היה בלתי אפשרי לפגוש את השניים הנ"ל, היות ותמיר עסוק עד מעל לראש ב"מחלבת יעקובס" כגבן (מייצר ומומחה הגבינות) לקראת חג השבועות, שהוא חג מוצרי החלב בארץ.

הם בכל זאת נעתרו לענות על שאלותי בכתב.

ספרו קצת על עצמכם ואיך נפגשתם.

"דנה בת 29 ותמיר בן 32. הכרנו במלבורן, אוסטרליה ב 2010 , שם גר תמיר במשך שנתיים ודנה עשתה טיול אחרי צבא. נפגשנו בזכות חבר משותף שהכיר בינינו." דנה אומרת ש"תמיר קנה אותי בתה וחלבה".

תמיר גדל בקיבוץ גבעת חיים, הבן של משה וטליה פרץ ואח של איתן, אופיר ושי. משהל'ה- הטבח האגדי של חדר האוכל וותיק עובדי הנוי בהווה. טליה (הליט) – גזברית בפריגת.

דנה נולדה בטבריה וגדלה בגבעת אבני. הבת של מירב ויעקב טל, דור 14 בטבריה. יעקב – עוסק בעץ לבניה. מירב – מעצבת בגדי ים. אחות לשרון ואלונה והכלב יואבי.

מה עשיתם מאז שסיימתם את השרות בצבא?

דנה – לאחר השירות הצבאי עבדתי כמלצרית בבר בקיבוץ כנרת, ולאחר מכן טסתי לאוסטרליה, שם הכרתי את תמיר וטסנו יחד להודו. אחרי הטיול עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. אחר כך עשינו טיול של שלושה חודשים בדרום מזרח אסיה. אחרי הטיול עבדתי במחלקת הדיגיטל במגזין האוכל "על השולחן". אחרי תקופה ב"על השולחן" עברנו אני ותמיר לעיירה ברה שבאיטליה, שם למדתי תואר שני בתרבות מזון באוניברסיטה לגסטרונומיה. באמצע אני ותמיר התחתנו, חזרנו לאיטליה לתקופה קצרה ואחר כך סגרנו מעגל שוב בהודו.

תמיר – מיד לאחר השירות הצבאי טסתי לעבוד באוסטרליה בחברה לציוד כבד ועבודה בגובה, ונשארתי לשנתיים. בחודש האחרון שלי באוסטרליה פגשתי את דנה וטסנו ביחד להודו.

אחרי שחזרתי עשיתי תואר בביוכימיה וטכנולוגיה של מזון בפקולטה לחקלאות ברחובות.

לאחר הטיול השני במזרח התחלתי להתעסק בגבנות (ייצור גבינות) ובזה אני עוסק עד היום.

מאיפה חזרתם לקיבוץ?

"חזרנו מאיטליה, שם שהינו במשך כמעט שנה וחצי. רוב הזמן גרנו בעיירה קטנה שנקראת ברה במחוז פיאמונטה". דנה עשתה תואר שני באוניברסיטה ותמיר עבד במחלבה המייצרת גבינות מסורתיות ממחוז פיאמונטה. בשאר הזמן עבדו בחוות קטנות לייצור גבינות ארטיזינליות.

מה אתם עושים לפרנסתכם היום ואיך הגעתם לזה?

דנה – גדלתי בבית בו אוכל היה עניין מרכזי, ואחרי התואר הגעתי למגזין האוכל "על השולחן" שהכרתי מהבית. עבדתי במחלקת הדיגיטל והבנתי שזה מה שאני צריכה לעשות בחיים.

עוד כשהייתי ב"על השולחן" נרשמתי לתואר שני באוניברסיטה לגסטרונומיה שבאיטליה. החוויה בתואר הייתה מדהימה, ולמדתי הרבה על מזון בר קיימא ושיטות להכנת מזון שהולכות ונעלמות מהעולם. כיום, אני כותבת למגזינים ואתרים, כתבות על נושאים הקשורים לאוכל.

אני גם מראיינת שפים למגזין טיים-אאוט, ועובדת בחנות גבינות במושב "חרות" שנקראת "חנן הגבן". העיסוק בחקר תרבויות מזון מאוד מעניין אותי ואני רק הולכת וגדלה עם הזמן. אין שום קשר בין מה שאני עושה לבין מה שעושים הורי, חוץ מזה שאנחנו חולקים את התשוקה לאוכל.

תמיר – כל חיי ידעתי שאני רוצה להתעסק באוכל רק לא ידעתי בדיוק איך. אז הלכתי ללמוד ביוכימיה וטכנולוגיה של מזון בפקולטה לחקלאות ומאז שסיימתי את התואר אני מתעסק רק בדבר אחד – גבינות. התחלתי במשק יעקבס שבכפר הרא"ה ולאחר שנה וחצי החלטתי שאני רוצה ללמוד מהמקור. אני ודנה נסענו לאיטליה ושם התמחיתי שנה במחלבה שמייצרת מוצרים ארטיזינליים (מיוצרים בדרך מסורתית ולא באמצעות מכונה) ואצל עוד שני גבנים מהטובים באיטליה. בסוף השהות שלנו באיטליה ניהלתי מחלבה אלפינית בדולומיטים שיום אחד הגבן שלהם פשוט נעלם. כיום, אני עובד ארבע פעמים בשבוע במשק יעקבס והחל מחודש הבא אני מתחיל לייצר גבינות איטלקיות קשות כאן ב"גחלבה". הגבינות יהיו מוכנות החל ממרץ 2020. את התשוקה למטבח כנראה שירשתי מאבא למרות שהוא לא מרשה לי להתקרב למטבח בבית.

מה משך אתכם להגיע לקיבוץ?

תמיר: אני "מכור" על הקיבוץ. לא יכול בלי… וגם במהלך לימודי התואר, כאשר שכרתי דירה ברחובות, ישנתי יותר לילות על הספה אצל ההורים מאשר בדירה ברחובות.

מה דעתכם על הקיבוץ בפורמט הנוכחי שלו?

תמיר – אני חושב שהקיבוץ כרגע הוא בתור הזהב שלו. הקהילתיות, הפרטיות והשיתופיות הן כולם מבחינתי כרגע במינונים הנכונים; חוץ מזה שקשה למצוא פה דירה לא הייתי משנה הרבה. אנחנו מרגישים כאן בבית.

מה הנושא הבוער מבחינתכם כרגע כאן?

מאז שחזרנו לארץ,

אנו גרים בשכירות משנה שמסתיימת ב-1 ליולי ואנחנו לא מוצאים

איפה לגור.

נשמח אם תעזרו לנו!