קבעתי ראיון עם עודד נווה בנושא טייסת הכיבוי ב-12 ביוני, אך הוא נקרא למילואים מסיבות מובנות עליהן סיכמנו שלא אכתוב כאן.

התחלנו בהתחלה. לאחר השחרור משירות ממושך בצה"ל חיפש עודד, טייס קרב במילואים, מקום עבודה שיתאים לו מבחינת העניין וכאיש משפחה מעורב ומשקיע. האופציות שהיו לא הבשילו ואז פנה אליו חבר והציע לו את הובלת טייסת הכיבוי שהוקמה בעקבות אסון הכרמל שהתרחש בדצמבר 2010. עודד החליט לנסות ומאז הוא שם, מבסוט ומאושר. הוא מזכיר שאותה שריפה בכרמל התחילה עם נערים שעישנו נרגילה כאשר להבה קטנה הפכה לשריפה קטלנית בה נספו עשרות אנשים.

לפני-כן היה הכיבוי האווירי בישראל מוגבל ובוצע באמצעות מסוקי "יסעור" שנשאו מיכלי מים ומטוסי ריסוס קטנים בהרבה מהמטוסים בטייסת הנוכחית. בעוד שבמטוס ריסוס ניתן לשאת כ-1,000 ליטרים, הרי שמטוסי טייסת הכיבוי נושאים כ-3,000 ליטרים. עודד מספר שהמטוסים בטייסת הכיבוי מסוגלים לביצועי פיזור של חומר הכיבוי באופן מדורג ומגוון, תוך בקרה מתוחכמת מהקיימת במטוסי הריסוס.

"לאחר השריפה בכרמל חיפשו מה זמין מבחינת מטוסי הכיבוי ורכשו את דגם 'אייר-טרקטור' מספרד. נרכשו 14 מטוסים ובמכרז להפעלתם זכתה 'אלביט'. במקביל גויסו והוכשרו טייסים, נלמדה תורת לחימה בתחום המיוחד הזה ונוצרה מערכת הפעלה שלא הייתה קיימת עד אז".

היחידה מתבססת על שני מנחתים: הצפוני במגידו והשני בקדמה המיועד לשאר המדינה, בעיקר אזור ירושלים שם נמצאים היערות הגדולים מבן-שמן ומזרחה אך גם לשטחים חקלאיים בעוטף עזה ואזורים אחרים. במשך כשש שנים הפעיל חיל-האוויר את הטייסת ולאחר מכן היא עברה לאחריות נציבות כבאות והצלה במשטרה, ללא כפיפות למפכ"ל המשטרה.

"כשאתה רואה שריפה אתה מתקשר 102 וחשוב מאוד, ממש קריטי, לעשות כך כשהשריפה בתחילתה. לאחר שהתקשרת יש הערכת סיכון לפי האזור, התפשטות השריפה והצמחייה ואז נקבע (ע"י צוות כיבוי יעודי) אם ניתן להסתפק בכבאית או כבאיות רגילות או שיש להפעיל את טייסת הכיבוי. במקרים רבים נעשה הדבר בדירוג ולא מזניקים מייד את המטוסים. יעילות הכיבוי המיטבית נמצאת בשלב זה ופחות בשלב בו השרפה גדולה ומתפשטת".

עודד מספר כי כאשר מתקבלת החלטה במשטרה/נציבות כבאות להפעיל את הטייסת, "מתואר היעד ואנחנו מופעלים בהתאם לגודל האירוע". החברה נקראת "אלקטרה טארגט" והיא מספקת את טייסי הכיבוי ועובדי הקרקע אך לא את הצוות הטכני. רוב טייסי הכיבוי הם יוצאי חיל-האוויר בגיל ממוצע של 60 וכמובן שאינם עושים מילואים, כך שעודד, בתור מנהל המבצעים של הטייסת העובד גם כטייס כיבוי, הוא חריג בנוף בגילו.

חברות הריסוס המופעלות במקביל חייבות לתפקד תוך שיתוף-פעולה עם הטייסת, וכשהדבר אינו כך, הנזק שלהן רב מהתועלת והיו דברים מעולם.

בשריפות הגדולות באזור ירושלים, למשל, הטייסת לא פעלה בכוח המקסימלי ומטוסי הריסוס הצטרפו למאמץ. בפוליטיקה של לחימת האש יש מאמץ של אחת מחברות הריסוס להשתלט על כל תחום הכיבוי האווירי

עודד נמצא בדרך כלל במנחתים, לרוב במגידו, אך גם בקדמה ולדבריו "אלביט" מספקת את המטוסים ומתחזקת אותם משום שהיא בעלת החוזה מול המדינה. עודד אחראי שהטייסים יעבדו ע"פ תקני רשות התעופה האזרחית, יהיו מודרכים, מוסמכים, כשירים ומתואמים עם חיל-האוויר. החומרים בהם משתמשים לכיבוי הם מים, קצף וחמר מעכב-בעירה צבעוני, המאפשר לוודא מה הם השטחים שרוססו בפעילות מנע ופסי חסימה. אף אחד מהחומרים אינו רעיל.

שאלתי את עודד על כיבוי בשטחים עירוניים ומיושבים אחרים והוא ענה שהם לא פועלים באזורים כאלה בדרך כלל ומגיעים לשם רק כשהישוב מפונה. במקרים בהם פעלה הטייסת בשולי ישובים, נמנעו במקרים לא מעטים שריפת בתים או אפילו ישובים שלמים.

רוב השטחים בהם פועלת הטייסת הם שטחים של קרן הקיימת ורשות הטבע והגנים, השולטות על רוב האזורים המיוערים בארץ, כאשר כל יום מתבצעת הערכת מצב ובקיץ יש בכל זמן נתון שני מטוסי כיבוי באוויר מכל מנחת בשעות המועדות לשריפות.

יש פרמטרים המשפיעים על האש כמו פני השטח והרוחות ולכן הכיבוי האווירי עשוי להיות קריטי. המטוסים המפטרלים בגובה יכולים לאתר שריפה לפני כל איתור אחר ואז הם בודקים ומוודאים שאין אנשים או גורמים העלולים להיפגע מהכיבוי ומכבים בעצמם. מדי שנה יש כ-250 שריפות איתן מתמודדת הטייסת אך רק כ-10 שריפות בשנה מגיעות לידיעת הציבור.

"ישנם תרחישי ייחוס אליהם מתכוננים ארגוני ההצלה", מספר עודד. "עד לאחרונה היו כאן מקסימום של שריפה אחת גדולה או שתיים בינוניות בו-בזמן אך כעת, על רקע משבר האקלים, המצבים עלולים להיות חמורים מבחינת עוצמת ומספר השריפות המתרחשות במקביל. בימים קיצוניים עלולות להיות 10 שריפות בינוניות בו-זמנית כך שנוצר צורך בהגדלת צי מטוסי הכיבוי ו/או תגבור הכוחות באמצעות מסוקי משטרה ומטוסי ריסוס. יש מגמה לתגבר את כמות וגודל מסוקי המשטרה שיעזרו בעתיד".

לדבריו ניתן גם לשפר את יעילות צי המטוסים הקיים כשבכל זמן נתון נמצאים 12 מטוסים תקינים, מחציתם בכוננות לפעולה מיידית כולל אלה שמפטרלים. "אני בכוננות של כשעה וכשמתקבל טלפון, אני אמור להמריא תוך שעה וחצי. אם ירכשו יותר מטוסים נוכל לספק כיסוי טוב ואפקטיבי יותר לכיבוי שריפות המחייבות כיבוי אווירי".

יש גם שת"פ בינלאומי. "זה קיים בשני הכיוונים, הם עוזרים לנו ואנחנו עוזרים להם. יצאתי כבר לכיבוי ביוון וקפריסין ויש גם שיתוף פעולה עם קרואטיה, מצרים וירדן. גם במונטנגרו עזרו טייסים שלנו וזה עוזר במיוחד כשהשריפות מתרחשות לאורך תקופה של ימים או אפילו שבועות".

עודד מספר שהוא בעיקר טייס והפיקוד על המבצעים הוא אחריות נוספת, כשהעבודה כוללת כוננות במנחת וגם כוננות בבית, עם נכונות להגיע תוך שעה וחצי.

מה הסכנות לטייס כיבוי? תנאי מזג-האוויר עלולים להפוך טיסת כיבוי למסוכנת, גם אם לא בשל הלהבות הגבוהות. שלא כמו בטיסת קרב מתוכננת בה ידועים נתוני השטח וקווי מתח-גבוה, כאן נתקלים בנתונים בלתי צפויים: עמודים, מגדלים ועשן סמיך המגביל את הראות ואז צריך להתמודד בזמן אמת ותחת לחץ.

בימים אלה של טמפרטורות גבוהות וצמחיה יבשה, נראה כי טוב שטייסת הכיבוי מאומנת, מתפקדת ומצויידת טוב בהרבה מאשר ערב אסון הכרמל, אם כי אין ערבות לכך שלא ניקלע למצבים מסוכנים עם שריפות גדולות ומסוכנות בעתיד.