סילביה לנדאו (להבות חביבה) מלמדת בביה"ס "מעיין" בעין החורש כבר 37 שנה (מאז ימיו כ"מוסד חינוכי" של השומר-הצעיר). היא גם לימדה אותי… הפעם פגשתי אותה לשיחה על ניסוי שהיא מובילה בביה"ס – הוראת רמת 5 יח"ל מתמטיקה בכיתות נפרדות לבנים ולבנות.

שלום סילביה, מהיכן הגיע הרעיון להפרדה הזו?
לפני כ-15 שנה קולגה המלמדת בבית-ספר "מבואות עירון" סיפרה לי שהשתתפה בניסוי כזה שנמשך שנה ביוזמת משרד החינוך, ונדלקתי על הרעיון. בית ספר "מעין" עובד על תקצוב לפי מס' ילדים, ולכן לא ניתן היה לפצל את כיתת 5 יח"ל שלומדים בה בד"כ 35-30. במיוחד לא היה לזה סיכוי, מאחר ועד כתה י"ב פרשו כחצי מהתלמידים. בדקנו עשר שנים אחורה, ולהפתעתנו גילינו שהפרישה לא היתה שווה מבחינה מגדרית. בכיתה י' מתחילים 50%-50% בנים בנות, בסוף י"ב היחס יכול להגיע ל-20%-80% לטובת הבנים. כלומר עיקר הפורשים הן פורשות!

מעניין, האם ניסית לברר מדוע זה קורה?
כן, היו לי שיחות עם הבנות וניסיתי להבין מה הסיפור. למשל לחלק ניכר מהבנות קשה לקבל ציון שהוא נמוך מ-80. אולי זה הכבוד, אולי הרגלים – אבל זו התשובה שקיבלתי. תחושה של פגיעה אמתית בדימוי העצמי ובבטחון העצמי. כשנתקלתי בזה אפילו הייתי שואלת – "זה בצחוק שאת בוכה ככה?" וחלקן היו נעלבות.
מצידי, הייתי נותנת להן הסבר שיקל על קבלת הציונים הבינוניים. הרי לנו כמורים ברור שבכיתה י' הכל חדש: בית הספר, הכיתה, חומר הלימוד וגם הרגלי הלמידה. תהליך ההסתגלות איטי עבור כולם ורק באמצע כתה י' התלמידים מתחילים להבין מה רוצים ובהתאם הציונים משתפרים. אבל מבחינת הבנות, אפילו אם יש גרף שיפור שבו התלמידה מקבלת 65, אחר כך 78 – זהו, היא כבר לא תחכה לראות את העליה בציונים ותפרוש. גורם נוסף שמשפיע על הנשירה, הוא שבנות בגיל הזה לא עוזבות לבד. כמו שהן הולכות יחד לשירותים, ככה גם עוזבות לארבע יח"ל ביחד, בזוגות. בכל אופן, כל זה מהתחושה הכללית, אבל אז החלטנו שצריך לבדוק לעומק. כך שב ועלה רעיון הלימודים הנפרדים.
התחלנו בניסוי השנה, ובעזרת חוקרת ממכון ויצמן שחברה אלינו, וכמובן באמצעות העבודה שלנו, שמנו לב למאפייני הלמידה של הבנות לעומת הבנים וגילינו עד כמה הם שונים. למשל, כשאני נכנסת לשיעור אצל הבנות ולא כותבת כותרת ברורה – הן רוצות כותרת ברורה. אם אני מתחילה את השיעור בלי זה – מיד מתעוררת סערה. כשאני שואלת על כך את אייל, המורה שמלמד במקביל את הבנים, אומר "הם פשוט מאמינים לי. מסתדרים". מהסיבה הזו אנו בונים למעשה מערכי שיעור שונים ורק המבחנים זהים. זה מביא לכך שקצב ההוראה מאוד שונה, אייל מספיק שלושה נושאים בשיעור ואני נושא וקצת.
יש הבדלים רבים בין שני המגדרים. למשל, סגנון העבודה בכיתה: אצל הבנים יש יותר עבודה עצמאית והבנות מיד מתקבצות לחבורות. התחרותיות של הבנות קיימת אבל ללא ספק נמוכה בהרבה וזה לא המניע העיקרי. הן רוצות להגיש משהו שיהיה מובן עד הסוף, יפה ואסתטי. אצל חלק ניכר מהבנים האסתטיקה נראית כחשובה פחות.

מה בסופו של דבר יהיה המדד שלכם להצלחה?
לצמצם את הנשירה של הבנות. לנו חשוב לדעת אם זה יגרום לעליה במס' הבנות שימשיכו הלאה ב-5 יח"ל גם לכיתות הבאות. אתן לך דוגמא נוספת להשפעה האפשרית של ההפרדה – בכיתה שבה אני מלמדת רק בנות, אני מעודדת כל אחת לדבר, גם אם מתברר שהיא אמרה טעות. אין את הביקורת של הבנים. עד עכשיו ממש יכולתי לראות איך הערה טיפשית וילדותית, ולפעמים אפילו סקסיסטית, שבן מעיר לבת בראשית כתה י', גורמת לכך שהיא תפסיק לבוא ללוח לפתור תרגילים עד סוף י"ב.

אילו תגובות קיבלתם להפרדה הזו?
היו הרבה תגובות בבי"ס, גם מצד התלמידים והתלמידות וגם מצד ההורים. אין ספק שהפרדת בנים-בנות מזכירה לאנשים כפיה דתית. חשבו שאולי אנחנו מתחילים סוג של יישור קו אידיאולוגי עם שר החינוך בנט… היו שאמרו שזה מוריד את היכולת החברתית של ילדים להתערבב ולהכיר את בני המין השני. לפחות אצל הבנות בערך כעבור חודש מתחילת שנה"ל זה נרגע. כנראה שהמסר עובר להורים – למשל שזה בסדר לא להצליח והעיקר לנסות וללמוד מזה.

האם מדובר אצלך במניע שהוא מעבר לנושא הנשירה משיעורי המתמטיקה?
בוודאי, אצלי זו ממש אידיאולוגיה לתת לתלמידות את הכוח להתווכח עם בנים. שלא תתקפלנה. וזה במיוחד נכון לגבי נושאים מדעיים, משום שלגביהם ישנה המחשבה ש"כנראה הבן מבין טוב יותר". אני מורה ותיקה עם הרבה נסיון, אז אני מודעת לזה בדרך ההוראה שלי. בנוסף, אני למשל מספרת לכיתה על תיקונים שעשיתי בבית, על הנהיגה שלי והביקור במוסך. גם בסביבה ליברלית כמו שלנו יש כאלה שזה נשמע להם מוזר שאשה נוסעת למוסך.
גם בכיתה אני רואה פרויקט שהוא לא רק לימודי, אלא גם חברתי. בתחילת השנה הן התיישבו איך שבא להן, רובן ליד חברות שהכירו עוד מחטיבת הביניים. אך המשך התהליך יהיה גם היכרות טובה ביניהן ואז אברר גם עד כמה הן מעלות בכיתה או איתי נושאים שאינם קשורים לשיעורי הבית. למשל דברים אישיים. יש לי קבוצה של תלמידות שמשחקות כדורעף, ובאחד המשחקים האחרונים שלהן הגעתי למרות שזה היה יום חופשי מהוראה, והן הופתעו לראות אותי. היה לי חשוב להגיע כדי שירגישו שהקשר בינינו חורג מגבולות הכיתה.

גם לנו בגח"א יש זווית קיבוצית בנושא. תמיר בוכהולץ ויובל גיא לומדים בשכבת י' ושותפים לניסוי.
יובל, מה דעתך על הניסוי?
אני הגעתי ללימודי 5 יח"ל פשוט כי אני חושב שאני יכול. מבחינת התגובות של התלמידים לניסוי, היו כאלה שהגיבו בקיצוניות והיו כאלה שלקחו את זה בצורה אדישה ומתונה יותר. לדעתי סגנון הלמידה של בנים ובנות שונה אבל לא ברמה שדורשת הפרדה בכיתות. אין ספק שהאווירה בכיתה הנפרדת שונה לעומת האווירה בכיתה מעורבת, טיפה קלילה יותר אבל לא אווירה עדיפה. אם חבר צעיר ממני היה מתלבט בשאלה האם ללמוד כך, הייתי ממליץ לו לנסות ללמוד מתמטיקה בחמש יחידות אבל לדעתי יש עדיפות קלה לכיתה מעורבת.

תמיר, איך את רואה את הדברים?
אני יודעת שזה יעזור לי בעתיד והלימודים האלה יפתחו לי אפשרויות רבות בתחומים מגוונים. מבחינת התגובות לא היתה אחידות. חלק אהבו את הרעיון וחלק לא. באופן אישי אני שמחתי, קשה לי לדבר בכתה שיש בה הרבה ילדים. בכתה מעורבת אם טועים יש תחושה פחות נעימה מכתה שיש בה רק בנות. עם זאת, לדעתי סגנון הלמידה אכן שונה בין בנים לבנות. לבנות יש יותר שאלות והן מתעמקות במה שלא מובן ועוזרות אחת לשניה. יש פחות תחרותיות. בהחלט האווירה בכתה שונה, בכתה מעורבת יש יותר רעש ובלאגן. בכיתת בנות יש פחות רעש ואנחנו לומדות בשיתוף פעולה ועזרה אחת לשנייה. לסיכום, אני ממליצה לנסות ולא לשלול את האפשרויות, להשאיר את האופציות פתוחות. אם ממש קשה תמיד אפשר לפרוש.

אמא של יובל, עמית, מה דעתך בנושא?
אותי המכתב שבו בית הספר הודיע על הניסוי מאוד הפתיע. כתלמידה שניסתה להתמודד בתיכון עם 5 יחידות מתמטיקה (ללא הצלחה, אני מהסטטיסטיקה של הבנות שנשרו…) מעולם לא ייחסתי לחוסר ההצלחה שלי בעיה מגדרית. לתפיסתי בכלל אין למגדר חשיבות ביכולת הלמידה או התפיסה, רק לכישרון הבסיסי והחריצות. בכדי לשרוד במתמטיקה 5 יחידות יש להשקיע הרבה מאוד שעות לימוד ותרגול, מה שבזמני לא היה מקובל. מהסיבה הזו, האינסטינקט הראשון היה להתייחס לניסוי כמשהו שגוי, התופס את יכולת הלמידה של הבנות כנחותה ואפילו פוגע בפמיניזם, אך מכיוון שזה אפשר את צמצום הכיתה, כך שבקבוצת הבנים יהיו פחות תלמידים, זרמתי עם הניסוי בשמחה. מבחינתי כאימא כל דבר שיצמצם את כיתות הלימוד וייתן לילדי יתרון הינו מבורך.
וכעת, אחרי שיובל כבר לומד תקופה משמעותית בכיתה איך את רואה את הדברים?
ממה שאני שומעת מיובל כיתת הבנים זכתה למורה מצוין (איל פרי) וקבוצה מצומצמת ומובחרת, כך שמשתפרים סיכוייהם להצליח במקצוע וזה יתרון ענק. לדעתי יש החמצה של למידה משותפת עם הבנות, שלפי מה שהוסבר לומדות אחרת. לטעמי ללמוד עם אנשים שמבינים בשיטות אחרות זה רק מגדיל את סיכוי ההבנה וההצלחה.
אני חושבת שכיתות קטנות יותר במקצועות הנ"ל, מאפשרות לימוד נכון וטוב יותר של התלמידים. עם זאת, לדעתי, בשיטה זו החסרונות גדולים מהיתרונות. בית הספר בכלל והתיכון בפרט לא צריך להימדד רק בהישגי התלמידים (ציוני מיצ"ב ובגרות או הישגי ספורט) אלא בראש ובראשונה לתת לילדינו את הכלים להיות אנשים טובים יותר, פתוחים מחשבתית ובעלי יכול לימוד ועשיה בחברה מגוונת. הפרדה מכול סוג שהיא אומנם מגבירה את הסיכוי להוציא ציונים טובים יותר, אך פוגעת ביכולת של הנערים והנערות ללמוד בצורה רחבה שנותנת מענה לצורות למידה ומחשבה שונות. בתיכון יש חשיבות רבה לפן החברתי ובהפרדה בין הכיתות זה נפגע. בשורה התחתונה, לדעתי, גם אם הניסוי יוכתר כהצלחה ברמת ההישגים, הילדים יחמיצו דברים חשובים. מצד שני, אולי קל לי לחשוב ככה כי אני אם לבנים ולא לבנות…

חגית ורונן, מה דעתכם על הרעיון בכלל וההשתלבות של תמיר בפרט?
התגובה שלנו היתה חיובית, שמחנו לראות שביה"ס משקיע בשיטות ודרכי למידה אחרות במטרה לקדם. בסה"כ נראה שהלימודים מיטיבים עם הבנות בכלל ועם תמיר בפרט. יתרון נוסף לבנים הוא באמת שמספר התלמידים בכיתה קטן – רק 18 בנים. הבנות לא זכו ליתרון ויש 28 בנות. בתחילת השנה התבשרנו שגם בלימודי מדעי המחשב תהיה הפרדה – לדברי המורה ניתן לזהות את החשיבה השונה בין בנים לבנות בשאלות הנשאלות בשיעור. יחד עם זאת, אנו לא חושבים שצריך לעשות זאת באופן גורף, אלא במקצועות ספציפים בהם הדבר יכול לקדם את הלמידה. במחקרים זיהו שהפרדה נחוצה בתחום הריאלי, שם לבנות יש קושי להתבטא ולכן נושרות מלימודי ה- 5 יח"ל.

לסיכום, בכל מקרה מדובר על ניסוי שהחל השנה ויימשך לפחות גם בשנה הבאה עם כתה נוספת כך שיהיה ניתן להסיק מסקנות לגבי טווח זמן סביר. ומה תהיינה התוצאות? ימים יגידו… מבטיחים לעדכן.