בשבועות האחרונים והרותחים, החלו להצטבר במערכת המודיעין של מערכת העלון, רחשים שהפכו לרעשים מכיוון של ציבור ספציפי למדי – אמהות צעירות. מייד התחלנו בעבודת איסוף בשטח. להלן חלק מהעדויות.

"שוב עלו המחירים בגיל הרך. הייתה כבר עלייה באמצע השנה שעברה. בעקרון המחיר אמור לרדת ככל שהילד/ה גדלים, אבל בגלל עליות המחירים הרצופות, לא מרגישים את הירידה".

הלאה – "חוסכים פה על תשלום של חצי שעה למטפלות ומתחילים לעבוד בשבע וחצי במקום בשבע, הרי הורים רבים כבר עובדים או בדרך לעבודה בשעה הזו. נמסר לנו שאם יביאו מטפלת, זו תוספת של 200 ₪ לחודש".

"פעם בחודש יש ישיבת צוות ובגנים הורים מתארגנים ועושים הקמה. בגיל הרך אי אפשר ולכן פעם בחודש נצטרך לצאת מהעבודה ולאסוף את הילדים בשעה שתיים, אבל לכולם ברור שזה יותר לכיוון של אחרי ארוחת צהריים".

וכמובן שלא רק הצבא צועד על קיבתו. "הוחלט שפעמיים בשבוע אין בשר ואין דג, כשהחלופה היא ממקור צמחוני. יש גם הורים שהציעו לשלם יותר ולקנות בשר".

ואולי הטענה המשותפת ביותר – "הודיעו על זה ממש לפני תחילת השנה, כך שאנחנו בעצם קהל שבוי. כבר אין לאן ללכת".

טוב, אחרי כל זה, אני ידעתי לאן ללכת – אל אנטה.

אני מספר לה את כל מה שכתוב פה למעלה ושואל האם באמת הולך ומתערער המבנה המפואר הזה שנקרא "הגיל הרך" בגח"א כפי שהתערערו, שלא לומר קרסו, מבנים ארגוניים, רעיוניים, פיזיים ומנטלים אחרים פה?

כמו תמיד, לאנטה יש את כל התשובות. "הגיל הרך הוא משהו שמקבלים פה כמובן מאליו מקדמת דנא, עוד מימי הלינה המשותפת אבל ! זה ממש לא מובן מאליו", היא מדגישה. "מה שיש כאן, זה לא מהמדינה, זו מערכת חינוך פרטית של הקיבוץ והיא קיימת בזכות העובדה שגח"א רוצה בזה וחשוב מאוד לדעת – זה המון כסף".

לא מזמן היא סגרה שני עשורים של ניהול המערכת הזו כאן, עוד מימי ראשית ההפרטה ותסמכו עליה כשהיא אומרת: "גח"א תמיד מוצאת את הדרך לקיים את המערכת הזו. זה לא פשוט ולא קל אבל לאורך כל השנים וכל ההנהלות שהתחלפו, היה ברור מאוד שתהיה מערכת גיל רך איכותית ביותר".

אחרי ההקדמה הזו, היא ניגשת לעניין לשמו התכנסנו.

"כן, אני מודעת לכל מה שהעלית פה", היא אומרת. "ואני רוצה להסביר את הרקע. מערכת הגיל הרך היא ענף של הקיבוץ וככזו, פועלת בתוך גבולות מסגרת הנקבעים בידי הנהלת הקיבוץ – אורחות חיים ותקציב המערכת כגון: מחירון, מדיניות ההנחות, תמחור כח אדם, לוח חגים וחופשות, שעות הפעילות וכדומה.

בכל סוף שנה קלנדרית, אני מגישה את התקציב לשנה הבאה. בשלב זה גם מתקבלת החלטה לגבי המחירון לשנת הלימודים העתידית המתחילה בספטמבר. אבל בכל שנה, יש לנו שמונה חודשים של שנת לימודים אחת וב-1 בספטמבר, מתחילה שנת לימודים אחרת. בכל שנת לימודים חדשה, נרשמות לגיל הרך משפחות חדשות, אך אנו לא יודעים עד רגע הרישום הסופי, כמה כסף ייכנס למערכת – למה? כי חברי קיבוץ, משלמים 25 אחוזים פחות. תושבי קיבוץ משלמים חמישה אחוזים פחות. כך, למשל, תיאורטית – יכול להיות מחזור שלם משכונה ג' שנפתחת תיכף, כאשר כולם שם ישלמו 25 אחוזים פחות, מה שיוריד משמעותית את הסכום הנכנס לגיל הרך בשנה זו וזאת אדע רק לקראת ספטמבר, אחרי שהגשתי תקציב כבר בינואר אותה שנה".

במקביל לכך שההכנסות יכולות לרדת דראסטית, היא מזכירה שהכל מתייקר. "בהתייחס לשנה זו בינואר עלה המע"מ, במרץ שכר המינימום, החשמל, המים והאוכל מתייקרים גם הם כל הזמן".

זה בקשר לטענת המחירים העולים – מה בקשר לכוח האדם? "זה לא סוד שמאז ומעולם חסר כוח אדם בגיל הרך, עוד מימי הקמת הקיבוץ. זה הולך ומסלים כאשר מאז הקורונה, רואים קפיצת מדרגה בהסלמה הזו. מה שמגביר את הקושי במציאת עובדות היא העובדה שמערכת הגיל הרך בקיבוץ עובדת יום לימודים ארוך ובחגים בלי הפיצול הנהוג בישראל לגנים, צהרונים וקייטנות. זו עבודה קשה מאוד ולא חסרות סיבות לא לרצות לעבוד בגיל הרך.

"באמצע שנת הלימודים, כשראיתי שאני לא מצליחה לאייש משרות חסרות, פניתי להנהלת הקיבוץ והייתה התגייסות מרשימה כדי לשפר את תנאי השכר על-מנת לשמר עובדות קיימות ולעזור בגיוס חדשות. לכולם היה ברור שעל-מנת לשמור על הקיים, חייבים לנקוט בצעד זה ועשינו קפיצה לשמחתי בתחום המשכורות".

במקביל לכך, עלתה דרישה מצד ההנהלה לבחון מקורות מימון לטובת עדכון תנאי ההעסקה במערכת הגיל הרך.

חשוב לה להדגיש כי כל סוגייה, נושא ושינוי עולים לדיון רחב ומעמיק בהנהלה החינוכית, שנלחמת לקיים הסכמים ולשמור על מסורת חינוכית, איכות השירות  ומקצועיות הצוותים ועל כך שלא תיסגר שום מסגרת ולו לשעה אחת. גם בסוגייה זו, שללה ההנהלה החינוכית אפשרות של עדכון תשלומי הורים גורף, בנוסף למה שפורסם בזמן ההרשמה כמקור למימון עדכוני שכר ובחנה היטב את הדרכים לצמצום ההוצאות, כך שהפגיעה תהיה מינימלית ככל הניתן.

כאן הולכת ומתבררת הסוגייה של הקיצוצים בשעות העבודה ובמזון. "משכורות ואוכל הם הסעיפים הגדולים ביותר בהוצאות הגיל הרך", היא ממחישה. "אני מסכימה שהטיימינג לא היה טוב ויצר תחושה של קהל שבוי שמקבל הנחתה במועד מאוחר, אך פעלנו בהתאם לדרישת הנהלת הקיבוץ".

כזכור, סוגיה נוספת הייתה הזמן לשיחות צוות.

"יש לשיחות הצוות חשיבות עליונה להתנהלות מקצועית של בית הילדים וליצירת יחסי אנוש מיטיבים לאקלים הגן. במפגשים אלו נעשית חשיבה משותפת על כל המתרחש בבית הילדים, כולל תהליכי הדרכה ולמידה הכרחיים בעבודה של כל מחנכת לחוד ושל צוות חינוכי כיחידה אחת. בשיחות עולות שאלות מהעבודה היומיומית של הצוות, מודגשות המטרות החינוכיות ותפקידי הצוות בנושאים שונים, תוך חשיבה על דרכי התמודדות עם אתגרים מקצועיים בהיבטים חינוכיים וארגוניים ועוד. גם כאן, אני מודעת לאי-הנוחות בקרב ההורים בכך שעליהם להתפנות מעבודתם אחת לחודש מוקדם מהרגיל. עם זאת, אני משוכנעת שההחלטה תתרום לכל הצדדים – ילדים, הורים, צוות – ומטרתה לשפר את איכות העבודה והחינוך ואני מודה להנהלה החינוכית שאישרה את השינוי".

ועדיין, עם כל הטענות, היא מספרת שיש רשימת המתנה לגיל הרך בגח"א. "אנשים מחפשים לילדיהם מענה מיטבי איכותי ולאורך כל השנה וכאן קיים מענה זה. אני מאמינה שכל עוד יהיה ביקוש לאיכות הזו, מבפנים ומבחוץ – מערכת החינוך הקיבוצית לגיל הרך תמשיך להתקיים".

עם האופטימיות הזו, אני מודה לה מאוד ויוצא החוצה. בחוץ בדיוק כולם אספו את הצאצאים מהמסגרות, כולל של הגיל הרך. כן, מרגישים את האיכות באוויר.