את הסיפור הזה מצאתי אצל סימה ושכנעתי אותה לפרסם אותו. סימה אמרה לי שהוא ישן נושן ולמה הוא מעניין? הוא כל כך רלוונטי אמרתי לה. חדשות לבקרים אנו נאלצים להתרגל לטכנולוגיות חדשות, ושינויים במחשב, ואני מורידה את הכובע בפני סימה, מרים ארזי ואחרים שנאבקים להיות בעניינים ולהתרגל לשינויים! היידי
למדתי, שאני די נודניקית במה שנוגע לעבודתי במחשב, במעבד התמלילים. היה זה מאמץ גדול ללמוד את רזיו, אבל, חוויה גדולה פי כמה להשתמש בו. והנה, כשכבר קניתי לי שליטה מושלמת, לדעתי, על תוכנת אינשטיין, והרגשתי ממש אשפית בה, נאלצתי להיפרד ממנה.
לא העובדה שמי ששמע במה אני כותבת, חייך לו. לא זה הפריע לי. התוכנה הזו שירתה אותי בנאמנות כה רבה, וברצון הייתי אף אני שומרת אמונים לה. הלוא גם אינני מאלה שרצים אחרי אופנות במחשבים! אלא, שלא הייתה לי ברירה – "איינשטיין אינה מדברת עם אף אחד!" קם דור חדש אשר אינו יודע את הדיסקט המוקלד ב”אינשטיין”. למשל, מדפסת נורמלית אחרת, לא תדפיסו, היא לא יודעת לקרוא אותו. ועוד…
למען האמת, היה זה משבר לא קטן, המעבר ל-MICROSOFT, ל-WORD 95, ל-WINDOWS 97. אומרים, שזו תוכנה ידידותית, ואני לא כל כך יודעת מדוע. "אינשטיין” הייתה ידידותית יותר. דוגרי כזאת.
כאן, מרוב שכלול, צצות לי כל הזמן, מבלי שאבקש, המון אפשרויות שאיני זקוקה להן, לא בשלב זה. וגם להיפטר מהן זו אופרציה די מתסכלת. התוכנה מדברת בשפת הסימנים. הלוא זה היה הכתב בראשית התרבות! מדוע אני צריכה לנחש היום כוונותיהן של תמונות, כשאפשר לדבר אליי בעברית או באנגלית?
אגב, גם ספרי ההדרכה הנלווים אינם ידידותיים. העברית שלהם ודבקותם בהחדרת פרסומת עצמית להסבריהם מעצבנת מאד.
אבל, זה מה שיש. ואחרי הרבה שעות של ייאוש ותקווה, וכל מה שבאמצע – ו'הרבה' היא מלת המפתח פה, כי לולא הייתי פנסיונרית, לא הייתי יכולה להשקיע במאבקיי אלה את כל הזמן הזה – אני מתקדמת. וגם איני חדלה מהתפעל מנפלאותיה של המצאה הזו…
כאן בא העניין של הנודניקיות: מי שאינו עוסק בזה, הדבר אינו מעניין אותו. אך אני כן סיפרתי לשרי, איך ברח לי קובץ, ואיך איני מצליחה להיפטר מאחר, ואיך איני יודעת מדוע השפות מתחלפות לי כל הזמן, ואיך, ואיך. והדבר קרה לי גם עם אחרים. ומי שכן מבין ויודע, אליו היו לי תמיד שאלות ובקשות. ועל כל פנים, אני מוכרחה לומר, בכל פעם שחשבתי, שהגעתי לשיא – שיא האפשרויות, כי "מה עוד אפשר להמציא", תמיד היה עוד… ואני מתרגלת. לאט-לאט אכבוש את ההר.
התקופה הזו, המסתיימת והולכת – בה העברתי את מה שנאסף אצלי מאינשטיין – דרך "דגש"– ל-WORD הייתה הקשה ביותר. מסתבר, שזהו באמת תהליך, שגם בקיאים וידענים – וכאלה היו מי שעזרו לי – נתקלו בו בתופעות בלתי מוכרות לחלוטין. רק ניסיונם הכללי הרב עזר להם לפותרם.
כך או כך, אני סיימתי את "כה וכה" – זה השם שבחרתי לקרוא לקובץ הזיכרונות שלי. בשלב זה, אני מתייחסת אליו כאל טיוטה. ועובדה, שהיו שקראו ותרמו הערות ותיקונים. ואינני מדברת רק על שרי, שקרא תוך כדי עבודתי. אחותי, מיה, למשל, תיקנה לי תאריך לידתה של אימא, ואף אמרה לי לסיים בה' ולא בא' את השם יוטבתה. שרי תיקן שגיאות כתיב (באנגלית), ועוד ועוד.
נעמי טרחה הרבה, והביאה רשימה די ארוכה של שיבושים שרצוי לתקנם. את רוב הערותיה קיבלתי. אחת מהן הייתה, על חוסר עקביות מסוימת שלי בכתיב – סבתא וסבתה, למשל. אילן, צעיר בניה של משפחת צימרמן, לימדני את הפטנט, שאַתְ נותנת פקודה, והשגיאה מיתקנת לה מעצמה. לא שיא? ובכן, זה מה שקרה! 'סבתא' נגמרת אצלי עכשיו כל הפעמים ב-א'. והיה עוד משהו מסוג זה – עמי ועמירם לסירוגין. ונעמי אמרה – תחליטי, למה חוסר העקביות הזו? ושרי טען שזה דווקא בסדר, "הלוא כך זה אצלך גם בחיים – לפעמים את קוראת לו כך, ולפעמים כך". אבל, אני החלטתי להאחיד. אני הרי כבר יודעת איך עושים זאת. וכשיודעים, זה נורא פשוט. אז נתתי את הפקודה, נא להפוך כל 'עמי' ל'עמירם', ולחצתי על הכפתורים המתאימים. להלן מה שיצא: 'לפעמים' הפכה ל-'לפעמירםם'. וכן כל עמירםתיי, ו'לפי טעמי' הפך ל-'לפי טעמירם'. להעמיק' הייתה להעמירםק. 'עמיתתי' הייתה ל'-עמירםתתי' , ואני התפלאתי על כוחותיי להעמירםס עגלה בחציר. וכך, לפעמירםם נסעתי באוטובוס בעמירםדה. וכולנו אכלנו ממטעמירם אימא שלי. והיה גם חד-פעמי, שהפך לחד-פעמירם. יכולתי להמשיך כך עוד ועוד. אך, זה מיותר, העיקרון כבר מובן. מזכיר קצת את שפת הב'. לכאורה, היה מובן כבר אחרי שגיליתי את הדוגמה הראשונה או השנייה של הברוךְ. בכל זאת, היו אין ספור אפתעות.
טוב שכתבתי עימי בכתיב מלא – וזו דווקא שאלה לא מוכרעת אצלי, איך לכתוב את מלות היחס, בכתיב מלא או חסר. מותר להניח, שיהיו בערך 'עמי' ו'עמירם' פיפטי פיפטי, ואז, לפחות החצי – ה'עמירם' – ייצא בסדר ולא ידרוש תיקון. ובכן, לא! – עמירם היה לעמירםרם. ומה עם נעמי? נעמי, שבעקבות הערותיה התרחש כל זה? הפטנט הגאוני הדגים לנו את שבעצם ידענו "ויהיו לבשר אחד" – נעמי הייתה לנעמירם.
שכלולים שכלולים – הכול תוקן ידנית…
One Response to מנפלאות מעבד התמלילים (סיפור ישן נושן) / סימה שרי
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (16)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (63)
- דבר המערכת (131)
- הנהלה (349)
- הפרטה (140)
- התנדבות (47)
- וידאו (22)
- ותיקים (176)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (7)
- חיילים (24)
- חינוך (224)
- חירום (17)
- חניה (18)
- חקלאות (52)
- חשמל (23)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (669)
- לזכרם (228)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (97)
- מזון (42)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (86)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (71)
- נדל"ן בקיבוץ (6)
- נוסטלגיה (227)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (116)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (35)
- עסקים (89)
- פוליטיקה (35)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (3)
- צעירים (87)
- קהילה (506)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (148)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (165)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (41)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
פברואר 2024 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29
תגובות אחרונות
- שמעון לוין על באתי למילואים / עמית תירוש
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / יריב אמיתי מעביר ל…
- אז מה קורה? / ליאור אסטליין
- באתי למילואים / עמית תירוש
- אל תשלח ידך / ליאור אסטליין
- מחניתה לגח"א / שלמה כהן
- לא נח לרגע / ליאור אסטליין
- מבט מהצד השני / אברהם סינדליס
- בתו של קצין SS גרמני / גידי שקדי
- סלט חצילים של אלה / בלהה זיו
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / אבי פרנקל מעביר ל…
- סיכום ופרידה משנת 2023 / ליאורה רופמן
- הגיע הגנרטוררררר / אלכס קראוס
- איך עברה עלינו השנה ? / תניה רטר
- "הביתה" / רועי אסטליין
- קו נירים – אילת / שלמה כהן
- החיים והקיבוץ מלאים הפתעות / גיל דותן
- צח"י והצלת חיים / שלמה כהן
- מרק צ'ורבה הונגרי / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / יער שרון מעבירה ל…
- 95% גן עדן (ו- 5% גהינום) / איילת כהן אסטליין
- קהילה בנתינה / מור, גילת והיידי
- האחים של כולנו / שלמה כהן
- מתרחבים / ליאור אסטליין
- שואפים אוויר באורווה / אור לברון ושלמה כהן
- יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
- חמין לחורף / בלהה זיו
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


צחקתי, נהניתי, תמשיכי לפרסם על מלחמותייך המוצדקות (או: מהמוצדקות שבמלחמותייך"… – חזר למודה לזמן-מה..) ב"בוקיות" (ו' שניה בשורוק) של המחשב… מוישה.
[WORDPRESS HASHCASH] The poster sent us '0 which is not a hashcash value.