כתב: נחמיה גינזבורג, 19 בנובמבר 1969, הקלידה מרים ארזי

[נחמיה, אביה של חנהל'ה פרנקל (אישתו של אבי פרנקל)]

במועצה החלטנו לגשת להזמנת תכנית-אב מורחבת לישובנו.

כבר מזמן היה לי הרושם, שהתרגלנו לתת לבעיות בוערות פתרונות מקוטעים ומאולתרים, ואיננו רואים באיזו מידה עלולים אלו לסבך אותנו בעתיד.

כאשר עליתי ארצה והניסיון בבנין הישוב הקיבוצי עדיין מצומצם היה, דובר ונכתב לא מעט על תכנון. היה זה חלק של ויכוח כללי על החברה הרצויה שהתנהל אז בתנועה: קבוצה קטנה ואורגנית או קיבוץ גדול וגדל – מה עדיף? ולתפישה החברתית הותאמו קווי התכנון.

מאז קום המדינה חדלו להתעניין בזאת. ממדי הגידול של הקיבוץ שנשארו צנועים, ומאידך הצורך להקים ישובים רבים – שניהם נטלו מטעם הוויכוח האידיאולוגי ושיתקו את מחשבת התכנון.

כשאתה מתבונן כיום בישובים, זוכר את ראשיתם המתוכננת ומשווה לכך מה שנבנה בהם במרוצת השנים, אינך יכול שלא לחוש ביד המקרה, באובדן היופי, בחוסר מגמה והעדר תכנית ברורה. לא שהחברים מרגישים ברע בתוך המתהווה, והקשר בין טיב החברה ויפי המקום איננו נראה לעין. אולם פה ושם נוצרו קשיים אובייקטיביים ניכרים של חוסר מקום, של מרחק המכביד את הקשר אל שיכוני הילדים, על הגישה למוסדות חיוניים וכו'.

אני מוצא שיישובנו הוא אחד המקומות היפים. תכנונו היסודי נעשה אך לפני 17 שנים, ועדיין יישוב צעיר הוא מבחינת הבינוי והארגון. אולם לא לעולם חוסן!

הקיבוץ זקוק לדרכים קצרות ונוחות. המרחקים מחדר-האוכל ומבתי הילדים אסור שיהיו גדולים מדי. ככל שיישאר היקף השטח הבַנוי – ייטב. ומאידך אין לוותר על מרחבים לצורך גינון. לא אחת מתפעל הבא אלינו מבחוץ- מחו"ל ובמיוחד מהעיר: "אתם חיים ממש בתוך פארק!". ואכן אין ספק הגינון מצטיין אצלנו ביופיו.

אך אם ברצוננו לשמור על מקומם המרכזי של הבניינים הנועדים לאכילה, לחינוך ולתרבות, לא נוכל להתייחס למרחקים בשוויון נפש ולפטור: "מילא, ילכו עוד 50, עוד 100 מ'"… ואם נרצה מאידך לשמור על מרחבים וגנים ציבוריים, אין לנו מוצא אלא אחד: לצופף במגורים, לרכז בשירותים ולהשאיר ביניהם מרחבים לגינון.

מכאן מסקנתי: איננו צריכים להירתע מפני בניה לגובה. בקומות. ברוב המשקים עברו לבנות בשתי קומות ובאחדים בשלוש (אפיקים, גבעת ברנר) אך לי נראית דרך זו פשרה לא טובה: בהתרוממות מעל לקרקע ממילא חדל הדשא ליד הבית לשמש כעין הרחבה לדירה, ואין הבדל עקרוני בין קומה שנייה או ששית מבחינה זאת.

מהנדס הסביר לי פעם שבית 4 קומות הוא האקונומי ביותר. היחס בין יסוד לגובה הוא הרצוי. בית גבוה מזה דורש יסודות יקרים מאד. ואולי ההפרש בין מחירי הבניה לא הוא המכריע, אלא קיצורי קווי הביוב, המים, החשמל ועוד הם אלה המצמצמים את סך ההשקעה – ונמצא הבית הארבע קומתי זול בהרבה מ-4 בתים בני קומה אחת, כמקובל אצלנו.

לי נראית בנייה זו כיום אקטואלית, אם כי אינני מתעלם מן הקושי העיקרי: בנין מעין זה שיכיל 16 חדרים דורש השקעה מרוכזת, והיא לא תמיד אפשרית.

מובן שבית מגורים מסוג זה צריך להיות מצויד בחימום מים מרכזי, סידורים מתאימים לסילוק אשפה, אולי אף במעלית.

כעת ניתן הדבר לביצוע: הקציבו לנו 12 יחידות דיור – מהם אישרנו אנחנו 8 – וכן מדובר ב-15 חדרים לאולפן. אם נבנה כהצעתי, תשמשנה שתי קומות צרכי שיכון לחברים, ושתים הנוספות לאולפן.

מעלה נוספת: יהיה לאותו בנין, מרתף – מקלט גדול, שממילא חייבים לבנותו מעתה לכל קבוצת דירות והוא מצטרף אוטומטית אל תקציב השיכון.

אשר ל"פינת האולפן": השם עשוי להטעות. אולפן אינו דומה לגרעין תנועתי או לחברת נוער. הוא איננו זקוק כלל ל"פינה" משלו. אין טעם להנחה, כאילו מגמתו הראשית היא יצירת חברותא. באים אליו – אלינו יחידים יחידים מכל קצות עולם ללמוד עברית ולהכיר את הארץ ואת הקיבוץ. ארגונם במחנה סגור איננו הכרחי – ספק אם הוא רצוי. כיתה ומועדון וודאי אינם צריכים להיות צמודים למגורים; אדרבה – מוטב שיצורפו למרכז, אז יוכל חדר הכיתה לשמש בערבים גם לצרכים אחרים. במועדון זה יוכלו להתערב גם צעירים, גם אורחים. ובמקרה שלא ייפתח אולפן חדש, נוכל לנצל את הכל ניצול יעיל. לדעתי, המרחק בין מגורים ומקום למידה רצוי ויתרום למשטר לימודים. וכן לגבי חיי חברה. הערבוב של מגורים, עיסוק חברתי ולימודים בשטח מצומצם אחד איננו, כאמור, נחוץ ואינו מוסיף, להפך – הוא גורע.

ואשר לספריה: יש לשאוף לריכוז כל ספריות מבוגרים ילדים. איחודן נראה לי חשוב גם מבחינת עבודת הספרנות.

משפחת רסיס בספריה 2017

ריבוי בניני ציבור מחייב דאגה לאחזקתם. וחברים (למעשה מדובר בחברות) המוכנים לשטוף, לנקות, לשמור על הסדר – אינם רבים. הוצאות העבודה במשק המודרני גדלות מדי שנה בשנה, והשירותים, גם בספריה, מובטחים במידה שמכוונים הם אל נוער ומבוגרים כאחד.

עלינו לקחת בחשבון שנגיע ברבות הימים ל-30,000 כרכים. אולי ישתרש גם אצלנו המנהג שתלמידי ביה"ס כתלמידי המכללות יעדיפו ללימודם העצמי חדר עיון ליד הספרייה על כל מקום אחר, וחדרי בית טרזין בצירוף המקומות שבתוך הספרייה יתנו תשובה הולמת לצורך למידה בתנאים נאותים.

לפני ועדת התכנון עבודה רבה. אולם רצוי בהחלט שמלבדה יתנו חברים נוספים את דעתם על מה שעומד להיווצר בעתיד, שתופנה כעין "הזמנה סוציאלית" אל המתכננים את יישובנו.

בחרנו בועדת תכנון חזקה. אלכס קסטן יקבל על עצמו ביחד עם מחלקת התכנון של התנועה, להגיש תכנית –אב כדרוש. נקוה שלחץ המציאות הדורשת ביצוע מהיר לא יפגום במהות הפתרונות ושמאידך לא יעכבו דיונים והרהורים את העשייה יתר על המידה.