בתחילת העלון הספדים של ראובן אפל ורות פולק. ההספדים הללו הם ללא ספק חלק מההיסטוריה של הקיבוץ, ומעניין לקרוא אותם. לפעמים מגלים בהספד דברים שבחיים לא ידעת על אותו אדם, שהכרת כל כך הרבה שנים.
תמר רז לנג הגיבה באינטרנט על דבר העורך מהעלון הקודם, שהיא ה"גאונה" שהעבירה את הכתבה לעיתונות הקיבוץ וכך היא כותבת: "אני רואה חשיבות בפרסום העניין [הויכוח על המזוזה] ברבים, הויכוח הוא על עקרונות ולא כביסה מלוכלכת שצריך לכבס בבית פנימה, כפי שנהגו בקיבוץ "הישן". זה שנים אני נאבקת נגד גל ההדתה השוטף את הקיבוצים, שפרשת המזוזה היא רק חלקיק ממנו. אתם כנראה באתם לגור בקיבוץ רק בשביל החיים הטובים שהוא מעניק ליושביו עכשיו, ללא יחס והבנה למייסדיו ולמה שהיה בשבילם, בשביל המדינה ולמעשה גם בשבילכם כיורשיהם, שחלק ממנו היה ההשתחררות מהכבלים והאמונות התפלות שנושאת עימה יהדות-המזוזות. מאיה זוהר רואה במזוזה רק עניין נחמד שיכול להעשיר את הילדים. האם בני החמש באמת יבינו, אפילו תעשו את כל המאמצים להסביר להם, את משמעות קופסת הפח הדבוקה לקיר והמשפטים הטמונים בה, נגדם אני מתקוממת? הרי המזוזה היא לא בשבילם אלא בשבילכם, ההורים, ולכן אני רואה בה סכנה."
אנו מתנצלים אם מישהו נפגע מצורת הביטוי "מי הגאון…?", יתכן והשימוש בהגדרה הזו היה חריף מדי. האמת, מדי פעם אנו מתלבטים עד כמה עורכי העלון צריכים להביע את דעתם.
לדעתנו העלון של הקיבוץ לא צריך לשמש ככלי במלחמה. העברת המידע לעיתונות הקיבוצית הפכה את הדיון שהיה כל כך מכובד למשהו צהוב עם תגובות כמו: "בגלל זה אני שונאת קיבוצניקים. פסיכים" או "לדעתי גם אין צורך בקיבוץ בכלל. סתם תופסים קרקעות לבנייה. לפנות אותם ולבנות ישוב עירוני" ועוד כהנה וכהנה…
מי שרוצה להילחם על משהו לא צריך את עלון הקיבוץ בשביל זה.
לגבי ההעלבות לעורכי העלון בתגובה, בחרנו… לא להגיב.
תגובה נוספת שהתקבלה (בע"פ) בנושא הדיון במזוזה – ורד נחמני: "אני שומרת בבית את עלון "בתוכנו" 941. בעלון זה התפרסם הדיון סביב התקנת המזוזה בגן דולב החדש. כשקראתי את זה, חשבתי שלא ייאמן שאני גרה בחברה שיודעת לנהל ככה ויכוח, שאנשים טורחים ויושבים בבית לנסח בצורה קוהרנטית את מה שהם חושבים. אני חושבת שזו דוגמא לאיך צריך להתנהל מקום, חברה דמוקרטית. אני חושבת שסבא שלי, עדי נחמני, שהיה בין המקימים של המקום, והיה נורא חשוב לו שהמקום הזה יהיה שוויוני, ושתהיה בו רמת דיון, היה מאד מתגאה בנו, יחד עם בני דורו. בעלון הזה באו לידי ביטוי גם איכות האנשים שחיים בתוכנו (ואנחנו לא מספיק חושבים שזה נדיר) וגם המורשת התרבותית שהשאירו לנו המייסדים."
שער: זריחה מבית ורדי, צילם אלדד ורדי
צילומים: יגאל מוהר, הילה סיטון, ענת אופיר, ים סיטון, אלי וורפל,
מנחם עמלי, לביאה בן אור, יובל נקר, יוסי רום
Share this post
אינני מחבבת יויו של תגובות, אבל בחלק שנוגע לי הפעם יש כמה דברים הדורשים תגובה, שכוחה יפה לעצם התנהלותם בעלון. קודם כל לעניין השאלה "מי הגאון.." – ניסוח כזה בעלון הוא פשוט גסות רוח והתנשאות של מי שחושב את עצמו לגאון. האתיקה העיתונאית אינה אוסרת על עורך להביע את דעתו בעלון, אבל הוא מחויב יותר מכל כותב אחר בלשון מכובדת/מכבדת ולא מזלזלת.
באשר לתפקידו של העלון דעותינו חלוקות לחלוטין. לדעתי לשמש במה לחילופי דעות והעברה דו-צדדית של אינפורמציה בין החבר והמוסדות הוא תפקידו העיקרי של העלון, ולא להמליץ על מסעדות וטיולים. אני מייחסת את תפיסתם (ללא כוונת עלבון) לעובדה שהם מונו לתפקידם על ידי מנהל-קהילה ומנהלת משאבי אנוש שאינם חברי הקיבוץ ולא אמונים על דעות החברים.
ולבסוף, לא ברור לי איך מגע הקסם של העיתון הפך את העניין לצהוב ומנין גורדו התגובות המצוטטות, אבל אמרו חכמים ממני שאין דבר מנקה יותר מאשר אור השמש.