צילום: סמדר כרמל

בחלם היה יהודי אחד שהיה דופק על תריסי החלונות מדי בוקר, בכדי להעיר את היהודים לתפילת הבוקר.

משהזדקן ולא יכול היה ללכת יותר, חסו וחמלו עליו חבריו המתפללים והורידו כל אחד מביתו את התריס עליו הקיש האיש והביאו לחצר ביתו של הזקן המסכן, שלא יצטרך לכתת רגליו  מדי בוקר בכדי להקיש בכל בית בנפרד.

זוכרים את הסיפור על חכמי חלם שרצו נדלן ומגרשים לבניה? הם שכנעו את צאן מרעיתם לצאת ולדחוף את ההר, דחפו ודחפו כשהיה להם חם, פשטו את בגדיהם. באו גנבים וגנבו את הבגדים ואחר כך גם את הבתים.

כמו בחלם, כך גם בגח"א נדרשו החברים המבוגרים, מתוך מוסר וחמלה, לשים 18.5 מטר רבועים בחצר בית הנהלת הקהילה וכך למנוע מההנהלה את הצורך לכתת  רגליים ולבדוק למי יש 160 מ"ר ויותר, שמוכן לתרום וגם לוותר לקהילה ללא תמורה ובנוסף – לשלם את הארנונה במלואה.

בכפר תבור ובמושבה יקנעם, הבתים רשומים בטאבו. חברי קהילה שהגיעו לפת לחם, מכרו את ביתם לכל המרבה במחיר. באו ערבים וקנו ואז יצאו תושבים אחרים להפגנה והקימו קול צעקה – לא להכניס ערבים לכפרם.

שאלו אותי, האם אתה גזען? אמרתי לא ולא. ברצוני רק שהקהילה (או קיבוץ, איך שתרצו) יישאר בידי בנותיו ובניו חבריו כי אחרת, לא רק ערבים יכנסו, גם אנשי עולם תחתון, זונות ופושעים ישלטו במקום.

חוץ משלוש החלופות בהן דנים בעת הזו, ישנה חלופה אחרת הנקראת "חכירה רב-דורית" שאינה נזכרת בשום שיח קיבוצי, ושבה הקיבוצים עדיין נמצאים.

חלופה זו שומרת עלינו כבר שנים מזעמן של כל ממשלות הימין, משרדי השיכון למיניהם ורמ"י בראשם.

בנות ובני טובים נישאים לילידי המאוחד בכדי לזכות בדירות, בית קטן עם גינה קטנה ומגרש חניה.

לא מדובר כאן בצד שלי או שלכם, מדובר בעתיד שלנו.

יש לנו ממשלה חדשה ושר שיכון חדש (זאב אלקין).