"הגן המסוכן!" "ישברו שם שיניים ויפתחו סנטרים". "עשו שם כל מה שלא צריך להיות בגן משחקים". "חם מדי והשמש נורא מסוכנת, למה לא עשו הצללה?", "חסרים מתקנים לילדים קטנים". "כמה אבנים! כמה טרסות!", "הכי חשוב בגן משחקים שתהיה נדנדה!!", "מי צריך את זה?!?".
תודה על חוסר האדישות, על האכפתיות, על הכנות והישירות. זה לא מובן מאליו בימים אלה.

נתבקשתי מצוות העלון לספר קצת על תהליך הקמת הגן. היוזמה להקמת הגן התעוררה כבר ב2010 עם אכלוס שכונת הבנים ותוספת טף משמעותית. גיא פיינברג הוביל את הפרויקט בחלקה המשולשת מתחת למשרד תרבות (בצמוד ממערב לשטח הנוכחי). בזכות האורנים שמתחת לחדר האוכל המקום מוצל בקיץ מחמש. אדריכל הקיבוץ התנגד למיקום, כיוון שהשטח היה ועודנו מאוד מטופח, בעוד שהשטח הצמוד לחשמליה איננו כזה. כך נדדו התוכניות 30 מטר מזרחה ומספר שנים "צפונה", עקב עמוד השנאי הידוע לשמצה. מיקומים אחרים נפסלו בגלל תוכנית האב השואפת למקם מתקני ציבור ב"שדרה המרכזית".

תחילה רווח הרעיון למקם מספר מתקנים קטנים בנפרד, אולם תקני הבטיחות מחייבים מרחקי בטיחות גדולים, כך שניצול השטח פחות טוב, לכן הוחלט להקים מתקן אחד גדול עם מגוון פעילויות. מערכת החינוך התבקשה לנסות להגדיר את הצורך באופן יותר מדויק: כיוון שיש מענה לילדי הגנים במתקן הקיים בין הגנים, היתה ציפיה לתת מענה לטווח גילאים רחב יותר – 4-9. לכן היה דגש על מתקן יותר גבוה שיכול להוות אתגר לגילאים אלה.
כך, בסביבות 2011-12, לאחר פגישות עבודה מול כל הגורמים הרלוונטים (ויש לא מעט) היו שרטוטים, תוכניות, אישורים ותקציב ייעודי מהמועצה לבניית הגן (החזרי ארנונה היכולים לשמש רק לבינוי ציבורי). אלא שהמציאות ציוותה אחרת: עמוד השנאי בקרבת החשמליה איננו עומד בתקני הבטיחות ויש להסירו בעזרת תקציב נוסף. את גיא החליף שי הורביץ, ואותו החליף ציון.

ב2015 אישרה סוף סוף המועצה תקציב נוסף להורדת עמוד השנאי. אולם, חוק מדינה חייב שידרוג של החשמליה, והיה חסכוני והגיוני לבצע את שתי הפעולות יחד. כך נדחה המועד ל2016 בה החלפתי את ציון. התקציב אושרר, החשמליה שודרגה, השנאי ירד, ומכאן זו היתה רק שאלה של זמן.

הקמת העמוד חשמל, והורדת העמוד

ניסיתי לאתר מיקום אחר לגן במטרה למצוא מקום מרווח יותר, מפולס ומוצל. תוכנית האב לא אפשרה זאת. האויב של ה"טוב" הוא ה"טוב מאד". החלטתי לסמוך על שיקול הדעת של קודמיי, ולהוציא לפועל את התוכניות הקיימות. סיור שטח בגני האזור העלה מספר אובייקטים: מתקן, תאורה, הצללה, משטח, ברזיה וספסלים. משטח גומי כמו שרואים בישובים עירוניים מאוד יקר ופחות מתאים ויזואלית לאופי הקיבוץ. גם הצללה מאוד יקרה. שניהם יחד מכפילים את עלות הגן! אפשר לנטוע עצי צל או אולי להוסיף הצללה מאוחר יותר. תקציב לספסלים, שולחנות וברזיה הושג ע"י הכנסת חברת "גנית פארק", שנתנו הצעה נמוכה ב-35 אלף שקל יחסית להצעה המקורית.

מעכשיו שם המשחק היה תקנים, אילוצים ופשרות, תוך כדי התייעצות בלתי פוסקת עם בעלי המקצוע וקבוצת אבות ואמהות. הכמיהה למתקן המשחקים שתכנן אמנון לוי במתחם הבריכה, עליו שיחקנו שעות רבות תופסת עם שלושת חבלי הטרזן, האומגה, קיר הצמיגים, הגשר התלוי, הקורה התלויה והנדנדות, התנפצה מול סבך ההגבלות שמציב מכון התקנים. כבר לא ניתן לשלב נדנדה עם מתקן, כי נדנודי הנדנדה מחלישים את היסודות! אין להציב מתקן בקרבת 15 מטר מכביש ולכן לא נותר מקום למתקן פעוטות. שיפוע מכסימאלי מותר הוא 3%, ולכן טרסות האבן המשמשות גם כספסלים. קצת פרופורציות, ב2016 חברת "גנית פארק" בנתה עוד ארבעה גנים בקיבוצים ומושבים, כולם בעלות של 400-500 אלף שקל. בתוך מגבלות התקציב (150 אלף שקל), השטח הקטן שמוקף כבישים ותקני מכון התקנים, כולי אמונה שהפוטנציאל מוצה.

ממש בשלהי התהליך צץ לרוברט קולייר רעיון להוסיף תמונות עם גני משחקים. צוות הארכיון נרתם למשימה בחפץ לב. אמנם לא שחזרנו את גני העבר הקסומים, אך הם עדיין איתנו מעלים חיוך וגעגוע. מי שיעצור לרגע מול השלטים יוכל לחזות בזיכרון ילדות מתוק, אך גם בהשחתה פושעת! הורים, נא להעביר את המסר לילדכם.

חריטות על השלט הנוסטלגי

כאן המקום להודות לחזי על הפיקוח והוצאה לפועל, לניב על הגינון, לחשמלאים על התאורה הורדת השנאי וייעוץ הקרינה, לאדריכל על התכנון, לאייל ולגיא שי וציון על הדחיפה והיוזמה.