כבר עם "סערת הקמינים" שפרצה בחורף של השנה שעברה, הוא רצה לדבר על זה. אך בסופו של דבר החליט שלא, אבל בחורף 2020, שבוע אחרי יום הולדת 67, דני הרמן רוצה לדבר על האחים בקיבוץ.

אבל רגע – לפני שמתחילים עם הלהבות, הוא מכין תה מצמחי מדבר ("עם אזוביון") ויש לו משהו חשוב אחר לומר בנושא החיים של כולנו פה. "בשנה האחרונה אני מחליף יום בשבוע את יוסי כפרי בתחום החצרנות. האמת? מאז שהתחלתי לעבוד, אני מוצא עצמי מתפלא לא פעם על התנהגות האנשים כאן. אנחנו עושים דברים שישפיעו שלא לטובה על איכות החיים פה, בטווח הקרוב".

אני מבקש ממנו להיות ספציפי. "הנושא החשוב ביותר הוא נושא הסוללות. זורקים פה סוללות ללא הקפדה על מחזור נכון והחומרים הנמצאים בהן, נשטפים ומחלחלים אל מי התהום שאנחנו שותים. אם לא נהיה מודעים ונקפיד על איסוף ומחזור מסודר, סביר שהמים של ילדינו ונכדינו יהיו מזוהמים. מדובר במאמץ מינימלי עד אפסי כדי שגם שאר החומרים המיועדים למחזור, יגיעו למקום הנכון. זה המקום לציין את יוסי כפרי ויורם פארן שהשקיעו ומשקיעים רבות על-מנת שנשמור על איכות החיים פה".

טוב, אני אומר לו – אבל את הקמין אתה תדליק החורף?

"בטח", הוא עונה ללא היסוס ועם חיוך. "אני משתמש בעץ איכותי, בחומר טבעי שאינו בעייתי, אני מודע לכך שמהארובה נפלטים גזים, אבל מהמכוניות של כולנו יוצאים גזים גרועים יותר. אני לא חושב ששיטת החימום הזו בעייתית יותר מאחרות, למרות שאין לי ספק שצריך להתחשב במה שאומרים".

אה, אני אומר. מה שאומרים, הרי אנחנו חיים בקיבוץ, ערבות הדדית וכל זה. תגיד, אני שואל אותו – אם יגידו בקיבוץ שלא מדליקים את האחים?

"אני ממשיך להדליק", הוא קובע נחרצות. "אני חושב שחשוב לדאוג שהתנור תקני – לנו היה אח ממסעדה והחלפנו לאח איכותי, עם תקן אירופי בעל ארובה גבוהה ואני, כאמור, משתמש רק בחומר בעירה איכותי. אני מוכן לשמוע את כל מי שיש לו בעייה, אבל אני מזכיר שמדובר בשיטת חימום הנהוגה בכל העולם ולא בטוח שזה גרוע יותר מחימום בגז. כאמור, אני מוכן לשמוע את כולם, אבל אני לא משבית את האח שלי, זה עדיין חוקי בישראל".

אבל אתה חלק מקיבוץ ומסתבר שזה מפריע מאוד לאחרים, אני לוחץ.

"קיבוץ זה מקום שחיים בו על הסכמות, כיבוד ושמירה על מרחב אישי ומשפחתי סביר", הוא מתנסח. "כפי שאיני מתיימר לומר לאף אחד מה לשים במרפסתו, בגינתו ובשטחו, לא רוצה שיגידו לי מה לעשות בבית שלי. מדובר בכמה עשרות ערבים קרים בשנה וזה לא שיש בקיבוץ 200 קמינים, יש בקושי 20. אז בואו ניכנס לפרופורציות".

הרי אם תתקבל החלטה שלא מפעילים אחים, היא לא תהיה שונה מהחלטות אחרות המחייבות את כולם בקיבוץ, אני מציע לו כיוון מחשבה. הוא שוקל.

"אם יחליטו לסגור, אז נראה מה מציעים בתמורה", הוא אומר. "צריך להחזיר סכומים שנעים בין 5,000-10,000 ₪ של עלות האח, צריך לממן אמצעי חימום חלופי ובכל מקרה, לבחון פתרון מוסכם שלא יגיע בהנחתה. אבל אני שואל עוד לפני כן – האם זה בכלל חכם להגיע להחלטה בנושא הזה? אז למה שלא נגיע להחלטה בנושא הכלבים שמחרבנים על הדשאים? למה שלא יחליטו לגבי כמויות החתולים שמפירים בקבוץ את האיזון האקולוגי?".

יאללה, אני עייף – תן הכרזת סיום, אני דוחק בו.

"האח ימשיך לעבוד!", מפגיז סא"ל (מיל') הרמן. "אין בזה סכנת חיים, אולי זה יוצר קצת אי-נוחות, אבל משונות בעיניי הטענות על חדירת עשן לבתים, הרי בחורף החלונות סגורים. בכלל, כמו שקורה כאן לא פעם בקיבוץ – תופסים נושא שפופולרי לרגע ורוכבים עליו. ממליץ מאוד לכולם להתקין אח, זה עושה חום נהדר, יותר תאורה מיוחדת ואווירה ביתית מאוד".