גילוי נאות: המרואיין הבא הוא בן כיתה וחבר טוב, וגם אחד האנשים החרוצים, הסקרנים והמסקרנים שיצא לי להכיר. לא רק השם שלו מיוחד: בשבילו כל יום הוא הזדמנות ללמוד משהו חדש על עצמו ועל העולם, והוא לא מבזבז הרבה זמן בשביל מנוחה או פנאי. ניגון, בן 29, מתגורר בבאר שבע ולומד כסטודנט לרפואה באוניברסיטת בן גוריון. הוא נשוי טרי לנגה, עורכת דין ועובדת סוציאלית, בת קיבוץ קטורה שבערבה, שעובדת בסנגוריה הציבורית בבאר שבע. השניים התחתנו באוקטובר האחרון בחאן בלב המדבר בטקס אורתודוקסי ללא הרבנות (שזה בעיקר מקשה על מציאת רב, אבל בשביל עקרונות מתאמצים) והם בדרך להפוך להורים לבת בכורה.

למה החלטת ללכת ללמוד רפואה?

בקיצור? זה תחום שמאוד מעניין אותי. למעשה לא היה לי שום קשר לרפואה עד שעשיתי קורס מצילים כמתנת שחרור מהצבא. במסגרת הקורס למדתי במשך שבוע הגשת עזרה ראשונה. באופן כללי התקופה של אחרי הצבא מלווה בשאלות גורליות כמו "מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול?" אני זוכר שחזרתי הביתה באחד הערבים של אותו הקורס ואמרתי לאמי שרופא זה יכול להיות משהו שמעניין אותי לעשות כשאגדל. כשהיא שאלה: "למה", אז אמרתי שזה נראה שיש במקצוע הזה "אקשן" ואפשר לעזור לאנשים.

מדובר בלימודים תובעניים שהקבלה אליהם קשה. מה הדרך שעשית כדי ללמוד?

לקח לי קצת זמן לעבור מהמחשבה הראשונית עד להחלטה שזה מה שאני הולך לעשות. בדרך הספקתי לטוס לחו"ל לטיול הגדול ולהירשם ללימודי משפטים ולהחליט שזה לא בשבילי. בסופו של דבר ניגשתי כמה פעמים למבחן הפסיכומטרי (חמש, אם להיות מדויקים), למדתי במכינה באוניברסיטה העברית ועוד שנת לימודי ביולוגיה עד שהתקבלתי. אני חושב שבשביל כל דבר ששווה משהו בחיים צריך לעבוד, בין אם זה בשביל להתקבל ללימודים מתחום כזה או אחר, ובין אם מדובר במציאת עבודה אחרי קבלת התואר. אני מגיע ממשפחה של אנשים עקשנים… במבט לאחור תכננתי שזה ייקח פחות זמן ממה שיצא לי בפועל (לימודי הביולוגיה לא היו בתכנון), אבל מרגע שהתחלתי לא חשבתי לרגע לוותר. אחרי המכינה לא התקבלתי ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית, ולקבל "לא" זה אף פעם לא קל, אבל המגורים בירושלים אפשרו לי להכיר את נגה, וכידוע הכול לטובה. כמו-כן, החיים בבאר שבע זולים ונוחים יותר מבירושלים שזה לא רע.

באיזה שלב של הלימודים אתה נמצא כרגע?

אני בעיצומה של השנה האחרונה לפני המעבר לעבודה בבתי-חולים; יש שלב פרה-קליני ויש שלב קליני, ואני נמצא בחלק הראשון. השנתיים הראשונות היו תיאורטיות והתמקדו בביולוגיה ושינון חיידקים, וכעת הלימודים הם יותר תכל'ס. זה עוד דבר שנחמד ברפואה: יש לך הרבה זמן להחליט מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול. אני עדין לא יודע במה אני רוצה להתמחות אבל אני מניח שלא אהיה כירורג, החלטה שיכולה עוד להשתנות.

ומה עם רפואת משפחה?

נראה לי שזה אחד המקצועות שהכי קשה לעבוד בהם ולעשות אותם טוב. בשביל זה צריך לדעת לא מעט על הרבה מאוד דברים ולהיות מעודכן במגוון רב של תחומים, אחרת כל מה שאעשה זה להפנות לרופאים אחרים.

אני יודע שאתה אדם מאוד עסוק… אילו עוד דברים אתה עושה ביום-יום?

עד עכשיו עבדתי בביטחון ב"אינטל" בקרית גת. לאחרונה, כשהלימודים הפכו להיות עמוסים, התחלתי לעבוד במעבדת שינה בסורוקה. ישנם מבוגרים וילדים רבים שסובלים מבעיות שינה. הם מגיעים למעבדה ושם מנטרים את שנתם ומנסים לפענח את מקור הבעיה. אני עובד בתור טכנאי ואחראי על הפעלת המכשירים בזמן שהמטופלים ישנים. בשנתיים האחרונות למדתי קצת ערבית, וכעת יש לי הזדמנויות לתרגל עם הבדואים במכון את השפה. אני מנצל את הזמן בעבודה גם בשביל לדבר עם ילד בשפה שהוא מבין, מה שיכול לעזור להרגיע את חרדותיו לפני הבדיקה. הרמה שלי בסיסית אבל אני רואה ערך גדול בניסיון לדבר עם כל אחד בשפה אותה הוא מבין הכי טוב. ביום-יום אני שוחה, רץ ומטפס מדי פעם. במאי הקרוב אשתתף, כבר שנה שלישית ברציפות, במרוץ השליחים "הר לעמק" עם חברים מהצבא ובקיץ האחרון טיפסתי בצרפת עם חבר במשך עשרה ימים. בשנתיים האחרונות אני ונגה טיילנו לא מעט באזור הערבה ואני ממליץ זאת בחום. כל מה שצריך זה תיק, קצת ציוד ואולי אוהל בחורף.

מה הספקת לעשות מאז שחרורך מהצבא?

שירתי כלוחם ביחידת "דובדבן", וכשהשתחררתי ניגשתי למבחן הפסיכומטרי (מוטיב חוזר אצלי), ולאחר מכן טיילתי בשביל ישראל. עבדתי כשנה בביה"ס שפרירים (עבודה שהשפיעה עלי רבות) וכמטפל עם כלבים, עבודה שבה עסקתי לראשונה בשנת השירות שלפני הצבא. אחרי שחסכתי מספיק כסף ל"טיול הגדול" טסתי להדריך במחנה קיץ ולטייל בארה"ב, בקנדה ובדרום אמריקה. בבוליביה החלה אצלי המשיכה לטיפוס הרים וצוקים ומאז אני מטפס להנאתי לא מעט, בארץ וגם בחו"ל. בהמשך נסעתי לטפס על הר האלברוס שברוסיה, שנחשב להר הגבוה ביותר באירופה (אחד משבע הפסגות). בזמן לימודי הביולוגיה בירושלים חנכתי בחור פגוע נפש ונכה צה"ל, ולקחתי חלק בפרויקט "ילדי הלילה" שעובד עם נוער מנותק.

כבוגר "דובדבן", אתה עדין עושה מילואים? באיזו תדירות?

בוודאי, ובשנה הנוכחית יוצא לי לשרת קצת יותר. אני עושה מילואים באותה יחידת מילואים של רובי ברנע ואשר לכמה חברי קיבוץ היה חלק בהקמתה, וזה תמיד קצת גאווה שזה בקיבוץ שבאתי ממנו. לאחרונה יחד עם חבר לצוות עזרנו ליזום אימון עם מדריכים מהיחידה – זה היה חשוב וגם מהנה להיות שותף להכנה.

כל כמה זמן אתה מגיע לבקר בקיבוץ? מה אתה מספיק לעשות כשאתה נמצא כאן?

אני חבר קיבוץ בחופשת לימודים אז אני מתעדכן בעמוד "בתוככנו" באינטרנט לגבי מה שקורה כאן. כשאני מגיע לביקור אני בעיקר נמצא אצל ההורים והאחים שלי. אם יהיה גיוס בפרדס אני בא! לצערי, אני לא מספיק בקשר עם בני הכיתה שלי, וזה חסר לי.

אתה עוקב אחרי התהליכים שהקיבוץ עובר לאחרונה?

אני עוקב אחרי התהליכים ומקבל עדכונים שוטפים על הנעשה בחינוך, בשיוך ואצל הפנסיונרים… לתחושתי הקיבוץ שלנו עשה כברת דרך משמעותית ב-15 שנה האחרונות. היכולת לחפש את הדרך הנכונה ביותר לקיבוץ, שנשענת על היות המקום חברה שמקדשת ערכים של עזרה הדדית, דאגה לחברי הקיבוץ בכל הגילאים וחינוך לעשייה ואהבת הארץ מעידים על כמה מיוחד ונפלא הקיבוץ שלנו. אנחנו חיים בחברה רב דורית המעודדת חיי קהילה ותרבות לצד מחויבות כלכלית וערכית אחד לשני, דבר שעומד בבסיס של חיי קהילה שאני רואה את עצמי חלק ממנה.

אז אתה רואה את עצמך חוזר לגור בקיבוץ אחרי שתסיים את הלימודים?

בעזרת השם!