לזכרו אני מקדיש את אחד הסיפורים שכתבתי עליו לנכדי שאהבו אותו מאד (גם בניי).

יום אחד אחר-הצהריים, סנוקי כרגיל ישן על הספה, על המגבת הרכה והנעימה.

פתאום, על החלון במטבח הופיע החתול שלומקי – חתול אפור וגבוה ידיד שתפקידו לשמור על החלון מפני אויבים אפשריים. כשסבתא רואה את שלומקי, מיד היא נותנת לו גרגרי מזון, והוא מבקש עוד ואם אפשר – גם איזו חתיכת בשר, רצוי עוף, אבל גם גולש בא בחשבון.

סנוקי שישן עד אז, פקח עין וחשב לעצמו, שלומקי, זה הכל? הוא החל לסגור את את עינו כשלפתע הופיעה עוד חתולה על החלון. הייתה זו – קיצי, גם כן מבקרת קבועה. קיצי היא מרשעת קטנה, שנראית נחמדה – כשמלטפים אותה היא שולפת צפורנים ומקישה את המלטף.

שלומקי לא היה מרוצה מהעניין ועשה לה – פיכסססס. היא עשתה לו בחזרה וירדה למטה.

סבתא שמעה את המהומה, ופתחה את הדלת כדי לראות מה קורה. קיצי נצלה את ההזדמנות וחמקה הביתה, למרות שאסור לה. סבתא ניסתה לגרש אותה, אך המרשעת הקטנה זינקה על כוננית הטלויזיה והרדיו התרוצצה וקפצה עד שלבסוף חמקה אל מתחת לספה. סבתא לקחה מטאטא ובקריאות "קישטה" ניסתה לגרש אותה החוצה.

ברגע זה חל מפנה אדיר בסיפור; סנוקי שעד עכשיו ניסה לעקוב אחרי המהלכים של קיצי וסבתא, פתאום הבין. הוא זינק ממיטתו הנעימה ועט על קיצי ביללות קרב (השמורות רק לקרבות אמיתיים) ובציפורניים שלופות היכה בה, שרט ונשך. קיצי המבוהלת פתחה בריצה לעבר הדלת שהייתה פתוחה וברחה כל עוד נפשה בה.

ליד הדלת עמד שלומקי והביט משתאה בגיבור האכזר. בינתיים הצטרפה לראות את המחזה גם בוני, הכלבה של השכנים שהחלה לנבוח מבלי לברר על מי ולמה.

סנוקי, שהגיע למפתן הבית, הסתכל במבט נצחון ימינה ושמאלה, מבט השמור רק לחתולים גיבורים מנצחים. הוא זקף את זנבו שנראה כעץ דקל וצעד לעבר דוכן המנצחים כדי לקבל את הפרס. לא אמרתי איפה דוכן המנצחים? ליד המקרר… מבטיהם המאושרים של סנוקי וסבתא נפגשו. סנוקי חשב: נו… מגיע לי. סבתא שלפה מהמקרר את קופסת הפרסים, הוציאה ממנה נתח עוף, פוררה אותו באצבעותיה כדי שלא יהיה קשה למנצח לאכול אותו. סנוקי הריח תחילה, ליקק קצת והגיע למסקנה שאכן זה הפרס שהוא התכוון אליו.

לאחר שסיים את ארוחת המנצחים, צעד לעבור הספה, קפץ עליה ונשכב על המגבת שלו.

מהר מאד הוא נרדם והרי אין מנוחה מתוקה יותר ממנוחת הלוחם.