יום אחד באו לשטח, חפרו וקרעו את השורשים, העבירו את העצים, ואחרי-כן גם שכחו להשקותם מדי פעם. רוב העצים כבר אינם. אלו שנשארו בחיים מצבם גרוע, אולי עדיף היה לעקור אותם מאשר לראותם כפי שהם.

כמה עצוב, כמה מתסכל, שלא הצלחתי/הצלחנו לתת מספיק כבוד לעצים בני עשרות שנים.

למוסדות הקיבוץ או לכל גורם אחר אין שום זכות לחדור לכיס הפרטי של מי מאיתנו, או לנכסיו, ולהוציא משם כספים שאינם שייכים לו.

אני מרגיש חבר קיבוץ. אכפת לי מהמקום ואני רוצה להיות פה. אני אוהב את תחושת הטבע המשתלב עם הבתים, את ההליכה ברגל בשבילים, את האנשים הנקרים בדרך.

השנויים שערכנו במבנה האירגוני היו חייבים להיות מלווים בהתאמת המבנים, דבר שלא נעשה. עקב כך נגרם תסכול רב לצוותים החינוכיים, שלא יכולים למצות את הגישות החינוכיות ואורחות החיים הרצויים.