Currently viewing the category:
"תרבות"
בימים הקרובים, בלוח השנה, מתקרבים שני תאריכים שאין שני להם בהיסטוריה הקולקטיבית של העם היהודי – יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ויום הזיכרון לחללי צהל ונפגעי פעולות הטרור. מידי שנה בשנה מתעוררת אצלי השאלה – איך ובאיזו צורה ותוכן יש לקיים את אירועי ימי הזיכרון האלה. מה אנחנו כציבור ופרטים, עושים כדי שימים אלה אכן יהיו […]
מאוד שמחתי, ששוב נקדיש ערב ליום האישה. המועדון היה מלא וגדוש, נשים, כמובן, ותיקות ומנוסות, צעירות וחדשות גם יחד ואווירה מבטיחה. הפעם היה ערב יותר סולידי, פחות צחוקים מבעבר, אבל מצב רוח עליז. נקראו קטעי שירה ופרוזה מתאימים שבחרו בחורות בטעם רב, וגם יצירות עצמאיות – גם הן בטעם רב. קצת רצינות, הרבה הומור, והמון […]
על קצה המזלג מהווי הקיבוץ. אתם מוזמנים לשלוח תמונות בכל עת… ערב דפדוף באלבומים. המועדון מחדש ימיו כקדם. משוחחים, מזהים, ומתקשרים זה עם זה… יהודית ירון, נועה לוי, ורדה לביא האם ידעתם שהחודש לפני 61 שנים עלה קיבוץ גבעת חיים איחוד לקרקע? דני והבנות בסיור לגוש עציון ולהרודיון
בפגישה הראשונה שלי עם השחקנים, אמרתי להם: "זה שאתם חובבים, או חובבנים, או חביבים, לא נותן לנו זכות להוציא תחת ידינו תוצאה חובבנית. אני לא יכול להרשות את זה לעצמי. אנחנו נעבוד קשה כדי שהתוצאה תהיה מקצועית לכל דבר".
הבנים עם השומר, סיבוב בקיבוץ בלילה, לרוב השומר דאג ש"לא יהיה משעמם". הבנות עם שומרת הלילה, סיבובים בבתי הילדים, כיסוי הילדים הישנים, האכלת התינוקות, הרמת מוצצים שנפלו, והכנת ארוחת לילה לשומרים ולשומרות.
למי שלא הבין את הכותרת: זוכרים לפני שנה את פסטיבל המוזיקה המשותף לשני הקיבוצים: גבעת חיים איחוד/מאוחד? WORKING CLASS FESTIVAL – זה שם הפסטיבל. הבשורה המשמחת היא שגם השנה יהיה פסטיבל כזה. שוב בבריכה של גח"מ. עם אמנים רבים ומגוונים. את הפסטיבל יפיקו גם הפעם שני צעירים מאוד נחמדים ומאוד מוכשרים ומלאי מרץ ש"במקרה" יש […]
בימים אלו מוצגת בגלריה תערוכה נפלאה של גילית שקד, אמה של רות שפע (אשתו של תום). גילית, אדריכלית בוגרת הטכניון, גילתה את הציור לפני כעשר שנים. נראה כי גילית תמיד יצרה, או שעשתה עבודות טלאים מרהיבות כאם צעירה, או כשהקימה וניהלה את תיאטרון הבובות "המריונטות של גילית", אשר מורכבות ממריונטות מקוריות שאסף אביה של גילית […]
כדי שנצליח לבנות לנו חיי קהילה משמעותיים צריך להשתחרר מהרפלקס האוטומטי ש"יהדות" זה אורתודוכסיה. צריך להשתחרר מההרגל המידי לטעון ש"אנו יהודים", ולהניח שבעצם האמירה גמרנו את תפקידנו.
"כל שורה בטקסט של ההצגה מזכירה לי חוויות עבר : למשל ה"סקניה"- הצעירים כאן בכלל לא יודעים מה זה, אבל ברכב הזה הגיעו יותר מ – 40 חברים לחתונה שלי בשנת 1970."
בשבילי הקיבוץ, בשעות אחר הצהריים,
מתרחב הלב ונוצצות העיניים.
אלו השעות הכי יפות,
שההורים באים לקחת את התינוקות.
אהבתי במיוחד את ערבי האסיפות כי כל החברים שגרו סביבי היו עומדים אחרי האסיפה, כולם עדיין נסערים ושמעון שיפמן היה צועק שהמצב קשה ואין כסף ורובין היה מרגיע שיהיה בסדר…
יש לנו בסיס מעריצים רחב במדינות כמו: סוריה, ירדן, עיראק, לבנון, דובאי וגם טורקיה. עם טורקיה יש לנו קשר מאוד מיוחד, הופענו שם מספר רב של פעמים מול קהל אוהב ומחבק.
רגע לפני ששיא החג לפנינו, נשתהה לסכם כמה אירועים שחלפו כבר, ולהכין את עצמנו לקראת הבאות.
הכל הכל, תלוי גם בכוחות העשייה שלנו, ויש כאלו, אנחנו שמים דגש על כך שרוב האירועים יהיו בכוחות ובביצוע שלנו ומשלנו.
אין דבר המעיד יותר על משבר היצירה של הקיבוץ יותר מההיסוס והרגשת חוסר האונים בכל מה שנתפס ציבורי, חברתי או פוליטי.
הבעיה הייתה האוכל – כיצד להעביר את האוכל לשם ולדאוג שיהיה גם טעים וגם חם? כל שנה המציאו שיטה אחרת.
יום אחד אני הולכת במאוחד עוצר אותי רמי בן שלום ואומר לי.. את הנכדה של הדסה הרץ… אני אומרת כן.. את יודעת שסבתא שלך ואבא שלי הונזו היו חברים מאד טובים, כל פעם שהם היו נפגשים סבתא שלך היתה מוציאה בקבוק ויסקי שהיא והונזו מאד אוהבים. לא להאמין כמה שנים עברו מאז שהתגרשנו, אבל בעצם […]
פגשנו את אסנת רחמני ומרים לביא בסטודיו של מרים על אבטיח צונן כדי לשמוע קצת על מאחורי הקלעים של התרבות בקיבוצנו. האם רוב אירועי התרבות במשך השנה נסובים בעיקר סביב החגים? מרים: בהחלט. אנחנו נפגשות כל הזמן עם צוותי תרבות מקיבוצים ומושבים באזור תחת קורת הגג של מועצת עמק חפר, ועם קיבוצים במסגרת מפגשי תרבות […]
