נסיון לסדרת ראיונות עם המועמדים לעבור לשכונה ג', נחל הצלחה חלקית בלבד. בודדים מאלו אליהם  פניתי – הסכימו להתראיין. יואב רובין ואורון ברזילי (בני 40) אמורים אמנם לעבור לשכונה החדשה, אך הסיפור שלהם חורג מגבולות הגזרה של שכונה ג'.

כמי שרק חזרו כעת עם בנם הבכור מבוגוטה (קולומביה) התמקד סיפורם בחוויה המיוחדת של התרחבות המשפחה עם בנם אביב וכעת עם תהליך נוסף. הם עשו זאת בעזרת פונדקאיות בקולומביה הרחוקה ומעידים על עצמם כהרפתקנים וזה היה חלק מכך.

פגשתי אותם בדירתם הזמנית במה שהיה פעם שכונת הנעורים, הדירה בה גר יואב כנער וביקשתי עדכון קצר על דרכם עד כה.

יואב שירת בצבא כחובש ואחראי/מנהל במרפאת היחידה ועשה שם הרבה מילואים. הוא למד לימודי כדור-הארץ באוניברסיטה העברית, עבד בבטחון "אל-על" בלונדון, לאחר שכבר הכיר את אורון (עבדו ביחד). הוא המשיך לפקולטה לחקלאות ברחובות, למד לתואר MSc וסיים את הדוקטורט (מדעי האטמוספירה) רק לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב.

מה "שהדליק" אותו על מזג-האוויר, היה מכת הגשמים של חורף 1991-2 בו ירדו כמויות שיא של גשמים ואבא ידיד ז"ל עודד אותו ללמוד את הנושא. בין לבין עבד בסטארט-אפ כמה שנים, בו נוצר חיבור בין לימודיו לתואר שלישי (בהקשר לפיתוח שיטה למדידות לחות באוויר באמצעות הרשת הסלולרית) למחקר יישומי הקשור בחקלאות. במשך לימודיו בתל-אביב, הוא גם לימד תכנות ברמות שונות ויש לו קשר לחקלאות מימיו בקיבוץ. היות ומזג-האוויר וההתחממות הגלובלית הפכו לנושא מרכזי, יש שימוש בפיתוחי האלגוריתמים שלו במחקר רלבנטי לנושא.

"הכרתי את יואב כשהיינו כבני 24 בבילוי רנדומלי בבר בתל-אביב, כשעזרתי למישהו לחפש משהו שנפל על הרצפה, והתגלו לי בדרך-אגב פניו של יואב. שם הייתה ההתחלה והשאר – היסטוריה", נזכר אורון שגדל בבית דגן.

"למדתי הנדסת תעשיה וניהול עם התמחות במערכות מידע. תוך כדי עבדתי בבטחון באל-על, מה שלקח אותי בין השאר לארצות רבות כשיואב היה מצטרף אלי, בתקופה בה גרנו ברחובות. לאחר מכן, עבדתי כמה שנים טובות ב-IBM כראש צוות ניהול פרוייקטים ואופרציה. כבר כארבע שנים שאני עובד בסטארט-אפ העוסק בניהול נכסים דיגיטליים (קריפטו) בו אני מנהל אופרציה, בונה תהליכי עבודה ומבצע אנליזות לשיפור תהליכים תפעוליים".

בשלב זה מתעורר אביב בבכי ויואב מכין לו אוכל בבקבוק המרגיע את התינוק בקלות. אני שואל אם שניהם בחופשת לידה ואורון אומר כי שניהם במעין חופשה כזו, שבתוקף הנסיבות לא צריכה להיקרא חופשה כי כל הזמן עם אביב: בוקר, צהריים, ערב ולילה. מעבר לקולומביה והזמן המשותף שם שהיה לדבריהם חסר תחליף, מהווה ההורות המשותפת כאן חוויה מדהימה.

הם הגיעו לקיבוץ די במקרה. "היינו בשלב של 'בין דירות', עם תכנית לעבור לדירה במרכז תל-אביב, כשבשלב הביניים חיפשנו מקום זמני וגרנו בבית של אמא, כאן בקיבוץ". הם 'נדלקו' על גבעת חיים שהוא "ישוב וקהילה מדהימה" ואפילו הנסיעות לעבודה במרכז נושאות בחובן רווח של היכרויות עם אנשים אחרים בקיבוץ ומחוץ לקיבוץ בהסעה וברכבת.

שאלתי על הזוגיות החד-מינית והקבלה שלהם ע"י המשפחות שלהם והחברה?

בהתחלה היה קצת מאתגר, כי הזמנים היו שונים והייתה בהתחלה דאגה מסוג של  'האם תהיה לך משפחה?' אך מהר מאד נוצרה קבלה של 100 מתוך 100 ומהר מאד הסתבר שאין מה לדאוג. "אביב הכניס הרבה אור לשלוש המשפחות: לנו ולמשפחות הורינו, אחינו ואחיותינו".

"קשה לי להבין שאני חריג בנוף", אומר אורון. "הפידבק שאני מקבל פה זה 'כמה טוב שאתם ואחרים כמוכם נמצאים פה איתנו'. בסביבה הומוגנית יש בכך גיוון ברוך, במיוחד זוג בנים. אנחנו מקבלים כאן חיבוק ענק מקהילת הקיבוץ ומהרגע שהתחלנו את תהליך הפונדקאות לפני כשנתיים, הייתה תמיכה ללא סייג. התחלנו בתהליך בקולומביה, שנבחרה בגלל שהתהליך קצר יותר שם ומערכת הבריאות מעולה, בנוסף, המחיר נמוך ביחס לאלטרנטיבות (קנדה וארה"ב). צריך היה למצוא פונדקאית בתהליך של ראיונות והכרות בסיסית והן עברו סינון ע"י פסיכולוגים ואומת כי הן נורמטיביות וממשפחות יציבות. הקולומביאנים הם אנשים חמים במובן החיובי של המילה. היה חשוב לנו לראות ולכן טסנו לשם בעצמנו להתרשם לפני כשנתיים ומצאנו כי קולומביה היא מדינה אמידה ויציבה. למרות הדימוי שלה מהעבר כמרכז פשע היא בטוחה, מזג-האוויר והאנשים ידידותיים. שירותי רפואה שנחשפנו אליהם היו מעולים והמחיר סביר למרות הסטנדרטים הגבוהים. אוכל טוב, מסעדות מפנקות ושכונות מאובטחות".

הקולומביאנים אוהבים ילדים ותינוקות וכמות התגובות החיוביות כשהלכו עם אביב בעגלה ברחוב הייתה פשוט מדהימה. "בדיעבד, זה מקום נפלא לעשות בו את התהליך. לא קיבלנו אף תגובה שלילית לאורך כל הדרך שם".

אורון: "אביב נולד כפג בשבוע ה-31, יותר מחודש לפני שהיינו אמורים להגיע לשם ללוות את הפונדקאית לקראת הלידה. תוך שעות מהלידה המוקדמת היינו במטוס לבוגוטה שסידרנו מהרגע להרגע. זה היה כל-כך בלתי צפוי, שאחותי קנתה בגדים לתינוק והביאה לנו לנתב"ג כך שנגיע מוכנים. זו הייתה דוגמא אופיינית לכך שתוכנית היא בסיס לשינויים. פגשנו את אביב בפגייה מעולה, שם שהה כחודש. הפגייה פתוחה 24/7 כך שהיינו איתו כל הזמן, כשהוא צמוד אלינו, מה שיצר אצלו תחושה נוחה ולנו – קשר הדוק איתו תרתי-משמע. 'שיטת הקנגורו', בה הפג צמוד אליך כל הזמן, נחקרה שם, היות ולא היו מספיק אינקובטורים וזה התחיל בתור אילוץ שהוכיח את עצמו מחקרית ומעשית. מה שנמצא הוא שחום גופנו מדמה את האינקובטור וממלא את הפונקציה הנדרשת לפג באותו זמן.  הרופאים מלווים את הפג ואותך. אני שוב רוצה להדגיש כי שירותי הבריאות שם הם מדהימים, גם אלה הציבוריים".

לאביב יש בעצם שני תאריכי לידה: התאריך בו נולד והתאריך בתום החודש התשיעי. "התקופה הזו הייתה מאתגרת מאוד והוא היה עלינו כל הזמן, כאילו היינו בהריון. יואב, שאוהב מאוד לסרוג, סרג לאביב ושאר הילדים בפגייה כובעים בגדלים שונים שיתאימו לפגים. הוא גם סרג בובות של תמנונים הידועים כתורמים להתפתחות פגים משום שזרועות התמנון מדמות את חבל הטבור ונוסכות בפג תחושות מוכרות ובטחון נדרש על מנת לנתב את האנרגיה לגדילה.

"לאחר חודש נוסף שלא בפגייה, חזרנו ארצה", מספר יואב. "המשפחות חיכו לנו בנתב"ג והיה ממש מרגש כשאנחנו עם העגלה ובה אביב שלנו. השכנים שלנו בשכונת הנעורים, שרובם מיועדים כמונו לעבור לשכונה ג' ואמא שלי (אילת) הכינו את המקום, עזרו בכל ומסייעים בכל מה שאנחנו צריכים כך שהם ראויים לכל המחמאות. אנחנו כאן כבר כשבע שנים ומרגישים לגמרי בבית. אך הדרך לשכונה נמשכת כבר כ-10 שנים. אנחנו נרגשים לעבור לשכונה ג' עם השכנים שלנו כאן, בשכונת הנעורים המגובשת והתומכת מאוד. כייף לדעת שאתה מכיר אותם ומרגיש קרוב אליהם. כולם כאן חיכו לאביב והם שמרו לנו על הבית, טיפלו בחתולה. ניקו וסידרו. הבית היה פתוח בפניהם לאחר ששימש משפחת מפונים במלחמה".

אז כעת שניהם בעניין של הטיפול באביב ויואב כבר חושב על "מה יעשה כשיהיה גדול". האפשרויות מגוונות והוא כנראה יחזור לתחום השייך ללימודיו ומחקריו לכשיתפנה קצת מגידול הילדים.

ביני לבין עצמי, אני חושב ומרגיש, שכתינוק, הייתי בטוח יוצא ברווח גדול אם הייתי גדל כמו שאורון ויואב מגדלים ומטפחים את אביב. הם מספרים כי רבים שואלים אותם "של מי אביב? והתשובה שלנו כמובן היא שהוא של שנינו".