אנחנו "המשפחה מהשכונה החדשה" – משפחת זהר, שבקשתה עוררה את הדיון בנושא המזוזה. ביקשנו להתקין מזוזה בגן מתוך רצון תמים לשמור על מסורת ארוכת שנים של יהדות. פשוטו כמשמעו!

נכון שכאשר חתמנו על "עסקת הנדל"ן" ידענו שאנו מגיעים ליישוב חילוני. ידענו שלהיות חלק מהקהילה הוא גם לתרום ולעשות, וזאת עשינו ואנו עושים באהבה, מצד שני, החלק השני הוא גם שישמעו אותנו ואת מה שאנו מביאים, ולא יתייחסו אלינו כ"משפחה מההרחבה".
גם אנו הגענו מסביבה חילונית וגדלנו בבתים חילוניים ששמרו על המסורת היהודית באופן שנראה נכון עבורם.
גם היום, כשהבנות שלי שואלות אותי "אימא, מה אנחנו?" אני עונה להן שאנחנו יהודים חילוניים ששומרים על חלק מהמסורת היהודית, במה שנראה לנו, במה שמתחבר ונוח לנו, כמו רוב האנשים שחיים סביבנו. יש מגוון סוגי חילוניות, גם אנחנו מגדירים עצמנו כחילונים, ועדיין שומרים על חלקים מהמסורת, ויש חילונים שנוהגים אחרת. כשאומרים "יישוב חילוני" למה מתכוונים? מי קובע?
בשנתנו הראשונה בקיבוץ, בגן דולב, בתי רומי התוודעה לחגיגת חג המולד והסילבסטר והתפתחה בבית שיחה פתוחה על דתות מנהגים וחגים, מתוך תחושה של כבוד ופתיחות לאחר. עד היום אנחנו נהנים מהקישוטים המרשימים סביב סוף השנה האזרחית.
לא ביקשנו להקצין/להחריד/להסלים או להתחיל באיזה שהוא תהליך של כפייה וכו'. ביקשנו לערוך טקס קטן שיכל גם לעניין את הילדים וללמדם משהו נוסף.
את ילדי אני מלמדת לכבד את האחר, לא בהכרח להעריך או לאהוב, אבל כן לכבד! גם אם הוא שונה מאתנו וממחשבותינו וגישתנו.
אנחנו רואים במזוזה פריט שחשוב עבורנו, אבל לא יכול להזיק או להפריע לאחר.
המעוניין – מתייחס אליה בבואו ובצאתו, האחר – פשוט עובר לידה. מה גם שמזוזה היא פריט מאוד נפוץ ומקובל ברוב הבתים, גם של חילונים גמורים.
אני מניחה כי קהילת גבעת חיים שואפת להיות הטרוגנית ולשקף קשת רחבה של החברה הישראלית ולא פן מאוד מסוים בה. התחושה שלי היא כי בשל החשש הלא מוצדק מהסלמה וכפייה דתית, בעצם נכפה עלינו להימנע מהמנהג ונוצרה כפייה חילונית.
שמחה מאוד על הדיון, ועל היכולת להביע דעתי בקהילה שגם יכולה להקשיב.
בברכת כל טוב