מוקדש לעדי נחמני ז"ל

 

(פרולוג): אם זה הערב כבר הושמע

על-פה או מן הכתב

אשיב: בסדר! נו, אז מה?

מגיע למוטב!

 

בכל אירוע תרבותי

שחשיבותו בולטת.

כך באופן שיטתי

כל שעדשת עינו קולטת

מתיישב לו במוחו

בתבנית עגלגלה.

וכטוב עליו רוחו

)ונוצתו – תמיד קלה)

הוא, ביד – אמן שוזר

מחרוזת חיננית,

ופנינים בה מפזר

והופכה לרב – גונית.

חרוזיו – שלמות טוטאלית!

שום דפקט, שום "צימרמן",

אם מרחשת אקטואלית

או איזכור מעבר זמן,

או סקירת לידות נלבבת

מגיש חרוז לכל פעוט.

הינה- כי- כן, כתיבת מחשבת

על פני שנים ומאורעות.

מחרוזת היא עדי.

אך עדי – זה מין יהלום.

ניסיתי! הנייר עדי!

הוא – שום חרוז לא יהלום!

דרכינו נפגשו, אזכור

אז, בתיכון, לפני שנות דור…

לשונאי, רב-מג, אשף!

אותי הוביל כמכושף!

בנתיבי ספרות, תנ"ך,

אקרוסתיכון ואמפיברך,

 

ויאמבוס, אנאפסט, טרוכיאוס

ואנטיגונה, וגם זיאוס,

)והוא גרס: אנטיגונה,

ממש כמו: משיגענע)

שולט במכמני שפת עבר,

ובקיאותו – מעל, מעבר,

והוא גירה תאבוני,

לחטא כתיבה, בעווני.

אך, לעיתים, כמו דון- קישוט

שיסוף חרבו – אויר ביתר.

משלים – אך מאוכזב קשות

דומה, הסכים כאן לוותר.

עלי קפדני, שכיר חרבה

של העברית – פשוט נשבר:

אם נעמי שמר הכבודה

נתנה ל"ליל שישי" הכשר, לגיטימאציה

מלחמתך היא אבודה!

הן לא תקום לבד מול הוולגאריזציה!

מצב מקור טיפה עגום?

נמצא מוצא, בשדות זרים:

הוא מתמחה גם בתרגום:

תרגם מגרמנית שירים.

אם המקור הוא נאמן,

ואם תואם מילה- מילה

את יצירת המתורגמן –

כי אז – הוא משורר נפלא..!

ובקיצור, כמו שהזכיר

גם לנחמיה ביובלו:

ה"עין- הא" בלוח הקיר

זה רק מניין שנותיו, גילו.

פשוט – חפצנו לברך

את עדי בהרבה שנות-אור

ולחמם גרון וחיך

בכוס… קפה (אם יש קיטור)

כל טוב, וגם: המשך ליצור!