חג הפסח הגיע, ואתו גם הצורך בהתחדשות ובהתבוננות סביב. זוהי הזדמנות נהדרת לפגוש את מירל'ה זיו, אחת הדמויות הדומיננטיות בקיבוץ ובקהילה, בהגיעה לגיל הפנסיה. נדמה כאילו מירל'ה מלאה כרימון באהבתה לקיבוץ אבל גם לא חוסכת בביקורת. ואין כמו ביקורת בונה לצמיחה והתחדשות.
אנחנו נפגשות ומיד זה הופך למעין ספירה… לא ספירת העומר, כי אם רשימת מכולת ברמה הפרטית, ברמת המעורבות האישית והמקצועית הענפה שכה מאפיינת אותה – ביצוע עם הרבה לב ונשמה.
כל שורה בספירה היא עולם ומלואו – ומירל'ה, בהקפדתה על כל פסיק ושורה מעבירה את חשיבות הדבר עבורה, בעיקר כשזה נוגע בבני משפחתה:
"לפני שנה, 2 חתונות (של הבנים שלי).
השנה, 2 לידות שהביאו 2 נכדות, ובנוסף לנכדות הללו, יש לי נכדה בת 2 שקבלתי במתנה מאז הולדתה מאחי וגיסתי ז"ל.
5 שנים לפרויקט "אם לאם בקהילה".
7 שנים ל"פינה חמה" הכולל מעבר למשכנו החדש!
בת 67, פנסיונרית של גח"א ("בתואר בלבד")
ופעם ראשונה מזה שנים, לא חברת מועצה".
ומכאן אני נותנת את הבמה למירל'ה, ורק עוזרת לה להביא לידי ביטוי כמה דברים בוערים שעל ליבה, שלא תמיד קל לבטא אותם.
מירל'ה: "לנושא הזה אני קוראת "הגודל כן קובע". והכוונה היא, שבתהליך ההפרטה, עלינו לנהוג במשנה זהירות בפירוקם של דברים שעושים אותם יחד, והם חוסכים מאמץ, זמן ו"כאב ראש" – לפרט הקטן מול הבירוקרטיה כדוגמת תשלומי ארנונה, סידורים מול קופות חולים, משרד הפנים, גז ועוד. לדעתי, במחשבה נכונה מבחינה כלכלית, עדיף יהיה שהפרט יפנה אל הרשויות כחלק מקבוצה גדולה ולא כמשפחה עצמאית. תמיד עדיף לבוא בגדול מול המוסדות ולא בקטן אחד על אחד.
אני גם מזמינה מישהו עם כלים כלכליים לבדוק 'עלות מול תועלת' של טיפול עצמאי מול המוסדות שפירטתי לעומת דרך הקיבוץ. אני קוראת לשמור על אותם בעלי מקצוע, נותני שירות דרך הקיבוץ גם בגלל היתרון של הפרט כחלק מתוך קבוצה מול מוסד או רשות, וגם בגלל שזה יכול לחסוך לכולנו זמן עבודה, ולא פחות חשוב שמירת הצביון הקיבוצי-קהילתי".
על הגעתה לגיל הפנסיה למרות שבפועל טרם יצאה לפנסיה אומרת מירל'ה: "לקראת גיל 67 הגעתי למקום בו אני יכולה לא לעבוד, ולהביט אחורה על יותר מ-50 שנות עבודה. התמלאתי בסוג של אושר שאולי הוא מנת חלקם של קיבוצניקים – אני לא חייבת כלום לאף אחד, וה'צריך' נעלם מהלקסיקון האישי.
הייתה לי הרגשה תמימה שגם ה"קיבוץ" שמח בשמחתי. אני חושבת שחיכיתי לאיזה פרח בתא הדואר, אולי לשיחה אישית עם משאבי אנוש ולהפתעתי (אוי איזה אגוצנטרית…) אף אחד לא התייחס אלי. כשאיילת נכנסה לריכוז משאבי אנוש לאחר תהליך שכנוע מאוד רציני שלי, ולא רק שלי עם מוסדות הקיבוץ, כי באמת אנחנו זקוקים לכזה, ישבתי איתה על דברים שאני רואה כחשובים בתפקיד הזה. היותר קלים לביצוע היו בדיוק אלה של התייחסות בלבד (אפילו היו לי רעיונות למתנה…) ולצערי, לא זכיתי ליהנות מהדבר הפשוט ביותר ביחסי עובד מעביד בישראל.
בהזדמנות זו, לאור התהליך האישי שלי בהתארגנות לקבלת הפנסיה, שגם היא הייתה מאוד לא ברורה לי, בקשתי מהאחראים על כך, אבי, זהבה ואיילת לדאוג לתהליך יותר אישי ומסודר ואני מאחלת להם בהצלחה.
ונושא אחר שאליו מתייחסת מירל'ה בנושא קהילתי ממבט מאוד אישי – "בגמילה שלי מהמעורבות האישית בקיבוץ ע"י היציאה מלהיות חברת המועצה, גיליתי לפתע, שכשאני לא נושאת תפקיד או לא במועצה, וממלאת בתפקיד החדש – הסבתאות, אני פתאום לא יודעת כלום על התהליכים שמתרחשים בסביבה שלי. לא תאמינו שבהצבעה האחרונה הצבעתי כמעט בלי לדעת על מה אני מצביעה.
בתהליך הזה שתיארתי, מצאתי את עצמי, פתאום עומדת בבעיה אישית על המשך בניית שכונת הבנים (שלב ג') שלולא המאמר של אייל ניסן בעלון האחרון, לא הייתי יודעת שהמשך הבניה יתעכב ב3-5 שנים כדי לקחת אוויר. מודה שחטפתי את הג'ננה של חיי. הרגשתי כאב פיזי. בעיקר מפני שאני הייתי זו שהזהירה את הקיבוץ במאמר בעלון על בניית 34 יחידות בפעם אחת, בפרויקט שכונת הבנים ב'. אני ידעתי שלא נוכל למלא את זה בבני קיבוץ מתחילת הרשימה ומילאנו באמת את הרשימה במאמץ רב, ע"י נכדים, ואנשים מסוף הרשימה – ויסלחו לי כולם – זה ממש לא אישי. אבל עכשיו, שסוף סוף נפתחה האפשרות שגם אני אוכל לבנות בגלל בשלות ילדי, נסגרה לי האפשרות שזה יקרה בקרוב. זה הדבר אולי היחיד שמכאיב לי היום בקיבוץ.
כי מעבר לכאב הזה, אני חושבת שגבעת חיים איחוד, היא דוגמא נפלאה לתהליך הפרטה ושינוי. למעט קלקולים פה ושם מדובר בתהליך מוצלח מאוד. לדעתי היכולת שלנו לא לשפוך בתהליך עדין זה את 'התינוק עם המים', זה הרבה בזכות הנשים שבתוכנו. יש פה חבורה גדולה ומגוונת של נשים חזקות בעלות רצון לתת, חלקן הרב פנסיונריות שעומדות כל הזמן על המשמר ומביאות את רוח הערבות ההדדית לכל מקום בחיינו. יש פה את המינון הנכון של חיי קהילה בשילוב מרחבו הפרטי והעצמאי של כל אחד ואחד".
"כשהייתי בקורס מזכירים (כשהתנועה הקיבוצית עוד הייתה בשפל גדול), הצגתי את ה'אני מאמין' שלי, שצורך האדם הבסיסי הוא בחיי קהילה ואני לא חוששת מפירוקו של הקיבוץ. הצורך בחברה, אנשים סביבך, אינטראקציה חברתית, הוא כה חזק שתמיד ימצאו אנשים שירצו להמשיך לחיות כך. יחד עם זו כמו בניקיון לפסח צריך לדעת ממה כדאי להיפרד ומה לשמור.
אי אפשר לדבר עם מירל'ה בלי לדבר אפילו במעט ברשימה זו על נשים ותינוקות. מירל'ה גאה מאד בעשייה סביב הנושא הזה: "גבעת חיים איחוד הפכה למקום ידידותי ביותר לאימהות צעירות… בתחילה הקמתי את "פינה חמה", שהחליפה את מחויבותן של מרים פרינץ, מרים קשטן וחוה שפע לאישה היולדת. בהמשך הקמתי במועצה אזורית 'עמק חפר' את פרויקט "אם לאם בקהילה". בפרויקט זה אימהות ותיקות (שעוברות הכשרה מתאימה) נכנסות לביתן של אימהות צעירות בהתנדבות מלאה ללוות אותן ולעזור להן, והקשר יכול להמשך עד שנה שלמה. גבעת חיים איחוד ברוחב ליבה נותנת לנו את מקום המפגש לפרויקט הזה ללא תשלום. בעקבות הפרויקט "אם לאם בקהילה", רויטל ימין שמתנדבת בו, הרימה את פרויקט "הסיר החם" ליולדות בקיבוץ (אוכל טרי לאחר הלידה). ואחרונה חביבה יהודית פרנק שמאז נעוריה מלווה כל יולדת הרוצה בכך בימים הראשונים של התינוק בבית".
מירל'ה לוקחת נשימה עמוקה. זה לא פשוט להגיד את הדברים אבל חשוב לה להגיד אותם ולסיים בנימה אופטימית: "אני מאחלת שיהיה לנו את הכוח להמשיך בתהליך שאנחנו עושים, ושתמיד נדע לשמור על קשרים אישים כדי לשמור על עצמנו ביחד ולבד."
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- 7 באוקטובר (34)
- אמנות ושירה מקומית (178)
- בטחון (25)
- בטיחות (37)
- ביקור בית (9)
- בנות ובני משק שחזרו (13)
- בנות ובני משק שעזבו (19)
- בריאות ורווחה (52)
- גינון (66)
- דבר המערכת (157)
- הנהלה (377)
- הפרטה (183)
- הקיבוץ של פעם (9)
- התנדבות (73)
- וידאו (22)
- ותיקים (191)
- חברות (80)
- חגים (14)
- חדר אוכל (6)
- חו"ל (1)
- חוגים (10)
- חיות (14)
- חיילים (30)
- חינוך (236)
- חירום (22)
- חניה (20)
- חקלאות (57)
- חשמל (27)
- טור דיעה (47)
- טיולים (48)
- יהדות (31)
- ילדים (150)
- כללי (952)
- לזכרם (235)
- לילדים (15)
- מועצה (10)
- מועצה אזורית עמק חפר (100)
- מזון (69)
- מחזורים (10)
- מטפלים/ות (13)
- מילה טובה (97)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מקום העבודה שלי (14)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (205)
- מתכונים (94)
- נדל"ן בקיבוץ (17)
- נוסטלגיה (255)
- נעורים (46)
- סביבה (163)
- סיפורים (125)
- ספורט (49)
- ספרים (23)
- סרטים (85)
- עובדים זרים (8)
- עיצוב הבית (7)
- ענפי הקיבוץ (67)
- עסקים (103)
- פוליטיקה (39)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (15)
- צעירים (103)
- קהילה (542)
- קורונה (39)
- קליטה (171)
- שיוך ונושאים קשורים (162)
- שכונת בנים (174)
- שנת שירות (2)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (11)
- תכירו (25)
- תכנון (171)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (66)
- תקשורת (35)
- תרבות (117)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
מרץ 2026 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על תפוז הזהב / תום שפע מעניק ל…
- תמנע אופיר על מכתב מהעוטף / שאול זיידמן
- נדב דרך על מסך מפריד בינינו / אדוה סינדליס
- דוד שרון על עונת ההדרים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על מסך מפריד בינינו / אדוה סינדליס
- עינת סיטרוק (בר שלום) על עונת ההדרים / ליאור אסטליין
- שמעון הישראלי על דבר העורכים / שלמה כהן
- יגאל מוהר על באיזולטור / שרון רשב"ם פרופ
- נויה לס על תפוז הזהב / שהם סמית מעבירה ל…
- טובה גבר על הספר של עמליה / נילי חלאבין ברות
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / אמיר דלומי מעביר ל…
- כמו מרק על סף רתיחה / ליאור אסטליין
- ברכות לאורווה החדשה / יאיר אסטליין
- ענף של איש אחד / שלמה כהן
- שנת השירות שלי – עודד אריאל / שלמה כהן
- עלינו / מורדי מורג
- שנת השירות שלי – נוי שרון / שלמה כהן
- לביבות תירס / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / תום שפע מעניק ל…
- תתכוננו, הוא מגיע / ליאור אסטליין
- הרפת ומשבר ענף החלב / שלמה כהן
- רקוויאם למחסור ה׳ / זיוה שקדי-רום
- בית חלומותיי / שלמה כהן
- בן של / שני הגלילי
- פשטידת ירקות על המחבת / בלהה זיו
- נדידת הענקים / שני הגלילי
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / דורון שניר מעביר ל…
- דבר מנהל הקהילה / שקד אביב
- סיכום ארבע שנות קדנציה / יוני ארי
- מתפתחים / ליאור אסטליין
- שיוך דירות: 23 שנים מאז היום הקובע / שמעון הישראלי
- הנגרים הכי צעירים / שלמה כהן
- מכתב מהעוטף / שאול זיידמן
- אמנות חברתית / שלמה כהן
- צריך לעשן / שרון רשב"ם פרופ
- מרק צ'ורבה הונגרי / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
קטגוריות
7 באוקטובר אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות



יש מי שיוצא לפנסיה בתופים ובמחולות (וממשיך בעבודתו) ויש מי שיוצא בדרך לסדום. הפסקת העבודה היא לבנאדם שינוי משמעותי בחייו, ולאחדים זה אומר – מהיום אתה זקן. לפני ההפרטה היה ברור שחבר עובד "עד צאת נשמתו". היום הגעת לגיל – עוף מפה. למנהלי הקיבוץ, הרואים את העולם דרך החור שבגרוש, אין למצוקתו של חבר המוצא עצמו חסר תעסוקה כל משמעות. חוק המדינה מאפשר לגימלאים להמשיך בעבודתם, חלקית לפחות, למשך זמן מסוים. אבל גח"א עשתה דין לעצמה, ובלי לשאול את החברים. מומחי פנסיה קיבוציים גורסים שבגיל 70 פלוס יכול חבר להביא את מלוא התועלת לקיבוץ וזה בזבוז להבטילו, אבל אצלנו חשוב יותר לתת את מקום הפרנסה לצעיר שעדיין בגיל העבודה, כי לפנסיונר ממילא משלמים. אני תקווה כי שירו העצוב של משה נתיב "יציף" את הנושא לדיון והחלטה של כלל החברים.
תמר לנג
חשוב לי להבהיר: מה שכתבתי – לא נכתב רק לאחרונה, בעקבות מעברי למעמד של פנסיונר. זה נכתב כבר לפני שנים אחדות. ממש לא כתבתי רק על עצמי, בידיעה ברורה, שזו מנת חלקם של עוד כמה (לפחות) ביישוב הזה. וכמובן, לא רק הוצאת חברים לפנסיה נעשית פה בדרכים שאינן עוברות את כל מבחני ההגינות..
מירהל'ה יקירתי,
חשוב לי להתייחס לדברייך בנושא: המשך הבנייה לבנים.
גם אני בשוק מדבריו של צפריר אשר פרסו בפני את הבעיתיות שבבנייה. גם אנחנו חיכינו לבשלות אחד מילדנו על מנת להביא אותם לכאן לבנות את ביתם.
נראה לי, לפי דבריו של צפריר שזה הולך ומתרחק מאתנו, הסכומים שיבקשו מאתנו יהיו כמעט בלתי אפשריים. אז גם אני בג'ננה ורוצה לשאול אותך מה עושים הלאה? לפי דברי צפריר אין ביקוש גדול לבנייה נוספת, אז שנתיים מהיום נראה סביר אבל חמש שנים – נראה לא פייר ומטורף!!!!
לגבי היציאה לפנסיה – אני חושבת שדיון מעמיק בנושא חשוב להמשך. ודוגמא מצויינת אתן את אבא שלי – שחגג עכשיו 88 ועדיין עובד. מרגיש חיוני, עושה, פעיל – ויותר מכל נשאר צלול. לעומתו אמא שלי שהפסיקה לעבוד בגיל מוקדם – חולה בדמנציה. ככל שנישאר יותר לעבוד ולעשות וליצור כך לטעמי יהיה יותר טוב. כמובן שהבחירה תהיה אך ורק בידי החבר – אם רוצה להמשיך לעבוד או רוצה להפסיק.
לגבי חיי השיתוף והקהילה – אנחנו מצטיינים. שנה קשה עברה עלינו, אנחנו ביחד, מחזיקים אחד את השני, מחזקים אחד את השני, עוטפים אחד את השני, וברוב הפעמים מכבדים אחד את השני.
חג שמח
נויה
לנויה תודה רבה על התגובה.
אני חושבת שדברייך לגבי הפנסיה נכונים. היכולת שלנו להחליט לגבי יציאה לפנסיה ללא דרישות של משרד החינוך או משרד הבריאות וכו' (אנחנו לא משרד ממשלתי) נותנת לנו את ההזדמנות לעשות דיון מעמיק לגבי הפנסיה בגבעת חיים איחוד.
לגבי המשך הבנייה לטעמי כל אלה שחושבים כמוני צריכים להתאגד יחד ולדרוש בצורה מסודרת את פתיחת הדיון בהנהלה לגבי השכונה החדשה . במקביל פניתי גם לאייל על מנת שההנהלה תקח את היוזמה עקב הפניות שמגיעות אליה ותעשה היא את הבדיקה העתידית ותיזום את הדיון הנדרש במועצה.
את כל אלה החושבים כמוני אני מזמינה להתקשר אלי.
מירל'ה
אתקשר מירהל'ה .
מירל'ה שלום,
לאור חיוניותך הרבה, קשה להאמין שהגעת לגיל בו הנך נמצאת. דרך אגב, המומחים לגילנות (ענייני גיל בעידן המודרני) אומרים ש-67 של היום הוא בעצם 57, אז הנה הרווחת 10 שנים בקלי קלות.
רציתי להודות לך על הפינה החמה באמת שהקמת, מסיפוריה של בתי שמרית, היא שאבה רגש רב ומידע מצוין החיוניים לאימא טרייה ולרך שזה עתה נולד. הקהילה התברכה וזכתה מהעשייה שלך, ועל כך תבורכי !!
דרך אגב, אני חושבת שזה לא נורא לצאת לפנסיה, אם אתה מכין את עצמך לכך וממלא את ידייך בעשייה שאתה אוהב באמת לעשות. מיותר לומר שמבחינתי, אני כבר מחכה לפנסיה שלי….
שלך,
טובה גבר