השורות הללו נכתבות ארבעה ימים לפני הבחירות, אך כשאתן/ם קוראות וקוראים אותן, כנראה שכבר ידוע לאן הולכת המדינה הגוססת בה אנו חיים – לשחיטה יהודית כשרה למהדרין או לתהליך החייאה שגם סיכויי הצלחתו לוטים בערפל. ובעוד מסביב יהום הסער, עושה רושם כי כאן בבועת הגבעה, ממשיכים החיים לזרום ללא הפרעה וחלקים מהם, אנו מביאים לכם […]

גילי, תודה רבה! הבכת וריגשת 😊 ממש לא קל להחליט למי מעבירים את התפוז. יש כל כל הרבה אנשים שראויים לו בקהילה שלנו. החלטתי להעביר את התפוז לאיריס קריאו שעובדת נפלא בכל צוות אליו היא שייכת. איריס בלב חם, רגיש, נדיב ופתוח דואגת לבני הגיל השלישי ובאותה רגישות ומסירות דואגת גם בכובעה השני בוועדת אבלות. […]

יובל נבון חזר אל "לגעת בחיות". החלטתי לבוא לדבר איתו זמן רב לא ישבתי ככה עם יובק'ה. כן, ככה קוראים לו אלו מהדור שלנו שמכירים אותו כבר 60 שנים. אז כשאנו נפגשים – קודם כל חיבוק. הוא זה שהקים פה באמצע הסבנטיז את התא המחתרתי של אוהדי בית"ר ירושלים וצירף אותי ואחרים אליו, עבדנו יחד […]

בעוד כחודשיים תסכם "המחלבה הקטנה" חמש שנים לקבלת רישיון הייצור, מה שמסמן עבורנו בעצם את שנות פעילותה ולכבוד המעמד, החלטנו לשתף קצת את הקיבוץ בנעשה אצלנו. בשנה האחרונה חווינו קפיצת גדילה רצינית: הוספנו למגוון הגבינות שלנו ריקוטה, הגדלנו את איזורי ההפצה ברחבי הארץ, רכשנו רכב קירור נוסף ושיפרנו את הציוד בחלל הייצור. בהתאם לכך, גדל […]

במסגרת המדור נכיר בכל פעם משפחה אחרת משכונה ג' והפעם: משפחת בלכמן צביון אביב ורותם בלכמן צביון הורים לענבר (3) וגוני (4.5 חודשים) רותם בת הקיבוץ, בתם של אורי ושוש צביון, מרפאה בעיסוק במעון תקשורת בגן שמואל (כרגע בחופשת לידה) אביב פיזיותרפיסט בקופת חולים כללית.

בדרך כלל אני לא מפנים את היותי בגיל השלישי המתקדם אבל תמיד ישנה תזכורת. נסענו ימימה ואני צפונה, הביתה, על כביש 4. עומס תנועה כבד וכשעברנו את צומת בני דרור, הרגשנו שעוד מעט בית. לפתע ההגה התחיל להשתולל. ימימה: "מה קורה? מה הרעש הזה?" באמת, רעש של מגרסת חצץ. מסתכל על מסך המכונית: תמונה של […]

אין סיכוי שתחמיצו את נוכחותו. הוא כאן איתנו במקום הזה יותר שנים מאשר 99% מאוכלוסיית הקיבוץ. לצד דעותיו המוצקות בנוגע לנושאים האקטואליים בקיבוץ, יש לו מידע זמין על העבר של גבעת-חיים שלא בטוח שתמצאו בארכיון או אצל יותר מחברים בודדים. למשל, שביום בהיר לאחר שלג כבד בחרמון, ניתן היה לראות את השלג מהקומה העליונה של […]

זה כמה שנים שפועל כאן, בסמוך לגלריה, סטודיו להתעמלות בו פעילות בעיקר קרוב ל-90 נשים מהקיבוץ אך לא רק ובפעילות כאן משתתפות נערות מגיל 13 ועד גברים ונשים מעל גיל 80. הסטודיו מצטרף לפעילויות כושר ובריאות מגוונות בקיבוץ ובסביבתו, אך בולט במספר המשתתפים, זמינות ומגוון האפשרויות בו. כאחד מ-14 הגברים המשתתפים באופן פעיל באימונים (רובם […]

בכל פעם שאני מזמין קפה הפוך אני חושב עליך. איך בכל הנסיעות המשותפות שלנו היעד בכלל לא היה העניין, הוא היה רק תירוץ לאינספור עצירות קפה בדרך. גם הקפה עצמו כמובן לא היה הדבר החשוב, הוא פשוט היה שם-קוד לרצון להיות ביחד, לעצור את הזמן לרגע ולהרגיש קרוב אחד עם השני. את מה שאני הרגשתי […]

היית הכול בשבילי ולא הייתי מי שאני היום בלעדיך. היית אהבת האמת שלי.הסלע שהחזיק אותי איתנה, האוויר שלימד אותי לנשום, המים שליטפו אותי ועזרו לי לצמוח. עשית הכול כדי לעזור לי לפרוח, להצליח ללא מאבקים ולהתגבר על המגבלות שלי. לימדת אותי מה היא אהבה עמוקה באמת, מבלי לצפות אי פעם לדבר בתמורה.עשית את כל זה […]

יש חברויות שהזמן לא יכול להן ויש חברויות שהמרחק גוזר עליהן שתיקה ארוכה ורק כשמגיע רגע הפרידה, אתה מגלה עד כמה השתיקה הזאת הייתה בעצם החמצה גדולה. היום, כשאני חושב על רון, לא עוזבת אותי תחושת ההחמצה הזאת. על השיחות שלא התקיימו, על המפגשים שהבטחנו לעצמנו וידענו שאולי לא יקרו, על הקירבה שהתרחקה, על ניתוק […]

מה מאפיין מקום? הנוף, הבתים והאנשים. לנו, בארכיון, תמיד היה חשוב לזכור ולשמור אתדמותם של החברים שצבעו את המקום הזה בדמותם והפעם: שאול שיין שאול שיין היה עוד אחד מן האנשים המיוחדים שצבעו את המקום – תרתי משמע. שאול היה הצבעי של הקיבוץ, כן, היה מין ענף כזה פעם בקיבוץ ותאמינו או לא הוא היה […]

בפעם הראשונה שפגשתי אותו, האמת, הוא היה די גזור. מולי הייתה דלת אדומה שעליה היה שלט עם הכיתוב "הבוס הגדול", שזה קצת יומרני לכתוב לדעתי, במיוחד על דלת, אדומה. דפקתי שלוש פעמים אך לא הייתה תשובה, אז פתחתי אותה והצצתי דרך החריץ. הוא ישב שם והתעסק במשהו, לא הצלחתי להבין במה. דפקתי שוב, והוא הרים […]

3 תפוחי אדמה גדולים ביצה חצי כוס קמח תופח חצי כוס מי סודה או בירה לבנה חצי כפית אבקת אפייה רבע כפית כורכום כפית מלח קמצוץ פלפל שחור מערבבים את כל מרכיבי הציפוי לבלילה. פורסים את תפוחי האדמה לפרוסות דקות. מרתיחים את תפוחי האדמה הפרוסים במשך 5 דקות ומסננים. משרים את הפרוסות בבלילה במשך 5 […]

למרות שפורמלית אנחנו כבר בתחילת הסתיו, חום הקיץ והלחות עדיין איתנו, לפחות בשעת כתיבת הדברים כאן. סערת הגשם של סוף אוגוסט חלפה מבלי להשאיר כאן סימנים משמעותיים. מה שכנראה לא נוכל לומר על סערת הבחירות המרחפת ומתגברת מדי יום. מה שלא השתנה הוא זמרת השיר "עד כאן" של יוני רכטר, המבשרת כל שנה את תחילת […]

גל, תודה. הפתעת וריגשת אותי מאוד. אני גאה להיות חלק מהצוות שמוביל את  הכדורמים בגבעת חיים לצמיחה מחודשת – ובפעילות הזו אני מנציחה את אבא שלי ואת פועלו במשך שנים רבות לקידום הענף. אין דבר משמח יותר מלראות שיותר ויותר ילדים וילדות מצטרפים למועדון ועוד חברים באים לעודד ולצפות במשחקים. הכדורמים הוא גאווה מקומית של […]

יעקב סיזל מסיים קדנציה של חמש שנים וחצי בתפקיד המנהל העסקי של גבעת חיים איחוד. לא תמיד היה קל, לעיתים אפילו קשה, אבל הוא לא מתחרט "לא ידעתי לאן אני נכנס", הוא משחזר את ההתחלה. "הכרתי קצת, כי הייתי שוחה פה בבריכה בקבוצת השחייה של גרשון שפע, אבל לא הרבה מעבר לכך". כל זה נאמר […]

מנהל קהילה אמור להנהיג ולנהל את  הקיבוץ. מנהל עסקים אחראי על המשק ומקורות ההכנסה. מנהל הכספים מנהל את החשבונות וההשקעות. מנהל תשתיות אמור לתכנן ולנהל את כל התשתיות והמבנים. תוספת מנהל תשתיות קטן = תוספת יועץ = הוספת חור לבריחת כסף. כשאין ניהול מביאים יועצים ומגדילים הפסדים. כשאין תכנון, שולפים, יורים, פוגעים ומתקנים. או פונים […]

שלא כמו בישראל, תופעת המכוניות החשמליות עוד לא תפסה גובה בארה"ב. מספר המכוניות החשמליות בישראל גדול פי כמה באופן יחסי למספרן בארה"ב. לעומת זאת, התנסיתי שם בנסיעה במכונית אוטומטית של חבר מישראל, במקור מכפר-סבא והיה קשה להאמין; אתה אומר למערכת הניווט (כמו וייז) לאן אתה רוצה להגיע וזה כל שמכונית הטסלה האוטומטית צריכה לדעת. היא […]

חלק מכירים אותי כאן כשוש, סתם שוש. אחרים מכירים רק את שמי בהקשר המקצועי –  המורה שוש. ולפעמים גם אני קצת מתבלבלת בין שוש האדם לבין שוש המורה, העוסקת בחינוך באופן מקצועי ופורמלי כבר 33 שנים. אם מוסיפים לכך את שנות החינוך הבלתי פורמלי: שמרטפות, קייטנות, הדרכה בתנועות נוער, עבודה בגנים ובבתי ילדים ואפילו חברות […]

במסגרת המדור נכיר בכל פעם משפחה אחרת משכונה ג' והפעם: משפחת אשד מירון חגית, בתה של רעיה מירון, בחופשת לידה אך עובדת כצלמת. עידו, מחנך בבית-הספר האנתרופוסופי "אופק" באלישיב. נינה (9) סופי (6) לומדות ב"אופק". ומרים שנולדה במזל-טוב רק באוגוסט.

מה מאפיין מקום? הנוף, הבתים והאנשים. לנו, בארכיון, תמיד היה חשוב לזכור ולשמור את דמותם של החברים שצבעו את המקום הזה בדמותם והפעם – אינה ירון, אישה שהייתה מוסד. ביקשנו מארנון לפיד שהכיר את אינה (גם בהיותו מרכז תרבות והיא אז "האמא" של בית וינה) וגם בתור שכן קרוב ואוהב, שיעלה את דמותה לטובת אלו […]

לפני מלחמת ששת הימים נשלחה הפלוגה בה שירתי לחצוץ בין ירושלים המערבית למזרחית. ישבנו באוגוסטה ויקטוריה, שער מנדלבאום ומאה שערים. הדוסים קראו לנו נאצים מפני שלא אפשרנו להם לחצות לירושלים המזרחית. כן, אז עשינו מעשים שהשתיקה יפה להם. לאחרונה הריטואל הזה חזר עם הטלאי הצהוב שענדו הדוסים על בגדם וקראו לחילונים נאצים. שש שנים אחרי […]

משרים 500 ג' עדשים כתומות במים למשך לילה. למחרת שוטפים היטב, מסננים ומעבירים לסיר. מבשלים במים עד שהעדשים רכות. מסננים את המים ומעבירים לקערה. מוסיפים: בצל חתוך לקוביות קטנות קישוא מגורד בפומפייה שני גזרים מגורדים בפומפייה חצי חבילה פטרוזיליה קצוצה דק רבע חבילה כוסברה קצוצה דק שתי ביצים חצי כפית כורכום רבע כפית פלפל שחור […]

באופן מסורתי, עלון חודש אוגוסט הוא הקשה ביותר להכנה, הפקה ועבודה מבין כל עלוני השנה. כל שנה. הסיבות? החל בעובדה שלאף אחד אין כח לעשות כלום חוץ מלנשום וגם זה בקושי, עבור בעובדה שניתן לקיים חיים, שיחה ומחשבה אך ורק בחללים ממוזגים וכלה בעובדה שלאור רמת החיים המתקיימת כאן – חצי מהאוכלוסייה הגח"אית נעה ונדה […]

תודה לנמרוד שהעניק לי את תפוח הזהב. אני מרגיש שזה בא ממקום של מי שאוהב לתת ולא רק לקבל. נמרוד וכל משפחת ידיד מהווים דוגמה לכך בעיניי. "ככל שאני נותן יותר – אני מקבל יותר" עבורי, משפט זה מסמל יותר מכל את דודו אהרון ז"ל, מי שסלל את דרכי לראות בגבעת חיים איחוד בית. דרכו […]