל-25 השנים הבאות ואחר-כך נראה. מצאנו מודעה בעיתון על משק קטן ומבודד אי-שם בין יערות ושדות ובו בית, מבנה סאונה ושלושה מבני מחסן על חמישה דונם במחיר 6,000 דולר. כמובן שלקחנו, שיפצנו לבד ונכנסנו לגור בו.
שכרנו מבנה רפת ישן בסמוך והתאמנו אותו לשמש כאורווה וכן שכרנו שדה סמוך של עשרה דונם בו יכולנו לגדל את שני הסוסים שלנו בתנאים מדהימים.
בפינלנד עושים הכל בידיים ולבד. הסביבה שלנו חקלאית וכך גם טבע האנשים שקיבלו אותי כשווה מהרגע הראשון. במרחק כ-20 ק”מ מאיתנו נמצאת העיירה הסמוכה ובה מבצעים את הקניות.
בכפר שלנו יש כ-20 תושבים אבל אנחנו גרים כשלושה ק”מ מחוץ לכפר. לגמרי לבד, כך שלעיתים זה נראה לי כמו לגור בסוכה בקאקון.
מיריה מדריכה רכיבה בכל הסביבה ואני עבדתי עד הפנסיה במפעל לייצור מיצים, בעיקר מגרגרי יער אך גם מיץ תפוזים. הידע שלי והנסיון מפריגת עזרו לי מאוד.
אני חש שחיי באמת מיוחדים מאוד ושונים משל כל בן אחר שיצא מהקיבוץ ובכל זאת, תמיד אני בחסר של חיי התרבות העשירים שבבית והמגוון האנושי שבגבעה.
תחת כוכב הצפון
כאן, במרכז פינלנד, כוכב הצפון גבוה בשמים. כל החורף הוא ניצב ללא תנועה, בוהק בעוצמה והקסיופיאה והדובה-הגדולה סובבים אותו במחול. שביל החלב מאיר את השמיים כמו מרק של אבק כוכבים והתחושה היא שאתה נמצא במצפה כוכבים ולא זקוק לטלסקופ.
הלילות הצלולים הם גם הקרים יותר – בין מינוס 10 למינוס 25 מעלות. מהיער ישמעו קולות פיצוץ של גזעי עצים המתפקעים בקור העז. כמו יריות. רוח לא תנשב ועץ לא ינוע.
בחלק מהלילות תוכל גם לראות את זוהר הצפון. קרניים מגששות בצבע ירוק פלורסנטי יעלו מקו האופק וילכו ויבהיקו בעוצמה ויתלכדו למסך הנפרש על החלק הצפוני של כיפת השמים, ינועו בקו לולייני כמו זנבות שועלים או כמו שולי חצאיתה של רקדנית. והמסך ילך ויימוג אבל מיד יתחילו לעלות ולהיחשף עוד מסך קרניים ועוד אחד ועוד אחד. לעיתים הצבעים מתחלפים בין כחול לצהוב וירוק ואדום וסגול – מדהים.
אתה צופה ומצלם בהתפעמות וביראה ובקדושה ויודע שאם יש כאן בשורה אז היא בוודאי טובה. ובזמן הזה מנצנצים, כמו יהלומים קורצים, מיליוני גבשושי קרח הפזורים בשדות ומחזירים כל קרן אור הפוגעת בהם.
זהו הלילה הצפוני הצלול.
בחודשים דצמבר וינואר נמשך הלילה 19 שעות והיום רק חמש. בעשר בבוקר זורחת השמש, עולה מעט מעל קו האופק או מעל צמרות היער שבקצה העמק, רואה כמה קר כאן ומייד שוקעת להתחמם במקום אחר וזהו, נגמר היום. בשעה שלוש אחה"צ מתחיל הלילה.
שלג יורד ונערם אבל בבית חם ונעים באמצעות תנורי החשמל ובעזרת התנורים לשריפת עץ שבמטבח ובחדר השינה. טוב שבמחסן יש מלאי עץ לכמה שנים. נסתדר גם ללא חשמל בשעת הצורך. הרבה פעמים מדליקים נרות לקשט את האווירה, ומתכנסים לחיי פנים הבית.
לא מפסיקים להזיע בחורף
חם מאוד בסאונה הקלאסית שלנו המחוממת ע"י שריפת עץ. בתחילה יש לחמם את המים בחדר הרחצה ואחר כך את חדר הסאונה עצמו. כשחדר הסאונה מגיע לחום של 60-80 מעלות, נכנסים, מתיישבים על דרגש ומתחילים לחמם את הגוף. בכף עץ מתיזים מים על האבנים החמות שמעל תנור הסאונה. המים מתאיידים ברחישה ומעלים את הלחות בחדר. הגוף מתחיל להזיע מפלים מפלים.
התושבים יתלו תאורות קישוט בחלונות ועל השיחים בגינות. כביכול לכבוד חג המולד אבל למעשה למשך כל החורף.
פעם או פעמיים ביום יש לגרוף את השלג לפאתי החצר עד שבשוליה נערמים הררי שלג וצריך גם לזכור להאכיל את ציפורי הבר שבחרו לחרוף איתנו.
ויש גם ימים אחרים וצלולים. השמש תזרח על שדות לבנים ועל עצי יער הכורעים תחת משא השלג. השמים יהיו כחולים בצבע כחול עמוק שכבר שכחנו על קיומו ושקט ודממה מסביב.
בימים כאלה אפשר לצאת לסקי ביער, לפגוש עקבות של שועלים, ארנבות, צבאים ומכרסמים זעירים. למרות הקור העז עד כדי כאב בפניך, תוכל להזיע כהוגן תוך כדי החלקה עד שתגיע לראש גבעה שממנה תחליק במהירות בדרך חזרה בדחיפה ראשונית אחת בלבד. איזה כיף.
ואז לאט לאט, הימים שהלכו והתקצרו, מתחילים להתארך. באפריל או מאי מתחיל השלג להימס ובתקופה זו הקרקע חומה ובוצית. העצים ממהרים ללבלב וחלקם אף מניצים מיד פרחים שאבקניהם ימהרו להיזרע באדמה ולהיקלט בחודשי הקיץ הספורים. העלווה חוזרת אל עצי הצפצפה. האורנים והאשוחים יפרשו עוד קומה של ענפים בצמרת.
הקיץ בא
ציפורי הנוד יתחילו לחזור מארצות הדרום. בתחילה ציפורי השדה הקטנות, אחריהן תגענה הסנוניות ארוכות וקצרות הזנב ואז יגיע גם זוג העגורים שהעמק שלנו הוא ביתם. בסוף הקיץ הם יעזבו שלושה או ארבעה (נושאים דרישת שלום מאתנו לישראל) אבל בשנה הבאה שוב יחזור אלינו רק זוג ההורים. אחרונים יגיעו הברבורים שיהיו גם האחרונים לעזוב בסוף הסתיו.
הקיץ ברובו יהיה דומה מאוד לחורף הישראלי. רוחות, סופות, גשמים ברקים ורעמים בין תקופות של ימים יפים.
הטמפרטורות יהיו כמו בחורף ישראלי והפיני יסתובב בסנדלים ובגדים קצרים והאור ימשך כל היממה. אין כוכב הצפון ואין זוהר הצפון. השמש זורחת בצפון מזרח ושוקעת לכמה שעות בצפון מערב והאור לא תם.
זה הזמן לעבודות השדה, והכנת העצים לחורף ולשיפוצים בבית או במבני המשק, לביקור קרובים וידידים ולצאת לחופשה או לבלות בטבע כשאין ערב ואין לילה. לי אישית קשה הקיץ מהחורף כי אני לא מכיר חיים ללא ערב, בלי זמן להגיע באמת אל עצמך ואל הזמן שלך. לפחות החורף מפצה בגדול.
אנחנו גרים לצד עמק המשובץ בשדות ובשוליו פרושים יערות. מלבד שכן אחד הגר בכניסה לעמק אין כאן איש. מדי פעם יעבור חקלאי על טרקטור, ינופף לשלום או יעצור לכוס קפה ולשיחת שכנים. אבל אנחנו לא לבד. איתנו הטבע והחיות והציפורים והשמיים והעננים והמראות והצבעים.
רון ומיריה ארזי
One Response to ואני בסוף מערב / איילת אסטליין
להגיב על רעיה מירון לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- 7 באוקטובר (32)
- אמנות ושירה מקומית (176)
- בטחון (24)
- בטיחות (37)
- ביקור בית (7)
- בנות ובני משק שחזרו (13)
- בנות ובני משק שעזבו (19)
- בריאות ורווחה (52)
- גינון (65)
- דבר המערכת (153)
- הנהלה (370)
- הפרטה (175)
- הקיבוץ של פעם (8)
- התנדבות (70)
- וידאו (22)
- ותיקים (190)
- חברות (79)
- חגים (14)
- חדר אוכל (6)
- חו"ל (1)
- חוגים (9)
- חיות (13)
- חיילים (30)
- חינוך (234)
- חירום (22)
- חניה (20)
- חקלאות (57)
- חשמל (27)
- טור דיעה (47)
- טיולים (48)
- יהדות (31)
- ילדים (149)
- כללי (913)
- לזכרם (235)
- לילדים (15)
- מועצה (10)
- מועצה אזורית עמק חפר (100)
- מזון (65)
- מחזורים (9)
- מטפלים/ות (13)
- מילה טובה (95)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מקום העבודה שלי (11)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (204)
- מתכונים (90)
- נדל"ן בקיבוץ (13)
- נוסטלגיה (253)
- נעורים (45)
- סביבה (163)
- סיפורים (124)
- ספורט (48)
- ספרים (21)
- סרטים (85)
- עובדים זרים (8)
- עיצוב הבית (5)
- ענפי הקיבוץ (64)
- עסקים (102)
- פוליטיקה (39)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (15)
- צעירים (102)
- קהילה (536)
- קורונה (39)
- קליטה (171)
- שיוך ונושאים קשורים (159)
- שכונת בנים (173)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (11)
- תכירו (25)
- תכנון (171)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (62)
- תקשורת (35)
- תרבות (117)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
נובמבר 2025 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30
תגובות אחרונות
- יגאל מוהר על באיזולטור / שרון רשב"ם פרופ
- נויה לס על תפוז הזהב / שהם סמית מעבירה ל…
- טובה גבר על הספר של עמליה / נילי חלאבין ברות
- נויה לס על הקש ששבר את גב הגמל הזקן / אלכס קראוס
- אשר ישראל על תפוז הזהב / ליאן פולק מעבירה ל…
- שרון רשב״ם פרופ על טופוגרפיה של ילדות – שרון רשב"ם פרופ
- אחמד על מטפלת אחרת / שלמה כהן
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- ליאור תירוש על צדק צדק תרדוף: לקראת ההצבעה על עקרונות ההסדר מול משפחת כרמל / מיכל בן נח
- ליאור תירוש על דבר העורכים / ליאור אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / מרים לביא מעבירה ל…
- על הקרן לעזרה הדדית / אדם הישראלי
- ממלכת הדירות להשכרה / שלמה כהן
- מושיטות יד (שנייה) / ליאור אסטליין
- חינוך זה לא רק בית-ספר / שלמה כהן
- נזכור / מוטי זעירא
- קופצים למים בסרביה / גילי הדר סגל
- קרב ללא מלחמה / שלמה כהן
- באיזולטור / שרון רשב"ם פרופ
- המועדון / מתוך "ספר החיים". הגהה: רחל נחמני
- עוגיות טחינה / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שהם סמית מעבירה ל…
- משולחן מנהל הקהילה / יוני ארי
- סליחות / אלכס קראוס
- משהו נשבר / ליאור אסטליין
- מעילה / שלמה שחר
- מה קשה בגיל הרך? / ליאור אסטליין
- הספר של עמליה / נילי חלאבין ברות
- האם אפשר לתקן למידה? / שלמה כהן
- הדובות / תמר אור-חן שרי
- מה בין קבלה, רפת, ניהול – וספרי ילדים? / שלמה כהן
- המטבח של אליעזר / שרון רשב"ם פרופ
- יום כיפור / גידי שקדי
- מזרח ומערב או: הפצע המדמם / מורדי מורג
- ילדות וילדי בית האלון (א'-ב') מברכים
- סלט עגבניות שרי / בלה שנהר
- מקולומביה באהבה / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
קטגוריות
7 באוקטובר אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות





הי רון,
בימי אוגוסט הלוהטים אצלנו (תרתי משמע), רשימתך הכתובה בכשרון, מרעננת ומסקרנת. אתה מטיב לתאר עולם אחר, יקום זר (וקצת מוזר…) כוכב רחוק. נעמה עליי הקריאה מאד