בין דפי "ספר החיים" ניתן למצוא לא מעט התלבטויות לגבי אופיו והתנהלותו של המועדון השקט / המועדון לחבר / המועדון של אדית לאורך השנים. לקראת שיפוצו של המועדון, אנו מביאים כמה מהתלבטויות והרהורים אלו

"לא הייתה לנו כוונה פתוח את בית-התרבות בט"ו בשבט דווקא. מקרה הוא שיום הפתיחה חל בראש-השנה לאילנות, ביום הנטיעה. אך יהא לנו הדבר לסמל. תהא לנו פתיחת בית-התרבות משום נטיעת עץ-דעת בתוכנו ויהיה הבית הזה בית-נטע לשתילי ערכים יהודיים-אנושיים שהביאונו לבניית ביתנו הקיבוצי וכשם שהעץ ששתלנו מאז עלינו על הגבעה הזאת שינה את הנוף סביבנו וייפה אותו, כך ייפה הבית הזה שהקמנו לתפארת את נוף רוחנו ויניב פרי כאשר הניבו העצים שנטענו". יהודה ארז (3.2.56).

"תערוכת כיסאות וכורסאות התקיימה בשעת ישיבתה של ועדת המועדון. חברי הוועדה אספו הצעות ועצות מכל פינות המחנה, במטרה להחליט ולקבוע מהי דוגמת הכיסאות בה יבחרו כדי לתת לחברים את הנוחיות המכסימלית בשעה שיימצאו במועדון החדש. כדי להוכיח לחברים מה קשה היה מצבם של בוחני הכיסאות, נציין את הבחינות לפיהן נאלצו לבחור את הדוגמה:

1. ישיבה נוחה בשעת קריאה.

2. ישיבה נוחה בשעת שתייה וגם כאשר היושב צמוד לשולחן.

 3. "הרגשה חמה" בחורף (כביטוי הנוגעים בדבר).

 4. "הרגשה קרירה" בקיץ.

 5. ניקוי קל ומהיר של הכיסאות.

 6. קלות הזזה והרמה בשעת שטיפת המועדון.

 7. צורה חיצונית יפה.

 8. הוצאה בגדר תקציב.

הוועדה ישבה בכובד ראש על המדוכה ואחרי שהחברים עברו פעמים מספר מכיסא לכיסא, הוחלט להזמין "מומחי ישיבה" נוספים (בחורי ישיבה?) ולהמשיך בישיבות, כדי למצוא את התשובה הסופית לשאלה – מהי צורת ההתיישבות האידאלית לחבר המשק בעתיד הקרוב? א.ש. (18.11.58).

"כרגיל, נמשכים הקונצרטים השבועיים – מדי יום ה' בערב "בביצועו" של דימיטרוף. חוג חובבי מוסיקה, קבוע פחות או יותר, בא, מאזין ונהנה. כמובן, לקונצרטים מיוחדים מופיעים רבים. השמעת האופרה "פורגי ובס" בקונצרט ליל-שבת (נדחה במקרה) משכה קהל של 150 חברים.

וכאן המקום להעיר: לפני שבועיים, בשעת קונצרט שהוקדש למוסיקה קלאסית, הייתה הפרעה רצינית של חברים צעירים. יש להזכיר כי קונצרט מיועד למעוניינים לשמוע ובשום אופן אין הוא "ליווי" לבילוי במועדון. בשעת קונצרט אין מקום למשחקים, שעשועים ופטפוטים. יש לקוות כי להבא יובן הדבר, שאם לא כן, נצטרך לחפש ולמצוא דרך למניעת ההפרעות". לינה רובין (16.9.62)

"השמעת הקונצרטים השבועיים נמשכת זה כשש שנים והנה, לאחר שערכתי קרוב ל-300 קונצרטים, אני מוצא עצמי כיום אובד עצות במידה מסויימת. במשך השנים השתדלתי כמיטב יכולתי לבוא לקראת הציבור ולמלא את משאלות החברים, אך לצערי אני נתקל בכל קונצרט במידה מסויימת של חוסר התעניינות, דבר המונע ממני – למרות בקשות רבים – להשמיע מוסיקה קאמרית. השלמתי עם ההפרעות הנגרמות ע"י דפדוף בעיתונות, הפעלת מציתים (הנדלקים רק אחרי 10-12 דפיקות) כל זמן שמושמעים קטעי מוזיקה ידועה, שאינה מחייבת העמקה מיוחדת. אבל אינני יכול ואינני מוכן בשום אופן לקלקל את טעמי וטעם אחרים במוזיקה קאמרית על ידי כך שאשלים עם המצב ואתן יד להפרעות.

עובדה היא, שיש חברים הרוצים לשמוע מוזיקה ומעוניינים גם להקשיב למוזיקה רצינית יותר, אך הם מופרעים על ידי תופעות של חוסר התחשבות בזולת. לפני זמן לא רב הפסקתי לתקופת-מה – מטעמים אלה – את השמעת הקונצרטים. רק לאחר דרישות חוזרות ונשנות של חברים מעוניינים, הסכמתי לחדש, לנסיון, את השמעתם". דימיטרוף וולף (28.1.65).

"במועדון יש כיום כ-60 מקומות ישיבה. בערב רגיל מבקרים בו 120 עד 150 חברים (בקיץ עד 200, אך בקיץ יש לנו "תוספת" מקום בגינה, שהוא מאוד ארעי – ללא רצפה, ללא ריהוט שאפשר לשבת עליו בנוח. יתרון יחידי: קצת רומנטיות).

אנחנו חברה גדולה, ערה, שאינה מסתגרת יותר מדי בחדרים, ששילוב הדורות בה טבעי ומוצלח – האמנם יכולים אנחנו לוותר על מועדון גדול, מרווח, שיענה על צרכינו? ואכן, הבעיה היא בעיקרה הרחבת השטח, המקום כי מלבד זאת – כמעט ולא חסר דבר. הציוד עשיר למדי, הריהוט נוח ופשוט וקל לתזוזה והאווירה – כך חושבני – נעימה.

לא נותר לנו, לכל אלה הרואים ומכירים חשיבותו החברתית של המועדון, אלא לעזור ולדאוג להרחבת המועדון, כדי שכולנו נרגיש בו טוב ושבעוד מועד נכין מקום גם לבנינו, שישובו בשעה טובה הביתה". לוטה אהרון (24.4.66).