כעת, משנפתחה הבריכה שוב ואפשר להתחיל את היום בצורה נורמלית ולקראת תחילת תהליך "ההסכמות" המתרחש עלינו לטובה, זו נקודת זמן טובה לעצור ולהסתכל סביב.

שמעתי לא מעט בתקופה האחרונה על הדרדרות השיח בקהילה. אני שומע אנשים מודאגים מאוד הסוברים כי אנו חיים תחת שיח אלים, טרור של מילים,  אלימות מילולית, מאמרי שיטנה ועוד. קראתי אפילו, במסה מכוננת שנכתבה על ידי  אחד מהוגי הדעות והפובליציסטים המרכזיים,  שהיה מקרה נורא ואיום בו העז אחד מחברי ההנהלה לאתגר את מושג ההתנדבות בקיבוץ (!).  ולפני שמישהו קופץ, אני כמובן לא מעודד אלימות מילולית.
למרות זאת, קודם כל יש לנפץ כמה פרות קדושות. ראשית, תמיד היה שיח יצרי בקיבוצים. הרשו לי לצטט את המשורר הדגול עמנואל לין בשירו הידוע "לשיחת קיבוץ" המתאר את הליך בחירת השם בקיבוץ משמר העמק- "לשיחת קיבוץ בערב התאספו, בבחירת השם זמן רב התקשו. כל אחד הציע, כל אחד הצביע, בין המון שמות לבחור לא ידעו….כל אחד הציע כל אחד הצביע עד שהדבר הגיע למכות".

נכון, שבמקרה הנ"ל מדובר על קיבוץ של "השומר הצעיר" ואין מה להשוות לתרבות הקונצרטים והשטרודל של גבעת חיים, אבל גם אצלנו היה מקרה פעוט של פילוג, משפחות שנפרדו ונחצו לשתיים, כאשר אני מניח שזה לא נעשה בדרכי נועם….

לכן, עדיף לא לעסוק בנוסטלגיה ולראות מה קורה בחודשים האחרונים. נכון, יש עימותים לא נעימים, אבל במקביל מהווה עלון הקיבוץ (ועל כך מגיעה מילה טובה לליאור ושלמה) בית לכתבות ופרסומים מכל הסוגים, דעות וגם זוטות, הומור בצד רצינות. וללא ספק יש פה על מה לברך ובמה להתגאות.

שנית יש לברך על יוזמות מקומיות כמו שדרוג הגחלבה ושתילת גן הירק. צריך לעודד יזמות כזו הן ברמה הקהילתית והן ברמה הכלכלית. צריך גם לגיד מילה טובה בהקשר הזה לערד ושרון שמאפשרים ומעודדים.

בכלל, אני בעד כל מה שמאפשר לנו לאכול טוב יותר, בייחוד אם זה הולך טוב עם יין, והרבה! (אני עדיין ביקורתי, שלא יהיו אי הבנות, נמר לא הופך את חברבורותיו- אני דורש מתמיר להתחיל לייצר גבינות בסגנון קממברט ודורש מניב לקטוף ולמכור גם את פרחי הקישואים).

לסיום גילוי נאות כפי שנדרש בקהילה (אולי אפשר לאפסן בארכיון את המילה הזו?)

הכותב חי בניגוד עניינים מתמיד בין יין לבן ליין אדום.

שיהיה תהליך מוצלח.