מרים, תודה.

הפתעת וריגשת אותי, לא רק בהעברת תפוז הזהב אליי, אלא בתשומת הלב שלך לפרטים הקטנים. התפוז התגלגל אליי כמו מתנה, לציון 50 שנה להצטרפותי לקיבוץ (אוקטובר 1971).

מגיל צעיר מאוד נדבקתי בחיידק אהבת הטבע ואני ממשיכה את מורשתו של אבי, שהיה מדריך טיולים עשרות שנים, מרצה בנושאי ידיעת הארץ וצלם חובב. הייתי בת 10 כאשר קיבלתי את המצלמה הראשונה שלי והיות שגרנו בקרית חיים, מרחק קצר מהים, צילמתי הרבה את הים בכל עונות השנה ובעיקר אהבתי לצלם בחורף, כשהוא סער מאוד והגלים פלטו לחוף "מציאוֹת". התחלתי עם צילומי שחור לבן וכאשר נכנס הצבע, צילמתי לא מעט שקיעות.

אבא היה מפתח את הפילם בחדר חשוך בבית והייתי שותפה לכל השלבים. אני זוכרת שהכניס את הפילם לתוך מיכל עם כימיקלים ומדד את טמפרטורת המים ואחרי זמן מסוים הוציא אותו, שטף במים ותלה לייבוש. כילדה, עשה עליי כל התהליך רושם רב כשפתאום, מפילם שחור רואים תמונות.

בטיולים ובהליכות הבוקר, אני מגלה תמיד משהו המושך את עיניי ושווה עצירה לצילום, כשאת חלק מהצילומים שילבתי בשניים מתוך ארבעת ספרי הילדים שהוצאתי לאור.

שמחה לשתף ומודה לפידבקים שאני מקבלת במפגש עם חברים בשבילים ובכל מקום בו מצטלבות דרכינו.

נפל בחלקי להעביר את התפוז הלאה ובחרתי באחד החברים, שלעתים אני פוגשת בהליכות הבוקר ולעתים על הקלנועית ותמיד הוא מנפנף לשלום בחביבות. יורם בוכהולץ הוא האיש, שמאז שיצא לגמלאות ממשיך לעבוד במסירות רבה.

על אף שאינו במצב בריאותי מזהיר, הוא נענה לכל קריאה במהירות, במשך כל ימות השבוע ומשתדל לפתור כל בעיה במיידי. לפעמים נדרשת יצירתיות והוא לא מרפה עד שהכל תקין ולשביעות רצונו של הלקוח ואם קשה מדי, הוא לא מהסס להעביר הלאה לקולגות. יורם הוא דוגמה לבעל מקצוע יסודי, הגון, מאיר פנים ולטעמי, הרוויח את תפוז הזהב בכבוד.