ממה מורכבת העשייה שלי בחיים? האם יש לי מושג למה אני עושה דבר אחד ולא עושה דבר אחר במקומו? כשאני מתחילה לעשות משהו – האם אני יודעת מה תהיינה תוצאותיו?

כמה פעמים אני מופתעת כשהתוצאות הן אחרות לגמרי ממה שחשבתי? טובות יותר, ואז אני שמחה; גרועות יותר, ואז אני מתוסכלת.. מה קרה שנפלתי בפח?

ובכלל, האם אני בן אדם ער? האם אני יודעת מה פירוש "להיות בן אדם ער"?

להלן הסיפור – איך עובד שוק המניות – שימו לב, ואל תתבלבלו!

פעם אחת הופיע בכפר אדם ושמו: אדון נחמה, והודיע לתושבי הכפר שהוא מוכן לקנות כל קוף ב-10$. הכפריים, שידעו שיש המון קופים בסביבות הכפר, יצאו בהמוניהם אל היער כדי ללכוד כמה שיותר קופים. אדון נחמה קנה מהם אלפי קופים תמורת 10$ לאחד.

לא עבר זמן רב ואוכלוסיית הקופים הצטמצמה, וקשה היה למצוא אותם ולכן הכפריים הפסיקו להתאמץ. אבל אדון נחמה לא התייאש והודיע להם שמעכשיו הוא ישלם עבור כל קוף 20$, והכפריים חדשו את מאמציהם, אבל אחרי ימים אחדים, כבר אי אפשר היה לתפוס אפילו קוף אחד, למרות שאדון נחמה העלה את המחיר ל 25$.

ואז הודיע אדון נחמה לכפריים שהוא ישלם עבור כל קוף 50$, אבל עליו לנסוע העירה בענייני עסקים, והעוזר שלו יבצע את רכישת הקופים והתשלומים במקומו.

ברגע שאדון נחמה נסע, פנה העוזר שלו לכפריים ואמר להם:

"יש לי הרבה קופים כאן בכלובים. אני אמכור לכם אותם. כל קוף יעלה לכם 35$ וכשהבוס שלי יחזור תוכלו למכור לו אותם עבור 50$ כל אחד, כי זה מה שהוא הבטיח לכם.

הכפריים אספו את כל כספם, שהרוויחו עבור לכידת הקופים. הוסיפו גם את חסכונותיהם וקנו מהעוזר את אלפי הקופים שבכלובים.

האם אתם ראיתם את אדון נחמה ואת העוזר שלו? גם הכפריים ידידינו לא ראו אותם יותר. כל מה שהם ראו זה את אלפי הקופים שהם רכשו במיטב כספם.

ואם עוד לא הבנו איך נפלו הכפריים בפח – הרי לפנינו בדיחה (שמכילה את כולנו) שמתארת את מצבנו, כשאיננו שמים לב למי שמדבר אלינו… ולא באמת שומעים מה הוא אומר לנו או שואל אותנו.

האם זאת בדיחה?

מפקח ממשרד החינוך מגיע לבית הספר, נכנס לאחת הכיתות ומתחיל לשאול את הילדים שאלות שונות.

המפקח: "אייל, מי שבר את לוחות הברית?"

אייל: "נשבע לך שזה לא אני שברתי".

המפקח פונה מיד למורה: "שאלתי עכשיו את אייל מי שבר את לוחות הברית, והוא אמר שזה לא היה הוא."

המורה: "תראה, אדוני, אני מכירה את אייל כבר כמעט שנה. הוא ילד טוב. אם הוא אומר שלא שבר את הלוחות, אז הוא לא שבר אותם."

המפקח המיואש הלך לחדר המנהל וסיפר לו מה קרה.

המנהל, מבוהל: בוא לא נעשה מזה עניין גדול… כמה עולים הלוחות האלה שלך?