תומר פלבר, 6.2.1981 – 23.06.2014, כ"ה תמוז תשע"ד. יהא זכרו ברוך.

בימים האחרונים מאז נודע לי על מותך, אני מנסה כל הזמן להיזכר באין ספור הרגעים בהם הינו יחד.
היית חבר שלי מאז ומעולם כמעט, השכנות בין ההורים שלנו הביאה אותנו להיפגש בכל יום. מאוחר יותר היינו יחד גם בכיתה, בקבוצת הכדור מים – שהייתה חלק חשוב מאוד בחיים שלך, במחנות האימונים, בחופשות ואפילו בחדר ב"נעורים" שבו גרנו יחד שלוש שנים. זה היה חדר שמשך אליו את כל החברים שלנו תמיד וצחקנו שם כולנו יחד שעות רבות.
תומר, היית המבוגר ביותר בכיתה, אבל בכל זאת תמיד הרגשתי קצת כמו האח הגדול שלך,
זה היה מין קשר מיוחד של הבנה ואחריות, האחד כלפי השני. התחושה הזו קשה לי במיוחד בימים האלו.
בשנים האחרונות כל אחד המשיך לדרכו ולצערי הרב לא הצלחנו להתראות כמו בעבר. כשנפגשנו, זו הייתה בשבילי חגיגה, אבל גם תמיד גברה בי הדאגה לשלומך. לא משנה מה הייתי אומר לך, תמיד היית מביט בי, צוחק ואומר שהכול יהיה בסדר, אבל אני ידעתי שמאחורי המבט והחיוך הזה – מסתתר קושי גדול.
תומר, חייך היו קצרים ומורכבים, אבל אני רוצה לזכור את הרגעים הטובים, את החברים הרבים שהיו לך ואת המשפחה היקרה שלך שאהבה אותך כל כך.
אני זוכר בילדותנו את אמא שלך, מרים, תמיד רצה אחריך ומגיעה לכל מקום שהיית בו – אם לבית הספר, למשחקי הכדור מים ואפילו לחדר שלך, תמיד לדאוג ולסדר ולנקות, שרק יהיה לך נוח ונעים – הרי בשבילה היית הדבר הכי יקר בעולם.
אני זוכר גם כמה היית גאה באבא שלך כשהיינו ילדים – במשאית הגדולה שבה נהג – ושהיינו לא פעם מצטרפים אליו בנסיעות למחלבה בתנובה. איך היינו מסתכלים ומתרגשים כשהיה פורק את החלב למכלים הענקיים, ובסוף מקבלים תמיד שקית שוקו טרי ישר מהמחלבה, פריווילגיה שהייתה שמורה רק לעובדי המקום.
אני זוכר אותך גם כאח גדול לאורן, תמיד היית עדין ולא נכנס למריבות. אפילו בכדור מים כשהיית חוטף מכה פה ומכה שם, בתוקף היותך בתפקיד ה"סנטר" של הקבוצה לא היית מחזיר לעולם.
הפעמים היחידות שראיתי אותך נעמד על הרגליים להגן ולהחזיר, היו כשראית ילדים, בדרכי הקונדס האופיינית להם, מציקים לאחיך הקטן ומנסים לפגוע בו, היית שם להגנתו בגופך הגדול והחזק.
וכמובן נופר, כמה אהבת אותה כשהייתה קטנה, תמיד היית אומר שהיא הנסיכה של הבית ומפנק אותה מתי שרק היית יכול.
תומר, בשנים האחרונות נפגשנו רק לרגע. תמיד שימח אותי לראות אותך והרגשתי שגם אתה שמחת לראות אותי. בפעם האחרונה שנפגשנו לפני ארבעה חדשים זה היה בחתונה שלי. למרות הקושי הרב (כפי שהבהרת לי בטלפון – ושלא בטוח שתוכל להגיע) אתה היית שם ושימחת אותי מאוד. זו הייתה חגיגה גדולה וזו הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו.
תומר – אזכור אותך תמיד, אתה חבר שלי.
אני יודע שלא היה לך טוב בסוף, וזה מקשה עלי את הפרידה ממך,
מתגעגע מאוד
רם (פרנק)

טורניר כדור מים, 30 למותו של תומר

שלום רב,
אני שירי, בת הדודה הבכורה מצד אביו של תומר, יגאל.
והנה אנחנו שוב כאן, ליד הבריכה שמאחדת כל כך הרבה דברים בתוך המים השקטים והסוערים לפעמים. בחרתי לשתף אתכם בזיכרונות שיש למשפחתנו מתומר. עדיין מוזר וכואב מאד לדבר עליו בכלל בלשון עבר – אנחנו עצובים וכואבים מאד את לכתו בטרם עת.
ילד עם עיניים כחולות גדולות, עם לב ענק וטוב לב. תמיד מנומס, וחם. אוהב חברה, צחוקים. אני זוכרת שכילדה תמיד אמרתי לעצמי – ואוו… העיניים שלו.. הם ממש כמו של סבא. אהבתי את סבא שלי ופניו של תומר מאד הזכירו לי אותו.
גדי, אחי הצעיר, סיפר לי ששיחק עם תומר בטורניר בסלובניה ב-1997 – טורניר מוקדמות אליפות אירופה לנוער. משחק בין איטליה לישראל, תומר – סנטר. ישראל מנצחת את איטליה 5-4. תומר הבקיע ארבעה גולים מתוך חמשת הגולים. גדי אמר לי שלדעתו זה היה המשחק הכי טוב של תומר מעולם.
אבא שלי, מיקי – היה תמיד אומר בתקופה שתומר שיחק בנערים – תומר הוא סנטר ש 'חבל על הזמן.' יש לו ממש פוטנציאל. מי שמכיר את אבא שלי יודע היטב שכשהוא נותן מחמאות מקצועיות – הוא מתכוון לכל מילה.
קשה להיות בבריכה בטקס זיכרון. זיכרון לאדם צעיר, שהספיק לחיות כילד, נער, ואף בחור צעיר. אבל זהו – שם זה נגדע. הבריכה היא מקום של חיים – של פעילות, ספורט, תחרות, ניצחונות, שאיפות ותחושת מעורבות וחברותיות יוצאים מהכלל. ניצחון האדם על עצמו ולפעמים גם על יריבו.
כך אנחנו רוצים לזכור אותך, תומר. בגלל זה התאספנו פה, בבריכה הזו בה שהית, שחית, שיחקת, ניצחת, בטח גם פה ושם הטבעת..היית חלק ממשהו שהוא ב-DNA של המקום הזה.
יהיה זכרך ברוך.

שירי הדר