‎בחיים אחרים, רחוקים מאוד, כשנפלטנו ממערכת החיים התקינה בגלל מחלה, היינו נלקחים על-ידי המטפלת למרפאה, שם הייתה האחות מודדת לנו חום ואם השכלנו לשמור אותו גבוה (למשל? הגנבת לגימה מכוס תה לוהטת שתשכנע את הכספית במדחום לזנק אל הקצה) היו מבטה חמור הסבר וטון נמוך של שיחה מפנים את המטפלת ואותנו אל האיזולטור הנכסף.

ההליכה לשם הייתה קצרה אבל היו אלו דקות של אושר גדול (דמיינו משמר של כבוד עם חצוצרות). היינו מוכנסים אל המבנה הנקי, הלבן, שם היינו מתקבלים בכבוד הראוי בידי ברטל האגדית. במבטא ייקי כבד היא הייתה מתעניינת בתסמיני המחלה ובידיים קרות מפנה את ראשינו כה וכה, מביטה לעומק גרוננו ומצקצקת בייקית בלשונה החדה.

הכניסה להיכל המחלה הייתה מלווה בהתרגשות גדולה. באיזה חדר נשכב? בכמה ימים נזכה? מי יהיו שכנינו לחדר? האם נזכה בחלון? החיים מתוך המיטה העצומה הצמודה לחלונות גדולים מהם ניבטים החיים הממשיכים לנוע, היו מקבלים מימד אחר, נפלא. כמו צפייה בסרט או כמו התארחות פסיבית בהצגה חיה.

ארבע פעמים ביום היינו שומעים את גלגלי המתכת של עגלת התרופות המבוגרת במסדרון. ברטל הייתה נכנסת אל החדר במדי האחות הלבנים והמעומלנים שלה. חיוך לא היה עולה על פניה ואנו הערכנו אותה על כך מאוד כי היא התייחסה לחוליה הקטנים במלוא הרצינות, שקדה על מחלתם ודאגה להביא אותם לחוף מבטחים. 

‎מד החום בטעם אלכוהול, פנס אימתני הנדחף אל תוככי הגרון ולבסוף ריטואל התרופות הנפלא: כדורי רפאפן, תרחיפים ורודים וכתומים וענני צמר גפן לבנים. החולים המכובדים באמת זכו גם לביקורו של מישל, הרופא האצילי.

לקראת 12 היינו מכינים את עצמנו לרגע הגדול של היום, תבשילי המחלה הנהדרים (אותם בישלה בתשומת לב רבה דבורה, סבתא שלי) כדורי בשר רכים, מרק עוף צלול ורסק תפוחים עדין, כל אלו קיבלו מימד של מעדני מחלה מיתולוגיים.

חולים בשלבי החלמה ועם שפעת קלה היו מתיישבים בחדר האוכל וחולים מכובדים שאסור היה להם לרדת ממיטת חוליים, היו זוכים לעגלת נירוסטה עם מגש אישי. היממה הייתה עוברת לה בנחת, עת היינו שוכבים במיטותינו, חלושים והוזים ומאוד מאוד חשובים, כשאחר הצהריים היינו זוכים לביקורי משפחה שתמיד היו מלווים בממתקים אסורים.

ועכשיו, בכל פעם שאני נתקפת בסימני מחלה, אני לא יכולה שלא להתמסר לרגע לגעגוע, לתקווה שתגיע מטפלת שתיקח את ידי ותוביל אותי בבטחה למיטת איזולטור צוננת, מעומלנת, נקייה, בה תקבל מחלתי הקטנה את הכבוד לו היא ראויה.