למה אני בעד להמשיך ולבדוק את היתכנות מיזם תחנת הכוח, תחת החסות של גבעת חיים? כמה עובדות על פיהן גיבשתי את דעתי: המדינה צריכה להגביר את הספק החשמל כי המדינה נמצאת בקצה הגבול של ייצור החשמל. התצרוכת עולה בקצב גבוה מהייצור. ולפיכך, המדינה החליטה להקים תחנות כוח המופעלות בגז במרכז הארץ, כי במרכז קיים ביקוש […]

חברות וחבריי היקרים בגבעת חיים. קשה להישאר אדישים מול המציאות מולה אנו ניצבים: האפשרות להקים מפגע סביבתי מזהם בלב עמק חפר בסמוך לקיבוץ שכן. למיטב הבנתי, יזמי תחנת הכוח הגיעו אלינו לאחר שפנו תחילה לקיבוץ המאוחד. הנהלת המאוחד פנתה לאחר מכן להנהלה שלנו כדי לקדם יחד את הפרויקט. נדמה כי המהלך הזה נועד כדי ליצור […]

תגידי – כן, את – מה בדיוק עובר לך בראש כשאת מביאה אל היד השנייה תחבושת היגיינית משומשת? את באמת מייעדת אותה לשימוש חוזר? כן, זו אותה אחת שעפרי מחזיקה בצילום. "קיבלנו כאן גם שיניים תותבות", מספרת איילת ואני מתפלץ לי בשקט למשמע הסיפורים האחרים שחסכתי מכם, כי אותם באמת הנייר אינו סובל. אז בואו […]

בתור מנהלת המידע והארכיון, כנראה שאני אמורה לכתוב על נוסטלגיה או לבחון איך עבדה התקשורת בקיבוץ בזמן המלחמה. אבל היי, אני כותבת על זה כל הזמן (מישהו קורא?) אז הפעם דווקא בא לי לכתוב על ציוץ ציפורים. מין אסקפיזם כזה. כשהייתי ילדה, בביקוריי בקיבוץ בחופש, אצל סבא שמעון וסבתא ליובה, הייתי שומעת את המיית היונים […]

בחודש מרץ האחרון קניתי רכב חשמלי. עשיתי חשבון פשוט: אם המילואים זה עבודה, אני עושה מעל 4,000 קילומטרים בחודש, כך שהמעבר לרכב חשמלי יחסוך לי מעל 1,000 שקלים בחודש משום שמחירי הרכב ירדו מאוד בתקופה האחרונה בעוד שרמת האמינות עלתה. כאמור רכשתי רכב יד שניה, קיבלתי במתנה עמדת טעינה פרטית וכאן מתחיל הדיון.  ‏בדיוני העבר […]

120 שנים חלפו מאז הגה הנרי פורד את חזון "מכונית לכל פועל" ואם לשפוט לפי המתרחש בגח"א, הפועלים לא נחים: לכל משפחה (כמעט) בקיבוץ יש לפחות שתי מכוניות וכעת מתפשטת ברחבי הקיבוץ השאגה האחרונה בתחום המגיעה בעיקר מהערבות הגדולות של סין – קבלו את המכונית החשמלית. אבל כמו רוב הדברים שמגיעים מסין, גם בעניין זה […]

מים. מסוג הדברים שלא מקדישים להם מחשבה שנייה, בדרך כלל, כאשר אנו עושים בהם שימוש ביומיום. אני צמא? שותה מים. רוצה להתקלח? מסובב את הידית והתהליך מתרחש, להשקות את עץ הלימון? הצינור באוויר ויאללה. סביר שמקדישים זמן למחשבה על המים, רק בהיעדרותם וגם אז – טלפון אחד לשרון בר-שלום ולליאור ערבה, יחזיר את המצב לקדמותו. […]

היה לכם חם השנה? שמעתם שזו הייתה השנה החמה ביותר מאז החלו המדידות? ובכן, זה רק הפרומו. זו הייתה כנראה השנה הקרה ביותר לפחות ב-20 השנים הקרובות. במדינות שונות ברחבי העולם ראינו בשנה האחרונה אירועי אקלים יוצאי דופן ולעיתים חסרי תקדים, שהובילו לעיתים לאסונות כבדים, כתוצאה ממערכות מזג-אוויר לא שגרתיות. אבל מזג האוויר לא השתגע. […]

  30 באוקטובר, 1974. השעה היא 04:00 לפנות בוקר באולם המופעים המרכזי בקינשאסה, בירת זאיר. האלפים הגודשים את האולם (בו קרסה מזמן מערכת המיזוג) מעלים את הטמפרטורה, הרותחת ממילא, לקראת האירוע האמוציונלי הנפתח כעת וייחרט בהיסטוריה העולמית בתור "ראמבל אין דה ג'אנגל" – הקרב המיתולוגי שיקבע את זהות אלוף העולם במשקל כבד באגרוף, בין היריבים […]

"לסיום, עוד נקודה קטנה, אבל יקרה לליבי: עם הקמת שכונה ג' יש לוודא שהאזור הטבעי הצמוד לבית הקברות מצפון-מזרח, נשמר כיחידה אחת פתוחה למרחב, עם צמחיה טבעית שבפיתוח עדין ונכון יכולה להיות פארק טבעי צמוד לשכונה. זה גם אחד האזורים הטבעיים האחרונים בסביבה שלנו והיחיד שצמוד לקיבוץ". קטע זה הופיע בסוף כתבת הפרידה שלי מוועדת […]

בחורף קפצה לעפרי תזכורת בפייסבוק. פוסט ובו תמונה של עשרות בגדים רטובים סביב מתקן המחזורית ובו היא מבקשת מאיתנו לא להשאיר כך בגדים ושואלת האם יש למישהו רעיון או כיוון להקמת מקום – בוטק'ה קטן ליד שנייה בקיבוץ. חלפו שנתיים וחצי מהפוסט ומהכפפה שעפרי זרקה ושירה ואני תפסנו. זה ממש לא בוטק'ה. יש לנו מקום […]

קבעתי לדבר עם ניב יגר, כשהגעתי כבר כמעט יורד ערב על הפעוטון שהוסב לבית בו הם גרים כעת. בפנים, בין הקירות האוצרים בתוכם בדממה זעקות, מלמולים, בכי וחלומות אינספור של תינוקות מדורות רבים, יש אור נעים ואווירה חמימה וזה המקום היחידי עליו אני יודע בו אתה מקבל תה שעשוי מזוטה לבנה, אזוב מצוי, נפית כפופה […]

אני אוהב זבל, תמיד אהבתי. לא ממש זבל אלא טיפול בזבל. זוכר את עצמי כילד בירושלים מסתכל מהופנט במשאיות, וחושב "לאן לוקחים את הזבל?"  ומתכנן בראשי מכשירים עתירי טכנולוגיה שיעזרו למנקי המדרכות הקשישים והאיטיים (הם תמיד היו כך) באיסוף הזבל. כשגדלים בירושלים של אז, זבל הוא חלק מהחיים. עסקת חבילה שכזו. תמיד נוכח: במדרכות, בגינות, […]

אלה היו שבועיים מהסוג הזה, בהם נושא שחשוב לי ואני חושבת עליו הרבה ועוסקת בו, עולה כל הזמן. זה התחיל בכתבה מחרידה על הזיהום שעשירי ישראל מייצרים כשהם טסים לכל מקום בעולם, ולאחרונה ביקום (הי, איתן "מי שיכול להרשות לעצמו אני ממליץ על החוויה" סטיבה) במטוסים הפרטיים שלהם. קדם לכך פוסט באינסטגרם של קיילי ג'נר […]

מישהו מכם פגש לאחרונה "אילנאי"? מתברר שיש אחד בקיבוץ וסביר שאתם אפילו מכירים אותו. כבר שני עשורים שדורון לנג הוא כזה. לפי הגדרת האקדמיה ללשון העברית, מדובר ב"אדם העוסק בטיפוח עצים ובטיפול בהם", אבל בשיחה עימו, מתברר כי התפקיד מביא את דורון לתחומים רחבים הרבה יותר. "אחרי שהשתחררתי מהצבא, הצטרפתי לענף הנוי, אז עדיין בניהולו […]

אחר צהריים עם רוח נעימה ומזג-אוויר כזה, שאתה אומר לעצמך שהלוואי ובכל שנה יהיו 364 ימים כאלה (ויום אחד שלג כבד מאוד). בלי קשר למזג-האוויר, כמובן שהבן שלי רוצה החוצה, כפי שהוא רוצה 365 ימים בשנה. לאחרונה הוא מתעניין מאוד באחת מפינות הפרא המועטות שנותרו בקיבוץ: אותה בקעה קטנה, הצמודה למטווח הישן של הקיבוץ, מזרחית […]

נפתח בעדכון חם מהתנור: ממש לאחרונה ובאותו השבוע, קיבלו שני שכנים צמודים את תואר הפרופסורה המיוחל – פרופסור אוהד חילי ופרופסור רענן רז. ברכות לשניהם. ישבתי עם רענן הנשוי ליסמין (שוחט) ואב ליהל (17) ירדן (14) ועפרי (10) כדי לשמוע על תחומי המחקר שלו באפידמיולוגיה סביבתית, על קידום שימוש באנרגיות מתחדשות שהוא מנסה להוביל ועל […]

אבא שלי היה פוגש על השביל או על הכביש את מייק גרינשפן וצועק לו: "מיכ'ל ! מצב חירום !", בחיקוי של שושנה גרינשפן. בהמשך נשאגה הסיסמה גם לכיוונה של הצאצאית, רביד גרינשפן. זה היה מביך אותי בילדותי וכעת אני מתגעגעת. כל כך מתגעגעת, שאני מרגישה שהצעקה מתמקמת לי בגרון ולא ירחק היום ואני זו שאשאג […]

ליל שישי של עורך עלון עמוס מאוד: כדורסל עם הבן, ארוחת ערב עם המשפחה ואמא, השכבות, סיבוב ויסקי אצל האחים שלי ולקראת חצות אני אצל אל"ם (מיל') ד'. על השולחן פרוסות מלון, קפה שחור מהביל, כמו גם ליקר דובדבנים שהוא מכין בעצמו, אבל בעל הבית מוטרד מאוד מהסוללות. לא – אין הכוונה לסוללות טילי SA-17 […]

בשבועות האחרונים התבררה לי אמת: בימינו, לא מספיק לעבוד קרוב לבית, צריך גם שמקום העבודה יימצא בכיוון הנכון, כלומר נגד כיוון הפקק. למזלי הגדול, אני פונה מזרחה בשער הקיבוץ בכל בוקר והנסיעה שלי חלקה יחסית. בדרך אני רואה את הפקק מזדחל לכיוון השני, הקצה שלו נמצא בד"כ אחרי החממות של אחיטוב ומההודעות בוואטסאפ הקיבוצי ובקבוצת […]

לפעמים אני מגזימה. נסעתי בכביש העוקף לאזור הגנים ובאחד ממסתורי הפחים ראיתי ארונית קוביות יפה וגדולה. אמרתי בלבי שאם תהיה שם כשאשוב מפיזור ילדיי, אקח אותה. חבל. היא חיכתה לי כמו אהובה למלח וכשהנחתי עליה יד, הבנתי שהיא כבדה מאוד מאוד. מאוד. יופי, זה אומר שהיא יציבה. בדיוק יוחאי דה בורס יצא מביתו הסמוך ומיד […]

בית העלמין שלנו הוא אחד המקומות היפים בקיבוץ ובוודאי יסכימו איתי רבים על כך. לאחרונה נערכו מספר לוויות בשעות הצהריים החמות ובהשתתפות אנשים רבים. מזה שנים אני חושבת שחשוב לנו, בתור קהילה, שיהיה מקום מכובד בו נתכנס בבית העלמין, עם מקומות ישיבה. כמובן שנחוץ גג גדול שיהיה מתאים גם לימים חמים וגם לימי חורף גשומים. […]

בחודשים הקרובים וכמעט בלי שהוא מרגיש, ימלאו חמש שנים ליום בו נכנס ניב יגר לתפקידו כאחראי על הנוי בקיבוץ. זמן טוב לעצור רגע, להסתכל קדימה ואחורה, להריח את הפרחים ולשמוע מה אומר זה שאחראי על מה שכולנו רואים כל יום באופן סמלי וטבעי לגמרי, העניינים מתגלגלים כך שאנו נפגשים ברגעים הסוערים ביותר של היום הגשום […]

אנחנו רוצים לספר לכם מה אנחנו עומדים לעשות בחדרוכל. חשוב לנו שאתם תהיו שותפים כמו כל המשק, חדר האוכל בגבעת חיים איחוד עבר ועובר את תקופת הקורונה עם טלטלות ושינויים לרוב. אבל לפעמים בחיים, צריך איזו קריאת כיוון או קריאת השכמה, כדי להבין איך להתייעל ומה הכי טוב לך ולמקום עבודתך. הקורונה, על כל מגרעותיה, […]

 גלי חום קיצוניים וארוכים מהרגיל בקיץ, מטחי גשמים לא צפויים בחורף, עונות מעבר קצרות והרבה משקעים שאפילו דני הרמן לא תמיד יכול לחזות – כל אלה תופעות לוואי של משבר האקלים. חוששים מהתופעה? לצערכם, יש לכם סיבה טובה לכך   מי שיכול לעודד ולהסביר הוא יואב רובין (36) בנם של אילת וידיד רובין ז"ל המתגורר […]

אנחנו, קיבוץ גח"א, מוקפים בצינור גז משלושה כיוונים כמעט והשדה המערבי שלנו הפך לשרוול תשתיות לאומיות של מדינות ישראל. ועכשיו, בשקט בשקט, ללא ידיעתם של החברים, ניתן אישור ותיאום להנחתו של צינור גז המקיף את הקיבוץ כמעט משלושה כיוונים: * מצפון – מחוץ לגדר בתי הספר ואורוות הסוסים. * ממערב –  בשדה שהיה שלנו. * […]