יישובי עוטף עזה "מככבים" במפת העדפות שנת-השירות לקראת סיום י"ב וכך עמדה בפני עמית בליך הבחירה בין הצטרפות להוריה שיצאו לרילוקיישן בגילפורד, ליד לונדון, לבין שנת שירות בקיבוץ יד-מרדכי בעוטף.

אמנם הוריה רצו שהיא תצטרף אליהם, אך שמחו בשבילה על בחירתה להצטרף לקומונה ביד-מרדכי עליה שמעה מנציג התנועה הקיבוצית. היא הגיעה לקיבוץ "מהמם עם אנשים נחמדים" ואז החליטה סופית להישאר לשנת-שירות.

היא בתם של אודי וענבל בליך ואחותם של יונתן (15) והתאומים הראל ומתן (10). עמית היא הנכדה הבכורה של פנינה ויוסי בליך וכשעברה המשפחה לאנגליה היא ליוותה אותם במשך שלושה שבועות וחזרה למרות הפיתויים שם והמלחמה והמצב הקשה כאן ועם כל זאת, שמחה בשביל ההורים והאחים שלה באנגליה. 

או שאולי הבחירה שלה הייתה דווקא בגלל המצב הקשה בו נמצאים יישובי העוטף, החטופים, ההרוגים ומשפחותיהם? מי אמר שאין כבר ציונות? 

כששאלתי אותה על אירוע בטחוני שהתרחש לאחרונה ביד-מרדכי והגיע לתקשורת (חשש לחדירת מחבלים לישוב) סיפרה עמית ששמעה עליו רק מטלפונים שקיבלה מהמשפחה ומהתקשורת, עד שהגיעו מסוקים וחיילים וגם הוראות להסתגר בבית, מה שהם עשו בניחותא עם פיצוח פקאנים.

היא מספרת שבשבת השחורה של 7 באוקטובר, התנהל קרב מול מחבלי החמאס בכניסה לקיבוץ והם לא  נכנסו. אוכלוסיית הקיבוץ פונתה אז למלון בחדרה, אך בינתיים רוב האנשים חזרו והדברים מתנהלים באופן נורמלי וסביר כולל חדר-האוכל, הכלבו וכו'.

רעשי הרקע מהמלחמה המתנהלת בעזה מגיעים אליהם, אך הם התרגלו לכך וזה חלק מהשגרה בישוב. "דווקא כשהפסקנו לשמוע את רעשי המלחמה – זה הרגיש מוזר. אני עובדת עם כיתות ג-ד אחרי הלימודים ועם ילדי ונערי ז' עד י"ב בערבים ומובילה את שכבת י"א – י"ב".

הקהילה קיבלה את החבר'ה מהקומונה בזרועות פתוחות ולדבריה הילדים מדהימים ורואים וחווים את המצב לעומק. "הם משתפים אותנו בתחושות שלהם בשיחות רבות שאנו מקיימים איתם".

הצוות מורכב מתושבות ותושבי העוטף. "אשה בצוות לקחה את החבר'ה מהקומונה לבית שלה בניר-עוז וקיבלנו מושג קרוב על מה שקרה שם, לא רק מהמראה אלא גם מסיפוריה על ביתם שנשרף כשהם בתוכו, לפני שחולצו ממנו מחוסרי הכרה".

בעבודה עם הילדים היא גם סגרה מעגל עם ילדי מפונים מגברעם שהיו בגח"א לאורך חודשי המלחמה הראשונים וכשהיא רואה את נערות ונערי י"ב איתם היא עובדת, מכינים אירועי תרבות ברצינות וברמה ומופיעים על הבמה, היא מרגישה כמו אמא הגאה בילדיה המופיעים בפני ציבור גדול.

"יש לי הרגשה שאני עושה שינוי חיובי בילדים שאני עובדת איתם. ילדה שלא ראתה אותי כמה ימים, אמרה לי בכנות שהתגעגעה אלי או ילדה שקשה לה ואמרה שהיא רוצה לדבר רק איתי. זה מרגש ועושה לי טוב על הנשמה".

מה הם האתגרים? בנוסף לעבודה הלא-פשוטה, יש את הריחוק מההורים והאחים וההתארגנות סביב הסבים התומכים מאוד בגח"א והוריה של אמא שלה בלהבים. "אין כמו הסבים שלי בעולם. הם מבקרים אותי שם ומפנקים ביד רחבה".

היא מרוצה מאוד מבחירתה. "החוויה ביד-מרדכי גורמת לי להרגיש שזה נוגע לי אישית ואני עושה משהו משמעותי כדי לעזור למי שזקוק לנו שם. חגגנו חנוכה איתם וזה היה מרגש על רקע המצב. אנחנו שמחים להכיר חבר'ה אחרים מקיבוצים שונים ולומדים גם להכיר את עצמנו טוב יותר בנסיבות האלה, כי כולנו נפתחים לאנשים שונים ולסביבה אחרת. אני לומדת להתמודד עם מצבים מסובכים ומאתגרים בעצמי וזה בונה את העצמאות והאישיות שלי".

לשאלה הזהה – האם תמליצי לי"בתניקים לצאת לשנת שירות? היא עונה בחיוב גדול. "כמה שאני נותנת מעצמי לילדים ולמסגרות החינוכיות שם, אני מרגישה שאני מקבלת בחזרה עוד יותר".