כמה מילים על קרב-רב: תחרויות בהן מתחרה ספורטאי בודד בכמה מקצועות החלו ביוון במאה הרביעית לפני הספירה. בתחילה היו אלו חמישה מקצועות: קפיצה לרוחק, ריצה, הטלת-כידון, זריקת דיסקוס והיאבקות. באולימפיאדת סנט-לואיס (1908) בארה"ב, הפך המקצוע לקרב-עשר, שכלל ריצות קצרות ובינוניות (כולל משוכות) קפיצות לגובה, רוחק ובמוט והטלות דיסקוס, כידון וכדור-ברזל. זה, כנראה, המקצוע המאתגר ביותר בספורט המחייב כישורים במגוון מקצועות והזוכה בו נחשב לספורטאי-על.

תתפלאו לדעת – לגח"א יש נציג מצליח בענף הזה. ירדן רז (17) בנם של יסמין ורענן מתאמן ומתחרה בענף כבר כשלוש שנים באליפויות לנוער בארץ ובעולם. לאחרונה שב מתחרות בינלאומית לנוער בצ'כיה, בדיוק הזמן לראות חלק מהגביעים והמדליות בהם זכה ולשאול אותו על דרכו לענף דווקא בעמק-חפר המצטיין בספורט קבוצתי.

"שיחקתי כדורסל כחמש שנים עם שמונה אימונים בשבוע אבל נמאס לי. עברתי לכדורעף ואפילו כדורעף חופים, שהוא ענף מוביל ב'מעיין-שחר'. השתתפתי באליפות העולם לבתי-ספר שנערכה בבת-ים והגענו למקום שביעי מתוך 22 מדינות. שילבתי אימוני כדורעף עם אימוני אתלטיקה במשך כשלוש שנים וכשנאלצתי לקבל החלטה, נשארתי עם הקרב-רב".

התחרויות מתחלקות ליומיים: ביום הראשון ריצת 100, קפיצות לרוחק ולגובה, הדיפת-כדור ברזל וריצת 400. ביום השני ריצת משוכות, דיסקוס, קפיצה במוט, הטלת כידון וריצת 1,500. הוא מספר שכאשר מגיעים לריצת 1,500, הוא ושאר המתחרים ממש תשושים מהמאמץ במקצועות הקודמים.

הוא מתבלט בזריקת דיסקוס והדיפת כדור-ברזל וזכה באליפות ישראל לילדים בזריקת דיסקוס לילדים, כשבקרב-רב השיג את התוצאה השנייה בטיבה בארץ לגילו. באליפות בינלאומית בצ'כיה השנה הוא הגיע למקום השני המכובד מתוך 28 מתחרים. למרות זכייתו באליפות הארץ בזריקת דיסקוס, המקום השני בקרב-רב נראה לו כהישג משמעותי יותר, היות ומספר המשתתפים הוא גדול בגילאים האלה.  

הוא מתאמן עם ארבעה מאמנים בקבוצות המקצועות השונים בהפועל עמק-חפר / הדסה נעורים' באצטדיון מודרני ששופץ בהדסה נעורים, כשחלק מהאימונים מתקיימים גם במעברות שם מאמן אותו ליאור שרון, מאמן מהקיבוץ שהוא גם המנהל שלו. ליאור קובע את הלו"ז והמיקום ומלווה אותו לאורך כל הדרך, כשהתחרויות בד"כ בתל-אביב ובירושלים. למזלו, יש שני מתחרים בתחום המתאמנים איתו באותה מסגרת וביחד, הם הקבוצה החזקה ביותר בארץ לנוער בתחום הזה.

הלוגיסטיקה של הגעה לאימונים ולתחרויות לא פשוטה. ההורים הסיעו אותו לנעורים או מעברות וגם החזירו אותו אך מאז שקיבל רישיון נהיגה, הוא מצליח להגיע עצמאית ולעמוד באתגר הלוגיסטי.

"הגשתי בקשה למעמד ספורטאי מצטיין בצבא, אבל בשלב זה אני רוצה לעשות שנת שירות, למרות הסיכון שזה יפגע בקריירה בקרב-רב". למרות הסיכון, שנת השירות חשובה לו מאוד והוא טרם קיבל החלטה סופית.

לדבריו, אתלטים מובילים בעולם התחילו את הקריירה שלהם בקרב-רב ולאחר שנוכחו מה המקצוע החזק שלהם, עברו אליו והגיעו להישגים בינלאומיים, כולל מדליות אולימפיות. הציעו לו לעבור לזריקת דיסקוס (המקצוע החזק שלו) אך בינתיים הוא ממשיך במסלול שבחר.

ירדן מתאמן שישה ימים בשבוע אחה"צ ובערב (שעתיים עד ארבע שעות כל פעם) ויומיים מתוכם כוללים אימוני בוקר של כשעתיים לפני היציאה ללימודים. "אני משקיע מה שאני יכול בביה"ס ומקבל ציונים גבוהים, למרות שהאימונים פוגעים בשגרת השיעורים. בית-הספר משתף פעולה אך יש מורים שפחות. ההורים תומכים מאוד וזה ממש עוזר".

ומה עם חיי חברה? "אני חוזר כל לילה בסביבות 21:30 בדרך-כלל תשוש מהאימונים ויש ימים בהם אני יוצא לאימון כבר בחמש וחצי בבוקר, כך שזה לא פשוט. הפגרה היחידה היא במשך כשבועיים בין אוגוסט וספטמבר. אני נאלץ לוותר על רוב הפעילויות כמו טיולים, מחנות ותנועה ומה שקורה ב'נעורים'. השתתפתי רק בטיול אחד מתוך ארבעה שהיו לנעורים".

כן, יש מחיר להישגים, אבל ירדן מסכם: "המאמן נותן חיזוקים וגם תובע הרבה. ההורים 100% איתי ומאחורי, מה שעוזר מאוד כשקשה. אני אוהב את ההרגשה והסיפוק של אחרי האימון או התחרות. ההישגים, ההתקדמות והמדליות הם גם מקור לסיפוק עצום".

כנראה שאלו שאמרו פעם שהקיבוצניקים אינם הישגיים, כבר לא יכולים לומר זאת היום. ירדן הוא הוכחה ניצחת לכך.