ערב טוב קיבוץ ומשפחות אהובות, אנו נרגשים שבאתם לצפות ולהיות איתנו ביום המרגש הזה.

נולדנו, גדלנו, התגבשנו והגענו למי שאנחנו היום – בזכותכם.

עברנו שנים מטורפות ביחד, גם כשכבה וגם כל אחד לעצמו, התפתחנו והתבגרנו ואין יותר משמח מלעמוד כולנו יחד, כאן ביום הזה, באותו מעמד שראינו וחיכינו לו מאז שאנחנו ילדים קטנים.

ועכשיו, כשלוקחים את אותם הילדים הקטנים שיושבים ממש פה על הדשא וחולמים על הרגע הזה ומניחים אותם פה על הבמה, זה מרגש ומפחיד ביחד. מצד אחד, החלום שמתגשם סוף סוף ומצד שני ההבנה שהגענו לרגע הזה ואנחנו עומדים פה, מסיימים ונפרדים. בעוד שבועיים כל אחד מאיתנו יוצא לדרך חדשה, בין אם לשנת שירות, מכינה או צבא, שלב חדש, רחוק מהבועה המגוננת של הקיבוץ, מהמשפחה ומהחברים.

אבל, דבר אחד ברור. לא משנה איפה נהיה או עם מי, בין אם זה בשנת שירות, בצבא או בטיול הגדול שאחריו, תמיד תמיד נזכור את המקום ממנו הגענו, את הבית החם שהוא גבעת חיים איחוד. שנייה לפני שנסיים, חשוב לנו להגיד תודה ענקית לאנשים שבלעדיהם הרגע הזה לא היה קורה, או לפחות לא ככה.

למערכת החינוך ובראשה לביאה, תודה גדולה על זה שתמיד היית פה בשבילנו, תמכת בנו, ליווית אותנו והיית דמות משמעותית עבורנו, בעיקר בשלבי המיונים לשנת שירות, לא ברור מה היינו עושים בלעדייך. תודה ליפעת זילבר על הליווי השנה ותודה למדריכים שעבדו איתנו במהלך השנים והיו אנשים משמעותיים וחשובים לנו.

למשפחות האלופות שלנו, תודה שתמיד האמנתם בנו ולא ויתרתם עלינו, גם אם היו רגעים שבאמת לא ברור איך לא התייאשתם מאיתנו. תודה שגידלתם אותנו להיות מי שאנחנו.

תודה ענקית לשי פרץ המדהימה, שיצאה איתנו לכל טיול, עוזרת, מפרגנת, מרימה, מצחיקה, וכמובן חלק בלתי נשכח גם מהנעורים.

תודה אחרונה לעדן, אמנם היית איתנו רק שנה אחת, אבל הצלחת לעשות המון בשנה שאתה כאן, היית שם בשבילנו בכל רגע נתון, (כמעט) בכל שעה ביום, לא משנה מה היינו צריכים. תודה שתמיד דאגת להיות בצד שלנו וניסית תמיד שיהיה לנו הכי טוב שיש. עכשיו הגיע הזמן לסיבה שבגללה כולנו כאן בעצם. הצגה מהנה.

אוהבים – שכבת "מנגו"

מנו אורדובר, רוני בנגר, מיכאל ברות, שאול זיידמן, צור כהן, נעם לביא, יונתן ליסאור, גל מירון, איתן מצקין, יותם נואמה, ניר סינדליס, יהלי פרי, אורי קריאו, אור רוזנברג, גל שוורץ, עופרי שינדלר, יהלי שפע