"מחר בחמש", שולח לי סיזל הודעת ואטסאפ בלילה שלפני כן ואני מתייצב בשעה היעודה במשרדו שמתברר כריק, חשבתם שזה כל כך פשוט לתפוס אותו? אני מציץ לחדר ממול ומוצא אותו בתוך ישיבה המורכבת מחבורת גברים שנראים לא קיבוצניקים בעליל (עוד מעט נספר על מי ועל מה נסבה ישיבה זו).

אני עושה לו סימונים טקטיים כדי לשלוף אותו, הוא מתנצל בפניהם ועובר בנון שלאנט לשבת איתי. "תחילת שנה, סוף שנה, הכנת תקציב, יש הרבה ישיבות", הוא מסביר. "מעבר לכך שזה קיבוץ מורכב לניהול. הרי גח"א הוא לא קיבוץ רגיל", הוא אומר בחיוך ואני שמחייך איתו אומר לו שלכל אחד יש מה להגיד, כי כל אחד מרגיש בעל-הבית. הוא מחייך שוב ובעיקר לא מכחיש.

"כן, יש כאן הנהלה כלכלית, הנהלת קהילה, מועצה ומצד אחד זה מסודר ומצד שני יש מקרים כמו למשל פרשת (עגלת) הפרש שמרוב דיונים, רעיונות והודעות הייתה תחושה כאילו זה הדיון על 'היום שאחרי' ברצועת עזה. לא פעם אנחנו מביאים רעיונות, משתדלים לעשות נכון את הדברים ולא פעם התחושה היא שאין תנועה חופשית".

טוב, אני אומר לו – עוד מעט תיפול על כולם השומה של השיוך, סביר שלפחות שקט חלקי ישתרר פה, כי כולם יהיו עסוקים בנסיון לחשוב מאיפה לגרד את הסכומים האלה.

"לא, אנחנו ממש לא שם", הוא קובע. "את השומה משלמים עם ואוצ'ר שמקבלים מרמ"י (רשות מקרקעי ישראל). אבל את הוואוצ'ר הזה מקבלים רק אחרי שרמ"י קבע כי גח"א 'ניקתה את השולחן' מבחינת הכנת תיק תב"ע פרצלציה (שאינו מוכן עדיין) אחרי הסדרת חובות עבר ועניינים נוספים שעלינו להכין, כמו מעבר מהחלטה 751 להחלטה 1592. בקיצור, אני לא מאמין שתהיה שומה בשנת 2024".

אחרי הכרזה כזו שמשמעותה שאפשר לשמור על תוכניות החסכון עוד שנה שלמה, אני מתעניין אצלו מה המצב כרגע בגח"א.

"הקיבוץ מסתדר עם הכסף", הוא אומר. "העסקים מעבירים כסף לקהילה – ועדיין אני חוזר ואומר שלא משקיעים מספיק וכאשר לא משקיעים, אין סיכוי להרוויח כסף. זה עניין פשוט מאוד. לדוגמה, הייתה תוכנית להקמת סככת רפת נוספת שהייתה מסייעת לנו להגדיל את כושר יצור החלב המופק בגח"א והעניין הוא שאחת לכמה זמן יש "חלונות השקעה' שאם אינך מנצל, פספסת את ההזדמנות והדברים לא יקרו".

אפרופו השקעות, אני שואל, מה עם אותו אזור מסחרי אוטופי שאמור לפתור את בעיית ההכנסות ההולכות ומדלדלות של גח"א בשנים האחרונות?

"זה לא קורה כעת", חורץ סיזל. "אולי בעתיד הרחוק וזו דוגמה מצויינת למה שדיברנו בהתחלה: יש כאן לא מעט אנשים שמפחדים מהקמת מרלו"ג (מרכז לוגיסטי) ולא בטוח שהצלחתי להבין מה מפחיד אותם. דוחפים להקמת מרכז משרדים במקום, אבל מרלו"ג יכניס פי כמה וכמה יותר כסף מאשר מרכז משרדים. מטר למרלו"ג שווה בסביבות 3,500 ₪ בעוד מטר משרדי שווה הרבה פחות. חשוב לזכור כי הנתון הקובע הוא מה ניתן לעשות עם הקרקע ולא מה אנשים מצפים לעשות איתה. הוחלט להביא גורם חיצוני לבחינת הפרוייקט כי כאן אין יכולת ביצועית, זמן וקשב לדברים האלה. הגוף החיצוני יבחן איך ומה, הבאת שותף להרמת פרוייקט כזה המוערך במאות מיליוני שקלים ובדיקה של החלופות האפשריות".

כל פעם מחדש, אני נזכר שאני אוהב לדבר עם סיזל. אין אצלו בולשיט והוא אומר מה יש ומה אין, מה שאני עוד אוהב אצלו זה שאני מצליח לא פעם למשוך אותו בלשונו ולשמוע ממנו דברים אודות המתרחש פה, שאין סיכוי שתקראו כאן, כי הדף היה מעלה עשן בין אצבעותיכם.

הלאה. "אנחנו מתחילים לתכנן ולעבוד על כניסה חדשה לקיבוץ. זה נושא בו מעורבים גם עין-החורש וגח"מ ובעיקר משרד התחבורה שהוא הגוף המממן את התכנון ואת הביצוע. כאשר הכניסה המתוכננת תהיה באזור שמתחת לאיצטדיון, זו תוכנית שהותנעה ואנו בשלבי השגת אישורים ממשרד התחבורה. התוכנית חשובה משום שרק באמצעות כניסה חדשה במיקום הזה, נוכל להכניס תנועה מסחרית למרכז המסחרי / תעסוקה / מרלו"ג לכשיקום וכניסה כזו תאפשר להפריד את הכניסה לאזור התעסוקה מהכניסה לקיבוץ".

אגב, סיזל מראה לי מפת תכנון משנת 2017, ממנה משתמע כי הכניסה הנוכחית לקיבוץ, כן כן, זו עם השער הכחול וביתן השומר, אינה חוקית ואינה מוגדרת ומאושרת ככניסה סטטוטורית. סתם, שתדעו.

כפי שכולם שמו לב, לאחרונה עוברים בגח"א להתאמת ייעודי הקרקע למטרותיה ועסקים נסגרו, או עברו לאזור התעסוקה.

"אנחנו מוציאים את העסקים מאזור המגורים ומשלמים על חובות העבר, שילמנו כשבעה מיליון ₪ ב-2017 ונשלם סכום דומה בהמשך", מסביר סיזל. "אנו עוברים למתווה של עסקים בגודל 25 מטרים בשימוש חברי קיבוץ ויש לנו לא מעט חללים המיועדים לכך החל ממתחם הנקודה, מחסן משק והאזור של הכולבולית להערכתי, כל החללים יתמלאו".

סיזל מבטיח כי הקיבוץ ישקיע בסידור החללים הללו. "החללים יופעלו בשני מתווים: האחד הוא המתווה של העסק הפרטי בגודל 25 מטרים והשני הוא מתווה של הפעלת חוגים לטובת הקהילה – כמו בחללים גדולים יותר כגון אולם התנועה בסביום. זו שנה משמעותית לענף שימושי הקהילה, שנה של פרידה מעסקים וותיקים כאן וכניסה והתחלה של עסקים חדשים".

לפתע נפתחת הדלת וסיזל נחטף חזרה אל הישיבה ממנה אני חטפתי אותו כאשר הגעתי. כשהוא חוזר, אני שואל במה מדובר.

"שכונה ג' תקועה", הוא קובע. "הקבלן עבד עם עובדים מהשטחים וכמובן שאחרי 7 באוקטובר, אין עובדים מהשטחים. הוא הספיק לצקת יסודות אך שם זה נגמר. הוא היה מספיק הגון כדי להודיע שלא יוכל להמשיך בעבודה לפי החוזה ולכן הכל עומד. הישיבה המקבילה אליה אני נכנס ויוצא, היא ישיבה של קבלנים שמהם נבחר כנראה את זה שיחליף את הקבלן. הנגזרת המיידית של אירועי המלחמה היא התייקרות נוספת עבור המשתכנים, המוערכת כרגע בין 70,000-130,000 ₪ וכמובן איחור במסירה העומד כרגע על כמה חודשים, אך לא ברור לכמה עוד יעלה".

אנחנו חוזרים רגע אל פרשת הפרש. "המכונה עובדת מעולה, גח"א כבר חוסכת 300,000 ₪ בשנה בלי מאמץ וזו בוננזה אמיתית, בטח ובטח בהתחשב בהתנגדויות שהובעו כאן מכל מיני כיוונים לפני המהלך". על תקציב 2024 הוא אומר כי יאושר בסוף ינואר. "זה תהליך קשה, כי לא ברור כמה נשקיע בכל מקום. מקורות ההכנסה של גח"א הם סטטיים למדי. אני מקווה כי נשקיע השנה בפרוייקט סולארי ג' באזור הרפת, המתבן, על מבני החינוך והחשמלייה ונעבה את הקיים".

וכפי שברור לכולכם, הסיטואציה חוזרת: בדיוק אז נפתחת הדלת ויו"ר הקהילה חוטפת את סיזל לישיבה נוספת, כי כמו שאמרתי לכם בשורה השנייה פה למעלה –  חשבתם שזה כל כך פשוט לתפוס אותו?