גבעת חיים איחוד עומדת בפתח שנה חדשה עם מגוון שינויים והזדמנויות. כאן אצלנו, בריאה הירוקה שלנו, אנחנו שותפים למסע של התחדשות ופיתוח – משכונה חדשה שתאוכלס בקרוב, ענף תיירות חדש, אורווה המועתקת למיקום חדש ועד לתהליכי שיוך דירות ותקציב מורכב שאושר לאחרונה ועוד. כולנו עסוקים ברמות שונות בעיבוד והתמודדות עם מה שקרה ועדיין קורה במדינה […]

ב-25 בפברואר, 2025 התכנסה המועצה הנוכחית בפעם האחרונה. הדיון עסק באחד התפקידים המרכזיים אליו מחויבת המועצה – דיון התקציב. כרגיל, היה דיון נוקב, רווי יצרים, שאלות מהותיות, עיסוק בתוכן (ולפעמים גם לא) ולבסוף העבירה המועצה הנוכחית בפעם האחרונה את תקציב הקיבוץ. בעוד כמה שבועות כבר תיבחר מועצה חדשה וגם היא תשב על המדוכה ותתחיל בעבודה […]

בעלון האחרון הופיע מאמר דעה מעורר מחשבה הבוחן, או שמא מבכה, את אובדן הזהות הקהילתית. בעוד שאני מעריכה את הכותב עד מאוד, אני חייבת לחלוק על דעתו, גם ברמה הבסיסית ביותר של העובדות ומה הן מראות וגם ברמה מופשטת יותר של שאלות כמו "מה הופך קהילה לכזו?". אשתדל לחפור בקצרה. לפני הכל, אני חייבת להודות […]

רות עפרון, בתם של היידי ורם ואחותם הצעירה של יותם ונדב, היא גם נכדתה של בת המשק נירה ברנסום ודור רביעי לליובה ושמעון שיפמן ז"ל, ממייסדי גבעת-חיים. ההסללה לשנת שירות במשפחה, בקיבוץ ובאזור, לא פסחה עליה אך המוטיבציה שלה הייתה גם אישית, כשראתה כיצד שנת השירות של שני אחיה ביגרה והשפיעה עליהם לטובה. מכיוון שקיימת […]

לפני כשש שנים הציע בן דודי מצד אבי להניח "אבני נגף" בפתח הבית בו גרה משפחת ישראל בברלין. משם החל המסע שלנו להתגלגל עד לביקור המשפחה בברלין. ההגדרה המילונית בעברית של "אבן נגף" –  "אבן העומדת למכשול בדרך". לא ידוע לי איך התגלגל הכינוי "אבן נגף" להנצחה של האבנים המוזהבות בברלין אבל הוא בהחלט מעניין […]

במסגרת המדור, נציג בכל פעם מישהי / מישהו מגבעת חיים איחוד. המשותף לכולם היא העובדה שלא נולדו כאן (למרות שעל חלקן/ם לא הייתם מאמינים) והפעם: עטר ורדי היא גרה בקיבוצנו כבר 12 שנים, במקור היא "שמוצניקית" מקיבוץ גבעת-עוז והיא אשת חינוך מושבעת. תכירו – עטר ורדי. היא נשואה לארבל ורדי, אחד מארבעת ילדיהם של אלדד […]

כולנו עדיין המומים מה-7 באוקטובר ומהזוועות העוברות על החטופים ועל קיבוצים ומושבים בדרום ובצפון ועל אלה העקורים מביתם. כל כך הרבה אנשים מרגישים שהקשר הפנימי שלהם לארץ ישראל ממש נשבר. רצה גורלי ולאחרונה נפל לידי (בעקבות עבודתי עם הארכיון) חיבור של נערה צעירה בת 16 משנות הארבעים, שיכול לדבר ישר לאנשים שמשהו נשבר בהם ביחס […]

מסתבר שלא כל מסיימי י"ב פונים לשנת שירות או לצבא ויש אלטרנטיבות גם אם פחות מוכרות: אליה, בתם של תמר ישראל וירדן כהן, בחרה במכינה ע"ש רבין בחיפה. היא בת 18 משכבת "קקטוס", אחות של אופיר וכרמל (וטרקטור וברנדה שכבר מזמן חלק מהמשפחה) ונכדתם של נעמי וביל כהן, חברי גח"א לשעבר ושל אשר ובתיה ישראל הגרים […]

על הקדיש, מנוחה נכונה וסוף הדרך זנחתי הפעם את הספרים על-מנת לעסוק במשהו משלי ואקווה שיסולח לי. לפעמים משהו קטן ולא כל כך חשוב כשלעצמו, טורד את מנוחתך ולאט לאט משתלט על מחשבותיך. ככה קרה לי עם נושא "הקדיש" שצץ לו בקיבוצנו והביא אותי להרהורים אולי מרחיקי לכת על מסורת – יהודית וקיבוצית, על דת […]

אי שם, בשום מקום, לפני מאה שנה, הוקם ישוב. גבריאל גרסיה מרקס כתב את אחד הסיפורים הכי טובים שקראתי בצעירותי: "מאה שנים של בדידות" הוא ספר שקשה בתחילה אך אי אפשר לעוזבו עד סופו. סיפורי רכילות, סקס, חושניות והמון אידאולוגיות ואמונות תפלות. סיפור הקיבוצים שהוקמו בשנות המאה ה-20 לפי מאה שנים, בפלסטינה/ ארץ ישראל הוא […]

הלכנו עם הילדים לנטוע צמח ועץ בטקס ט"ו בשבט ליד האורווה החדשה. היה ממש נחמד, מאורגן ונעים. נכחו כ- 70 ילדים ומבוגרים (מתוך 1,200). לפני כשבועיים התקיימה שיחה פתוחה במועדון של אדית, אודות נושא שלכאורה עורר אמוציות רבות – האם לומר "קדיש" בטקס יום הזכרון בקיבוץ. נכחו כ-30 אישה ואיש (מתוך 1,200) רובם המכריע בגילאי […]

בשנת 1997 כבר הייתי עמוק בתוך קריירה של מטפל(ת) בגן כאן בקיבוץ. לא יכולתי אז שלא להבחין בילד שלמרות שהיה אז בערך בן 6, כבר התנהג כבן 26, ניהל את העניינים בגן ובדק שהכל עובד לפי התכניות. בשנה האחרונה, אותו ילד נושא על כתפיו את הפרוייקט הכביר של העברת האורווה המיתולוגית של גבעת חיים איחוד […]

שעת ערב במועדון של אדית, פלוס-מינוס 20 אישה ואיש, רוב מכריע לגילאי 70-80 עם כמה חריגי גיל. חלק מהנוכחים הם בני המשפחות השכולות. לכאורה, דיון פרוצדורלי על הטקס ביום הזכרון ועל הטקסטים שיוקראו בו, אבל בפועל זה היה ניתוח לב פתוח, צלילה עמוקה אל האזורים הרגישים ביותר של מה שנקרא כיום גבעת חיים איחוד. בדיקת […]

גל הדרכונים הזרים לא פסח עלינו. יש ביקוש לא מבוטל לעניין, במיוחד לאחר תחילת "הרפורמה המשפטית" וביתר שאת מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל". רבים בוחרים בדרך זו, לאו דווקא עבור עצמם אלא כדי להעניק לילדיהם ונכדיהם אופציה ליהנות מיתרונות האזרחות האירופאית – לימודים, טיולים ואפשרויות נוספות המוקנות באמצעות הדרכון הזר.  השגת דרכון זר דרך עורכי […]

כמה אנשים פה יכולים להגיד שקיבלו לאחרונה מתנה פיזית בשווי כ-4,000$ מגוף שאינו מכיר אותם? אז אני מכירה אחד! ומעשה שהיה כך היה: דויד שרון הוא יו"ר ועדת תקשורת כבר שנים רבות ועושה עבודה מדהימה. לפני מספר שבועות הוא כתב פוסט באתר REDDIT על רשת התקשורת החדשה אותה אנו מקימים בקיבוץ. תוך יום היו לפוסט מעל 120,000 […]

חשוך וקר מסביב, שעת סופה וסער כשמחוגי השעון כבר חצו חצות. אוויר קפוא המזדחל מהרכסים של אירופה מלטף את צמרות האורנים האדירים המקיפים את בית טרזין, מביא להם ד"ש מהבית. תכף נדבר על המוצא האירופאי של האורנים הללו, מוצאם של אלו שנטעו אותם ומקומם במלחמה על הארץ הזו, אבל רגע – האין שעה מתאימה יותר […]

בתחילת מרץ תיפתח תערוכה חדשה בגלריה, בה יוצגו נופים מקומיים מבית ומחוץ בקיבוץ שלנו. האמנית, אתי יעקבי, בוחרת באופן עקבי לצייר באזוריים כפריים בשולי הישוב. "בקיבוץ מצאתי והרגשתי, באופן שמרחיב את הלב, חיבור לטבע, לחקלאות, לשקט, ולמרחבים הפתוחים שעדיין מקיפים את הקיבוצים", היא מספרת. "בעידן של 'אלבישך שלמת בטון ומלט'*, הקיבוץ בעיני הוא 'כאי ירוק […]

במסגרת המדור, נציג בכל פעם מישהי / מישהו מגבעת חיים איחוד. המשותף לכולם, היא העובדה שלא נולדו כאן (למרות שעל חלקן/ם לא הייתם מאמינים) והפעם: ברוך גושן לשוחח עם ברוך גושן זה תענוג צרוף. יש לו הרבה מה לספר ממרום גילו ופועלו ולהבדיל מרבים אחרים, הוא הגיע לקיבוץ פשוט כי ידע כבר בגיל צעיר מאוד […]

רועי בנגר (18)הוא בנם של איריס וירון, תאום של רותם הנמצאת בשנת שירות עם קהילת קיבוץ בארי בקיבוץ חצרים ואחיה של רוני (22). לבקשתי, הוא סיפר על שנת השירות בכפר הנוער שפיה, ליד זכרון-יעקב. הוא נולד וגדל בגח"א, עבר את שלבי הילדות, המרכזונים והנעורים ואהב את המסגרות החינוכיות פה. אחרי קורס מד"צים הוא הדריך שנתיים […]

חברה טובה שאלה אותי: "איך? איפה? ולאן נעלמו החשמלאים הנחמדים והמסורים?" עם ההפרטה והמעבר לתצורת "קיבוץ מתחדש" נסגרו הנגריה, המוסך, השרברביה, המסגריה ושאר ענפי השירות כי לא הציגו רווח. על החשמליה שהציגה רווח, נאמר שהיא לוקחת מהחברים ומהענפים ובעצם הכסף רק עובר מכיס לכיס. בפועל החשמליה נסגרה עם שאר הענפים ומה שנותר זה המקום והצוות […]

אני כותבת כאמא של ניצן, המשחקת כדורמים זו השנה השישית. הגענו לכדורמים ממש במקרה כשניצן רצתה לשפר את מיומנויות השחייה שלה וחשבנו כי "חוג" כדורמים הוא דרך מהנה לשיפור שחייה. על הדרך היא התחברה לספורט הקבוצתי, לחוויית המשחק ולהישגיות החיובית שמאפשר העיסוק הספורטיבי. כך מצאנו את עצמנו חלק ממשפחת הכדורמים. מועדון הכדורמים של גבעת חיים […]

יש אתגר לא פשוט בחיים בישוב הצמוד לגדר רצועת-עזה, במיוחד בידיעה כי בבוקר 7 באוקטובר חדרו 40 מחבלים לכיוון קיבוץ מפלסים במטרה לבצע בו טבח ולחטוף תושבים לרצועת-עזה. מי שלחמו במחבלים וחיסלו אותם, הם 12 חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ וקצינים בחופשה, אליהם חברו אחר-כך כוחות סיירת מטכ"ל וגדוד ההכשרות של חטיבת כפיר. הקרב הסתיים […]

הפעם אני רוצה להפנות את המבט אחורה מעט, לתקופה שלפני פרוץ המדינה, למה שהיה פעם – שהרי גם אני מפעם. ספרות היא אמנות "פירמידלית". כל דור עומד על כתפי הדור הקודם לו, אבל הוא מביא משהו חדש. בכלל, ספרות יפה – עברית וחילונית – היא בחזקת רך נולד וכמעט שאין לה כתפיים לעמוד עליהן. למיטב […]

בשנים האחרונות התווספו לי הרבה חברים חדשים שאני לא מכירה והם לא מכירים אותי. אם זה לא ברור, אסביר בשמחה – אני מתנדבת בארכיון ומקלידה ספרי זכרון של חברים מהעבר, מה שנותן לי את האפשרות להתוודע לאנשים מרתקים שלא הכרתי. בין השאר פגשתי את הנופלים: עופר פניגר, דותן כהן, איתמר ברונר ואת החברים הוותיקים – […]