כנוסעת מתמידה בהסעה לחדרה, אני לוקחת לעצמי את הזכות להאיר ולהעיר.

כולנו מכירים את האוטו השחור, החביב, בעל שבעת מקומות הישיבה, שמדי בקר עושה את דרכו לחדרה עירנו. שירות חינמי, נחוץ ומבורך, שבעידן ההפרטה אינו מובן מאליו ועל כך, הרבה תודות.

אלא מאי? אליה וקוץ בה, כי האוטו החביב שלנו, אין תוכו כברו ומושביו האחוריים אינם ראויים להסעת אדם.

ההסעה משרתת חברים שלא בורכו ברכב הצמוד לביתם, מבוגרים עם קְרֶכְצֶן פה או קרכצן שם, הזקוקים להגיע לקופת חולים, חיילים עם רגליים ארוכות הנושאים צ'ימידאן ענק וכבד וכן, גם כאלה שסתם כך, חשקה נפשם לבלות בעיר הגדולה ורוצים להגיע לרכבת.

לכולם יש מכנה משותף, כולם זקוקים להסעה ולא ניחנו בכישורים אקרובטים או באלה של נערות הגומי הנכנסות בנקל למזוודה.

חברים, זו לא הגזמה. המושבים האחוריים מיועדים אולי לילדים ובנויים על פי מידותיהם, אך בשום פנים ואופן אינם הולמים את מידותיו של אדם מבוגר ואם נחזור ונראה מי אוכלוסיית המשתמשים בהסעה, ברור לגמרי, שאלה אינם ילדים ואם כך, מה הואילו חכמים בתקנתם?

והרי תמונת מצב, החוזרת על עצמה פעמים רבות. לפני מספר ימים, עמדנו 6 אנשים, עם כוונה טובה להיכנס לאוטו. מי בדרכו לקופת חולים ומי בדרכו לרכבת. עומדים כמה דקות ארוכות ומתלבטים, מי הוא זה שיצליח להשתחל לאחור? האם ייפול הפור על פי הגיל, או על פי המצב הבריאותי או אולי על פי אורכן של הרגליים? מיותר לציין שהגיע כבר הזמן להניע ולזוז, אבל עדיין כולם מחוץ לאוטו ואז מנסים לדחוף את המושב קדימה על מנת לנסות ולהגיע למושב האחורי, אבל המוח היהודי המציא לנו פטנטים וגם האינטליגנטים שבינינו, שניסו ואף קראו לעזרה לכמה מהעוברים ושבים, לא יכלו למושב הסורר שסרב לפנות קצת מקום.

אחרי דקות ארוכות, נשמנו לרווחה, המפתחות בפנים ונוסעים. בדלתיים סגורות תרתי משמע, נשמעו קללות עסיסיות, כי המרווח בין המושבים האחוריים לאלה שלפניהם, הוא סנטימטרים בודדים ואתה צריך לכופף את הרגליים לכיוון הבטן, כי אין להם מקום על הרצפה. אין תא מטען וכל הכבודה מונחת על הברכיים, פשוט לא אנושי.

הסרט הזה חוזר על עצמו, כאשר מגיעים ליעד וצריך להיחלץ מהמושב האחורי וזה ממש לא סרט קומי, אלא מציאות כואבת, שכדאי שהממסד שלנו ייתן עליה דעתו. זה גובל בזלזול בציבור החברים ויוצר אווירה עכורה.

בהזדמנות זו, אני רוצה לומר מילה טובה לדפנה. זכינו בנהגת מסורה שלקחה על עצמה את העבודה ברצינות רבה ועומדת לרשות החברים עם המון רצון טוב והעיקר עם חיוך. תודה דפנה ויישר כוח.

ולכולנו נסיעה טובה וחג שמח.

תגובה:

לפי כשנה הוחלף רכב נהג בית, ע"פ בחירת רכז הרכב של הקיבוץ. הבעיה המתוארת לא הוצפה בעת בחירת הרכב, טרם רכישתו. אנו נבחן את החלופות האפשריות להחלפת הרכב, בכדי לפתור את הבעיה.

בברכה

אייל וערד