בעמק חפר, בין פרדסים ושדות, שכנה לה חנות "מולהלול"* מלאה בחפצים ובאגדות (וגם הגדות).

מדי שישי ושבת נהרו אנשים מכל הקצוות, חיפשו מציאות ושאלו שאלות:

"למה יש שני קיבוצים גח"א וגח"מ?", "מה זה פילוג?", "אתם מופרטים?", "אני מחפש אלבומי נצחון, אלבומי בולים ואלבומי אמנות". "יש לכם חד"א?", "את מהקיבוץ? נולדת בקיבוץ? את חברה בקיבוץ?", "יש לכם בתים להשכרה? כל אחד יכול לבוא ולגור פה?", "קצת יקר פה, יש הנחה?".

עם השאלות באו גם הזכרונות: "אני הייתי פעם בקיבוץ בהכשרה ואני עוד זוכר את 'השבת השחורה'. בן-אהרון מכאן או מהקיבוץ השני?" ובאותה נשימה – "אני מחפש פומפיות ישנות ומטחנות", "אני מעונין בפמוטים, חנוכיות עתיקות, מנורות ונורות", "ואני מעוניינת בכלי אמייל ובפריטי 'בצלאל' ו'לפיד', כדאי לכן לנסוע לשוק הפשפשים – יש שם דברים מעניינים".

1998 פעילות אופניים ילדים והורים גלריה

וגם – "למה מכרתם את פריגת לקוקה-קולה?" ומיד בהמשך "פעם הייתה כאן חנות בגדים למה היא נסגרה?" או "אני מעוניינת בתכשיטי כסף וזהב" ו"אני מחפש ספר, לא זוכר את שמו, אולי את יכולה לעזור לי?" וגם: "אני אספן של מסמכים, כרזות ישנות וסמלים מפעם, יש לכם ניירות מהארכיון שלכם?" ו"הייתי עם יענקל'ה בצנחנים, אולי את יודעת מה איתו?", "וואוו, המקום הזה מזכיר לי את הבית של סבתא שלי, כמה עולה השטיח?" ועוד ועוד.

והיו גם שאלות, כמו למשל : "תגידי, באים אנשים"? או: "זה מכניס לכן כסף?".

לפני שנים רבות היינו חנוש ואנוכי (כותבת שורות אלו) כחולמות. חלמנו לפתוח חנות קטנה של דברי אספנות, חפצי וינטג', בעלת אופי חברתי ובעיצוב של פעם.

חיפשנו ורחרחנו אחרי חללים מתאימים ברחבי הקיבוץ ומצאנו צריף ישן אשר שימש בעבר לול אפרוחים ולאחר מכן מחסן של ההודיה.

שיפצנו אותו, או יותר נכון – מורדי ויוני המוכשרים תיקנו, התקינו וצבעו וכך הפך החלום למציאות והיינו לחלוצות של רעיון היזמות בקיבוץ.

המקום משך אליו טיפוסים שונים מהקיבוץ וגם מחוצה לו ונוצרו אינספור של מפגשים נחמדים שיכולים לקרות רק במקום כזה. היו גם סיפורים שרק אנחנו שמרנו לעצמנו, כמו למשל סבתא שהביאה מהבית שלה חפצים שונים ונכדתה  שבאה לחנות בחרה אחד מאלו לעצמה. או סבתא אחרת שבאה כל בוקר שבת לבחור מתנה לנכדתה האהובה ותמיד תמיד מצאה משהו קטן ויפה ששימח את נכדתה.

והנה גם אנחנו הגענו לגיל ועכשיו, הגיע רגע של סיום.

וכל השאלות שנשאלו – "שירתתי בשבטה עם יוני, אם תראי אותו תמסרי לו ד"ש" וגם "הנוי בקיבוץ נורא יפה", "יש לכם רפת?" ובהמשך: "אני מעוניינת במפות, מפיות, כפות, כפיות וצלוחיות" וגם –  "מה זה בית טרזין ולמה לאולם קוראים 'בית וינה'?", או "אולי את מכירה את גרשון שפע? שחיתי אצלו" וגם "למדתי עם נירה בסמינר הקיבוצים, היא בחיים?", וגם השאלות שעדיין לא נשאלו – והן עדיין רבות – יישארו כנראה ללא תשובה.

בעמק חפר, בין פרדסים ושדות, שכנה לה חנות !!!

*מולהלול" – כי פעם היו פה לולי תרנגולות.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896