צילום: סמדר כרמל

ספירת מלאי מהשנה האחרונה:

בהתחלה ביטלו את דירות החיילים.

אבל מי שצעק היו רק כמה חיילות וחיילים וכמה הורים של חיילות וחיילים.

אחר כך הכניסו מס בריכה.

אבל זה הפריע רק למי שלא הולך לבריכה או למי שצריך לשלם הרבה יותר כי הוא לא חבר.

אחר כך העלו את המחיר בחדרוכל, אבל לא ברור למי זה מפריע, כי לא מדברים בפה מלא.

ואז שינו וסידרו מחדש את פינות המחזור, כן, בגלל עלויות.

אבל זה הפריע רק לאחותי ולעוד כמה "ירוקים".

כל צעד כזה, הוא צעד בדרך בה בחרו חברות וחברי הקיבוץ כשהחליטו על הפרטה ושיוך.

מכיוון שכל צעד כזה נעשה בפני עצמו, לא תמיד ניתן לראות את הדרך כולה, משום שביומיום, בטח ובטח ביומיום של אמצע אוגוסט עם הלחות המצמיתה, אין תמיד כוח להביט במבט כולל, אבל כמו שאמר ברק אובמה:

Make no Mistake

אין יותר סנטימנטים, אין יותר פריבילגיות, אין יותר נוסטלגיה, למעט זו שאצל היידי בארכיון.

כשהכסף מדבר, רוב האנשים שותקים.

זו לא ביקורת, לא שיפוט ולא הבעת עמדה.

זה תיאור מצב.

צילום: סמדר כרמל

מצב, המתפרס על פני יותר מעשור, בו קיבוץ הופך ליישוב מופרט על כל המשתמע מכך.

כן, ביישוב מופרט, הכל עולה כסף.

הכל.

לא כולם הפנימו זאת עדיין, כפי שניתן לקרוא גם בגליון שלנו אבל הדרך, גם אם ארוכה, מובילה לשם.

אז קחו אוויר, קחו בירה קרה, קחו קרח וקחו את העלון שלנו, כדי לקרוא על הדרך הארוכה הזו.