האמת, אני בדילמה: מדובר במסעדה כמעט סודית (בשיטת חבר מביא חבר). אם אגלה, היא לא תהיה סודית יותר (וממילא גם ככה קשה להשיג מקום), ואם לא אגלה, לא תדעו.

למען הסדר הטוב אציין, שהזמנתי מקום שלושה(!) שבועות מראש. אולי זה בגלל שרציתי בשבת, אבל בכל מקרה, מומלץ להזמין, כי הסיכוי למקום ספונטני הוא לא גדול (המסעדה עצמה אינה מאד גדולה).

המסעדה פתוחה כל יום מ-19:00 עד 23:00 ובשבת גם בין 13:00-17:00. לדברי המלצרית, בעלי המסעדה מתעתדים להתחיל לפתוח גם בשעות הצהרים של ימי שישי, אבל זה טרם קרה.
לעניות דעתי וטעמי, מדובר באחת ממסעדות הבשרים הטובות בארץ. אני יודעת שזו הצהרה מרחיקת לכת, אבל חובת ההוכחה לא חלה עלי אלא על המסעדה, והיא, מנסיוני, לא תאכזב. המסעדה מגדירה את עצמה "מעשנה", וכל הבשרים המוגשים בה מעושנים בתנור עצים שהוא לב ליבו של המטבח (וגם של המסעדה).
נתחיל במה שאין בה: אין ארוחות צהרים, אין פחמימות, אין שתיה קלה ואלכוהול (רק מים ושלושה סוגי בירה מתוצרת גאולים). את השתייה אפשר להביא מהבית או לקנות בקיוסק הסמוך, אין מנות לצמחונים ולא מקבלים כרטיסי אשראי (רק צ'קים או מזומן).
התפריט מציע מגוון בשרים במחירים שנעים בין 90 ש"ח ל-160 ש"ח, אבל לדעתי עדיף לבחור בתפריט הטעימות, המאפשר לדגום מגוון רחב יותר של מנות. ניתן לבחור במסלול של 120 ש"ח או 160 ש"ח לאדם, כאשר המסלול היקר כולל את כל פריטי המסלול הזול, ובנוסף פילה בקר וכבד אווז. בתוך תפריטי הטעימות ניתן לבחור במסלול עם או ללא בשר לבן. כל מסלולי הטעימות כוללים מנות פתיחה, קינוחים ושתיה חמה.
אז מה היה לנו:
מיד כשהתיישבנו הוגשו למרכז השולחן מנות פתיחה שכללו סלט ירקות חתוך גס, כרוב כבוש (תוצרת בית) ותבשיל קדרה שהיה תבשיל שעועיות של חמין. כל מנות הפתיחה ניתנות למילוי מחודש במשך הארוחה.
סלט הירקות שהיה בסיסי במרכיביו (חסה, עגבניות, צנוניות ובצל), היה קל, טעים ומתובל נכון. לכרוב הכבוש היה טעם ביתי (במובן החיובי של המילה), ותבשיל הקדרה היה מצוין. השעועיות שבו (מספר סוגים), בושלו זמן ארוך עם בשר וספגו את הארומה שלו. התבשיל היה חרפרף במידה, חרפרפות (מעט ספייסי) אשר העניקה לו קלילות ואיזנה את הכובד הטבעי שלו.
ואז התחילו להגיע הבשרים: המנה הראשונה היתה צוואר לבן בעישון ארוך. המנה היתה רכה, ורדרדה ועסיסית. היא תובלה במינימום הנדרש (מלח ופלפל שחור), כך שהטעם הדומיננטי שלה היה טעם עישון עדין, שלא השתלט, אבל בהחלט נתן לה עומק.
המנה השניה שהגיעה היתה אסאדו רגל בעישון ארוך עם תפוחי אדמה מהמעשנה. הבשר הרך (עם העצם) בשילוב עם תפוחי אדמה מעושנים שהגיעו בצידו, היו פשוט מנה מושלמת.
המנה הבאה היתה סינטה עגל אדמדמה ומפולפלת, שגם היא השאירה אותנו עם רצון לעוד.
המנה האחרונה, והפחות מוצלחת בעיני, היתה נתח קצבים, שהגיע בדרגת עשייה מדיום, והיה קשה ללעיסה ולבליעה (נתח קצבים הוא נתח ללא שומן שדורש צליה קצרה מאד או בישול ארוך מאד. הוא מאד טעים אבל קשה ללעיסה, ובאופן אישי עוד לא נתקלתי במסעדה שהצליחה להגיש אותו ברמת לעיסות סבירה). יודעי דבר טוענים שנתח הקצבים באלבמה הוא הטוב מסוגו בארץ, אז מי אני שאתווכח איתם.
בשלב זה, כשסיימנו את תפריט הטעימות שלנו, נערך דיון בשולחן, האם להמשיך בטעימות של המסלול היקר (פילה בקר וכבד אווז), או להשאיר מקום למתוקים. בחרנו באפשרות השניה.
הזמנו מוס שוקולד ועוגת גבינה, קפה ותה ("קפה ותה", במובנם המקורי: תה או קפה שחור. אין שם מכונת אספרסו, אלא מיחם בלבד).
הקינוחים הגיעו בכוסות קטנטנות (כמו של קפה טורקי), ובאותו גודל כוס מגיעה גם השתיה החמה. מוס השוקולד הוגדר ע"י הלקקניות כ"מילקי משודרג", ועוגת הגבינה היתה נימוחה ומתוקה בדיוק במידה הנדרשת. הקינוחים היו כל כך טעימים (וכל כך קטנים), שהזמנו עוד מנה אחת לכל אחד (חמישה ש"ח לכל קינוח).
אין ספק שהמסעדה יודעת לטפל בבשר ולהוציא ממנו את המיטב. הקונספט, לפיו הבשר הוא העיקר, מקבל משנה תוקף, כאשר מבינים שהמסעדה אינה מתעסקת ב"שטויות": מנות פתיחה מצוינות אבל מינימליסטיות, העדר שתיה קלה, מגוון מצומצם של קינוחים וקפה ותה בסיסיים בלבד, כל אלה כמו באים להדגיש את מקומו (ואיכותו) של הבשר.
היה כל כך טעים, שאפילו הצמחונית המוצהרת הסכימה לקחת פסק זמן מהצמחונות למשך הארוחה (וגם היא מאד נהנתה).

אין ספק שנחזור בהקדם.

אלבמה (מעשנה), פנקס 47, נתניה.