באחד האמשים, ביום שישי שמשי, מתייצב אמיר שילה בעמדת הראיונות של העלון, לסיכום הקדנציה שלו כנציג גבעת חיים איחוד במליאת מועצת עמק חפר.

הוא מודה בהכנעה שתיכף הוא סוגר 48, נשוי לאיילת והם הורים לעומר (19) נעמה (16.5) ואורי (13.5). נולד בגבעתיים לאבא איש צבא קבע ובמסגרת תפקידו הגיעו לירושלים כשהיה בן חמש. בסוף בי"ס יסודי עברו למבשרת ציון, שם גדל.

"את איילת פגשתי בצבא", הוא עונה כשאני מתעניין. "הייתי קצין בסיירת נח"ל והיא הייתה מאבחנת מחקר בפיקוד הנח"ל. בדיוק חזרתי מקורס קצינים ועמדתי לקבל צוות במסלול, אבל יומיים לפני שקיבלתי אותם, הם עלו על מטען בלבנון, כך שנכנסתי לפיקוד על צוות פגוע שאיבד שלושה חברים". לא סתם הוא מציין את הנושא הזה, חכו בסבלנות להמשך.

הוא נכנס לתפקיד והיה צריך להקפיד על איזון בין שיקום הצוות לבין הכשרתם כלוחמי סיירת לפעילות מבצעית בלבנון. “בנוסף להתמודדות של הצוות שלי, התרחש שבוע לאחר מכן אסון המסוקים. זה היה אירוע קשה מאוד. היו לי שם חברים שנהרגו וכך גם לחיילים שלי, כולל דותן כהן ז"ל מכאן. הכרנו בטירונות, כשדותן היה בעורב נח"ל ויצאנו יחד לקורס קצינים. דותן היה עילוי כאדם ומפקד עם תכונות נדירות. באותה תקופה הצטרפה אמי לתנועת 'ארבע אמהות' במקביל לשירות שלי בלבנון, הייתי גאה בה".

עכשיו אנחנו טסים כרבע מאה קדימה.

"כיום אני שותף ומנהל פיתוח בסטארט-אפ בתחום הבנייה", הוא מספר. "מדובר בתוכנה המשלבת ומנתחת מידע רב בעת ביצוע פרויקט בנייה, עבור הנהלה בכירה של חברות בנייה. אנחנו לקראת גיוס כספים וכבר עובדים עם מספר חברות בניה ועם אגף הבינוי של משרד הבטחון".

אבל התכנסנו כאן כדי לדבר על התפקיד אותו הוא מסיים בימים אלו, כנציג גבעת חיים איחוד במליאת מועצת עמק חפר. עוד שנייה – זוכרים את לבנון?

"כחבר המליאה, אני מוביל בשנתיים האחרונות צוות היגוי העוסק בהקמת מרכז ארצי למתמודדי פוסט-טראומה ששרתו בכוחות הבטחון והחירום, אשר עתיד לקום במתחם הדסה-נעורים. מדובר במגה-פרוייקט אותו מובילה קרן עמק חפר, בשיתוף משרד הבטחון ותורמים נוספים משמעותיים מחו"ל. גלית שאול, ראשת המועצה, מעורבת ותומכת באופן אישי בעשייה".

כחבר מליאה, הוא חובש שני כובעים: משרת הציבור ונציג היישוב שלו. "לכל יישוב יש נציגות במועצה, כשמספר הנציגים נקבע לפי מספר התושבים ביישוב", הוא מסביר. "אני נציג גח"א וגם חבר מליאת מועצת עמק חפר".

כבר חמש שנים שהוא ממלא את התפקיד ואלו היו שנים מלאות. "הייתי בצוות ההיגוי של הקמת ורישות עמק חפר בשבילי אופניים. זה היה חלק מהקמפיין של גלית שאול ובהנחיית יעל זלצר מאמץ, שהביאה את הרעיון מהולנד. עשינו עבודה רצינית, התכנית אושרה בהנהלת ומליאת המועצה ומאז מיישמת אותה מחלקת ההנדסה במועצה, על פי משאבים, קדימויות וקווים מנחים. מי שרוכב, יודע כי בוצעו כבר הרבה מאוד שבילי אופניים שהם חלק קטן מהתוכנית הכוללת, שנכתבה בשיתוף ציבור".

מצד שני, היו גם פרוייקטים חשובים שחלקם לא עלו יפה. "הייתי מעורב מאוד במאבק על הקמת תחנת רכבת באחיטוב כשהשורה התחתונה היא שבשלב זה לא תקום שם תחנה".

כלמוד נסיון מהמאבק מול משרד התחבורה בנושא הקמת הכיכרות לאורך כביש 581, נחשף אמיר אל מה שיש המכנים "הפנים האמיתיות של מדינת ישראל" .

"בשלב זה יוקמו רק ארבע תחנות מתוך תשע שתוכננו בין לוד לבנימינה. נתקלנו בחוסר יושרה, שינוי החלטות משיקולים פוליטיים ולא עניינים, נציגי ממשלה ומדינה לא יודעים להסביר החלטות ולנמקן. הפסדנו במשחק מלוכלך שהתנהל שלא לפי נורמות טובת הציבור".

בצוות המצויין היו חברים רבים מיישובי הסביבה. "היינו חברי מליאה וגם תושבים ועבדנו באינטנסיביות ובשיתוף פעולה מלא עם המועצה. היינו בדיונים בכנסת וקיבלנו עזרה רבה מעמית יפרח, יו"ר ומזכ"ל תנועת המושבים. מצד שני, נחלנו אכזבה מוחצת ממירב מיכאלי, שרת התחבורה דאז ויו"ר תנועת העבודה ומניר מאיר, מנכ"ל התק"ם, שלא השכילו להבין שכאן הבייס שלהם, במרחב הכפרי, שזקוק לכל עזרה אפשרית שאותה לא קיבלנו מהם".

בתקופת הקורונה, הוא יזם פרוייקט של תרומת מחשבים לילדי ביה"ס יסודי. "הצלחנו לגייס כ-40 מחשבים ניידים מתושבי עמק חפר ולהעבירם לילדים בגיל היסודי, על-מנת שיוכלו לראות ולתקשר עם חבריהם. הפרוייקט יצא לפועל יחד עם מחלקת המחשוב במועצה ועם 'ריקומפ' מגח"א, של נבט ותום בן חיים. תודתי להם".

הוא יזם חיבור בין אגף הרווחה של המועצה לחברה הכלכלית של עמק חפר. "יזמתי עשייה לפיה חברות מאזור התעשייה עמק חפר, הקצו זמן ועובדים לשיפוץ מבנים של הרווחה בעמק, כמו מועדוניות, לפי תעדוף של אגף הרווחה". היה לו גם זמן לקחת חלק במאבק לביטול הרעיון להקמת שדה-תעופה בבית אליעזר. "על בסיס אותו צוות שפעל בנושא תחנת הרכבת ובשיתוף פעולה עם מועצת מנשה, הצלחנו לבטל את הרעיון הנוראי הזה".

אני מתרשם כי ידו בכל. "אני אוהב להקים, לשלב כוחות ולפעול לאיגום משאבים", הוא אומר. "עבודת צוות ורתימת אנשים לפעילות נמצאת בליבת העשייה שלי בעבודה ובהתנדבות".

הנה דוגמה נוספת. "הרחבנו וחיזקנו את ייצוג פורום הקיבוצים במליאת המועצה באמצעות שילוב נציגי הקיבוצים כחברי מליאה בפורום. כל שלושה שבועות יש לי פגישה עם הנהלת הקיבוץ וכך אני מעודכן ומעורה בנעשה כאן. כמו כן, אני לוקח חלק בישיבות פורום הקיבוצים מכיוון שזיהינו חוסר הבנה במועצה בעצם השאלה מה זה קיבוץ ומה צרכיו הייחודיים. יחד עם נטע אראלי מקיבוץ העוגן, חברי למליאת המועצה, הובלנו מהלך מקצועי, בשיתוף ותמיכת ראשת המועצה, של מפגשים בין נציגי קיבוצים עם המועצה במשך כשנתיים". 

טוב, יום שישי, זמננו אוזל. "אני חושב שהמועצה האזורית מבינה היטב את חשיבות שמירת העמק והמרחב הכפרי כריאה ירוקה. יש כאן מלחמה עזה ויומיומית מול גורמים רבים המנסים לנגוס בעמק חפר מכיוונים רבים ובמישורים רבים. גלית שאול (שאני מקווה ומאמין שתנצח גם בבחירות הקרובות) מסורה וישרה ואלו תכונות שהופכות קשות למימוש יותר ויותר בעולמנו כיום".

כשאני מודה לו בשמכם על הראיון ועל הפעילות למען גבעת חיים, איכשהו יש לי תחושה שהוא לא הולך לנוח על זרי הדפנה.