לפני כמה ימים, הלכנו לרינה. הבאנו תמרים ועוגיות טובות. ביקשנו לשמח אותה, לראות את החיוך הטוב שלה, את העיניים הסקרניות. אפילו קצת, אפילו בשביל מבט אחד חטוף ודי.
רינה הייתה שוב בבית החולים. את התמרים השארנו לאגי וחיימק'ה .
החודשים האחרונים היו קשים מנשוא עבורה. רינה, הדודה הכל כך רגישה ואכפתית שלנו, האמיתית והחדה, ישירה ונותנת תמיד מכל הלב, סבלה נורא ולנו נכמר הלב עליה. שלומית ואבא וחגית, גילת ואפרת היו סביבה ימים ולילות, טיפלו בה במסירות אין קץ עד שתש כוחה. כשבאנו להיפרד לפנות בוקר, התנחמנו מעט שסבלה הגדול נגמר.
וכמה נתגעגע לצהלות השמחה שלה כשראתה אותנו מקילומטרים, לספסל הזה שלה בכלבולית עם 100 כיווני אוויר, לבית שלה שהיה הכי נקי בעולם, למתנות הקטנות והשוות שלה, לקרמשניט ולעוגות הגבינה עם האוכמניות.
הו כמה שנתגעגע לאיזו הלצה שלה או ניתוח פסקני על ספורט, לייאוש שלה ממשחק ההגנה של נבחרת ישראל ומשחק ההתקפה של מכבי, לקפה השחור עם החלב ובעיקר ללב הגדול שלה שתמיד הקפיד על אהבה, גם כשהיה לה כל כך קשה ולא תמיד קל בחיים.
תמיד נזכור את הסידור הקפדני של ארונות המטבח אצל סבא שמואל, הסיפורים על שונרא החתולה הסוררת, עץ השסק האלמותי בחצר וההומור והקסם האישי שלך. לא נשכח גם את הטלפונים על מאמן זה או אחר שהרגיז אותך, ארוחות הצהריים בחדר האוכל ואיך שהנכדים של שלומית הסתערו עלייך לחיבוק עז וסיפקו לך רגעים גדולים של חסד.
רינה שלנו. אני כותב עלייך ודומע. היתה לך אהבה אינסופית למשפחה ואנחנו אהבנו אותך עד מאוד גם כשלא תמיד ביקרנו אותך מספיק. אהבנו לבוא אלייך לפנות ערב ביום שישי ולהביא לך פשטידה חמה. והכי אהבנו שהיית את.
ערן נבון

רינה בצעירותה
רינהלה שלי,
אני יושבת וחושבת מה לכתוב לך, איך להמיר אותנו למילים ולהסביר מה היה בינינו.
אין ספק שהיית עבורי כמו אמא שניה: דואגת, מפנקת, מחבקת ואכפתית, וכל זה מבלי לצפות לשום דבר בתמורה, אולי רק איזה חיבוק או נשיקה.
השם אפיק היה טבוע על שפתייך וכשאני חושבת שלא אשמע אותו יותר מפיך, אני פשוט מסרבת להאמין.
כמעט כל שבת בין 7 ל8 בבוקר היית מקבלת אותי בחיבוק ובזרועות פתוחות לבילוי בוקר משותף –ראיתי טלוויזיה, שיחקנו משחקים ומה לא.
רינהלה, תמיד הראשונה לברך, הראשונה לברר האם הכל בסדר, דואגת לכל ולכולם.
היה לך משפט קבוע, כל פעם שנתת ואמרנו לא צריך – אני לא צריכה מצבה מזהב, מה שיש לי אני אוהבת לתת, ואני חושבת שהמשפט הזה מתאר בדיוק את מי שאת הכל כך מיוחדת.
לראות אותך קמלה ודועכת בחודשים האחרונים היה קשה מנשוא וממש סירבתי להאמין שככה זה ייגמר, אבל אין לי ספק שאת נחה ושלווה עכשיו ובעיקר כבר לא סובלת.
רינהלה, רציתי להגיד לך תודה מעומק הלב – תודה על מי שהיית עבורי, על מי שהיית עבור הילדים שלי, נועם ודור, שלר מפסיקים לדבר עלייך.
פשוט תודה על הזמן שהיה לנו ביחד.
לילה טוב חלומות פז.
אפרת אלהרר
בשבילנו רינה היא סיפור אהבה מקומי, בן 30 שנים, במהלכן נוצר בינה לבין כל אחת ואחד ממשפחתנו הקטנה כאן, קשר של חברות אמיצה וחמה שהיה מושפע בעיקר מתכונות האישיות המיוחדות כל כך שלה.
רינה הייתה אחד האנשים הכי נאמנים ומפרגנים שהכרתי בחיי. היכולות שלה להישאר צמודה לאהבותיה, עקרונותיה וערכיה ולפרגן באופן כן ואמיתי, בלי שמץ של ספק, קנאה או צרות עין, היו מופלאות בעיני.
הכרתי אותה זמן קצר לאחר שנישאתי ליגאל. חיינו אז כזוג צעיר בקוטג'ים והיא הייתה שכנה שקיבלה את פני באהבה וחום. רינה אירחה לי חברה בשעות הרבות בהן עבד יגאל בשדות הכותנה ואני נותרתי לבדי. היא סיפרה לי סיפורים מעניינים על עצמה ועל בני משפחתה שהיו אהובים עליה יותר מכל והקשיבה בפנים זורחות ובאוזניים כרויות לסיפורים הקטנים שלי מבית המשפט.
שלושת ילדינו שנולדו מאז – שירה, אמיר ורוני, ראו ברינה מעין דודה טובה ונדיבה, שהקפידה לברך אותם על כל הישג קטן בדרך ובעיקר במסיבות ימי ההולדת אליהן התייצבה באדיקות – עד לפני מספר חודשים – עם עוגת הקרמשניט המסורתית והמצויינת שלה וכך הפכה עם השנים לחלק בלתי נפרד מהמשפחה המורחבת שלנו. הורינו, אחינו ואחיותינו וגם לא מעט מחברינו, הכירו ואהבו אותה מאוד.
רינה אהבה לבוא אלינו כדי לצפות ביחד עם יגאל במשחקי כדורגל, קיבלה בהבנה מלאה את חוסר העניין שלי במשדרים האלה והצטרפה בשמחה גדולה אל ארוחות הערב שלנו.
היא דאגה מאוד כשמישהו מאיתנו היה חולה, הייתה מתקשרת בגאווה ענקית לספר לי על כל התפתחות בחיי אחייניה, אחיינותיה, בני הזוג שלהם וילדיהם והייתה חרדה ממש לשלומו של כל אחד מהם.
רינה הייתה בן אדם, בן אדן טוב שאהבנו. הסבל שלה בתקופה האחרונה ציער אותנו מאוד. למזלנו הגדול הספקנו, יגאל ואני, לברך אותה ליום הולדתה ה-75 ביום ראשון האחרון וכשהיא לחשה לי אז שהיא יודעת "שמכאן כבר לא תקום יותר" הבנתי שהיא נפרדת. יהי זכרה ברוך.
רקפת מוהר
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- 7 באוקטובר (34)
- אמנות ושירה מקומית (178)
- בטחון (25)
- בטיחות (37)
- ביקור בית (8)
- בנות ובני משק שחזרו (13)
- בנות ובני משק שעזבו (19)
- בריאות ורווחה (52)
- גינון (66)
- דבר המערכת (156)
- הנהלה (376)
- הפרטה (180)
- הקיבוץ של פעם (9)
- התנדבות (71)
- וידאו (22)
- ותיקים (191)
- חברות (80)
- חגים (14)
- חדר אוכל (6)
- חו"ל (1)
- חוגים (10)
- חיות (14)
- חיילים (30)
- חינוך (236)
- חירום (22)
- חניה (20)
- חקלאות (57)
- חשמל (27)
- טור דיעה (47)
- טיולים (48)
- יהדות (31)
- ילדים (150)
- כללי (943)
- לזכרם (235)
- לילדים (15)
- מועצה (10)
- מועצה אזורית עמק חפר (100)
- מזון (68)
- מחזורים (10)
- מטפלים/ות (13)
- מילה טובה (95)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מקום העבודה שלי (12)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (205)
- מתכונים (93)
- נדל"ן בקיבוץ (17)
- נוסטלגיה (255)
- נעורים (46)
- סביבה (163)
- סיפורים (125)
- ספורט (49)
- ספרים (22)
- סרטים (85)
- עובדים זרים (8)
- עיצוב הבית (6)
- ענפי הקיבוץ (65)
- עסקים (102)
- פוליטיקה (39)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (15)
- צעירים (103)
- קהילה (541)
- קורונה (39)
- קליטה (171)
- שיוך ונושאים קשורים (162)
- שכונת בנים (174)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (11)
- תכירו (25)
- תכנון (171)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (65)
- תקשורת (35)
- תרבות (117)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
פברואר 2026 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על תפוז הזהב / תום שפע מעניק ל…
- תמנע אופיר על מכתב מהעוטף / שאול זיידמן
- נדב דרך על מסך מפריד בינינו / אדוה סינדליס
- דוד שרון על עונת ההדרים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על מסך מפריד בינינו / אדוה סינדליס
- עינת סיטרוק (בר שלום) על עונת ההדרים / ליאור אסטליין
- שמעון הישראלי על דבר העורכים / שלמה כהן
- יגאל מוהר על באיזולטור / שרון רשב"ם פרופ
- נויה לס על תפוז הזהב / שהם סמית מעבירה ל…
- טובה גבר על הספר של עמליה / נילי חלאבין ברות
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / תום שפע מעניק ל…
- תתכוננו, הוא מגיע / ליאור אסטליין
- הרפת ומשבר ענף החלב / שלמה כהן
- רקוויאם למחסור ה׳ / זיוה שקדי-רום
- בית חלומותיי / שלמה כהן
- בן של / שני הגלילי
- פשטידת ירקות על המחבת / בלהה זיו
- נדידת הענקים / שני הגלילי
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / דורון שניר מעביר ל…
- דבר מנהל הקהילה / שקד אביב
- סיכום ארבע שנות קדנציה / יוני ארי
- מתפתחים / ליאור אסטליין
- שיוך דירות: 23 שנים מאז היום הקובע / שמעון הישראלי
- הנגרים הכי צעירים / שלמה כהן
- מכתב מהעוטף / שאול זיידמן
- אמנות חברתית / שלמה כהן
- צריך לעשן / שרון רשב"ם פרופ
- מרק צ'ורבה הונגרי / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / עמית כהן לנג מעבירה ל…
- עונת ההדרים / ליאור אסטליין
- תגובה לכתבת "הדרים" / שלמה כהן
- עין לגח"א צופיה / ליאור אסטליין
- עד סוף הדרך / שלמה כהן
- מסך מפריד בינינו / אדוה סינדליס
- נוסטלגיה / מורדי מורג
- צלי כתף מס' 5 ברוטב יין לבן ורכז רימונים עם פטריות / בלהה זיו
- מה מנהל "מנהל קהילה"? מיכל בן נח
קטגוריות
7 באוקטובר אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות




איתכם באבלכם…