את האמת, הופתעתי לקבל את "תפוז הזהב" ועל כך אני מודה להילה הקרובה לליבי.

לא קל לבחור בקיבוץ למי להעביר. אני בחרתי באריק סיוון, האיש והאגדה.

רובנו מכירים אותו בבגדי עבודה כחולים, נעלים גבוהות, מסודר טיפ-טופ והופ  לעבודה בכל בוקר ולא חשוב מזג-האוויר: גשם, רוח, חום, קור או שלג, העבודה היא חייו והוא "יוצא למלחמה". עד היום רואים את ההשקעה שלו בנוי שלנו.

אריק הוא קיבוצניק בכל רמ"ח אבריו. הוא היה בצוות התכנון של הקיבוץ במשך שנים, לב לבו של המקום. יורד לפרטים בכל רעיון וביצוע.

איש של נוי, אבל גם אכפתניק, "יקה", רציני. לפעמים כועס ולפעמים צוחק. הוא הכי הוא אוהב את המילה "גורנישט".

אני מאחלת לך, אריק, עוד שנים של אכפתניקיות, עשייה והרבה בריאות.