נורית וולף
לאחרונה, שוב הזיזו את העציצים שמוקמו בכביש, בירידה לכיוון הכלבולית.
וזאת למה? כי ישנה סכנה לילדים החוצים את הכביש.
מאוד משמח שקמה שכונה חדשה של בנים ומדרך הטבע ישנם גם הרבה ילדים
וזה כמובן מבורך.
אבל, לא ברור לי מה "הפאניקה" אותה יוצרים הדיירים מהשכונה לגבי התנועה בקיבוץ.
בכל העולם ובכל הקיבוצים, ילדים באים למוסדות החינוך למיניהם ברגל או ברכב.
בעיר במקומות הקרובים לביה"ס עומדים ילדים ליד מעברי החצייה ועוצרים את התנועה.
הילדים הקטנים תמיד מלווים ע"י ההורים.
אני בטוחה שסגירת הכביש היורד לכיוון מחסן המשק, נעשתה לאחר מחשבה והתחשבות בצרכים מסויימים, אבל לא נלקחו בחשבון הצרכים של החברים שיש להם מיגבלויות הליכה, אנשים שנעזרים בכלי רכב ואין להם קלנוע. או חברים שרוצים לקחת אוכל מחדר האוכל, או דואר, חברים שבאים לקניות בכלבולית או למכבסה.
חישבו לרגע, איזה מסלול תנועה עליהם לעבור מהשכונות השונות.
עליהם לעשות עיקוף שלם, דרך המסגריה לשעבר והרפת. גם הכביש הזה מסוכן. הכיכר ע"י המסגריה נבנתה בשיפוע חד , אין שם מספיק תאורה. בהמשך לכיוון הרפת, הסיבוב חד מאוד, בלילה לא רואים בכלל שיש סיבוב.
מדוע לא מטפלים קודם כל בדברים שאפשר לשפר, בהוצאה מזערית? כמו: סימון מחודש של מעברי החצייה, שדהו, שילוט ברור, ויותר פסי האטה במקומות הבעייתיים. יש לגזום את כל השיחים והעצים בפניות וסיבובים של הכביש, כדי לאפשר מבט רחב יותר על התנועה שבאה ממול.
ד.א, בשכונה החדשה אין אף תלולית?!
ילדים הולכים בכל הקיבוץ, צריך לחנך וללמד אותם כיצד לחצות כביש ואם צריך, ללוות אותם.
גם את ציבור הנהגים אפשר לחנך.
עומדים לבנות שכונה נוספת. גם שם יהיו הרבה ילדים בע"ה, האם גם שם יסגרו את הכביש?
בכל הקיבוץ ישנם מחסומים, קיבוץ סגור ונעול… תרתי משמע.
השאירו לנו רק אפשרות אחת והיא לכיוון היציאה מהקיבוץ.
אני מרגישה מחנק…
אני אוהבת את הפינה שלי ואת הבית שלי, אבל אני מרגישה זרה בקיבוץ שלי.
Share this post
לנורית ולכל המתרעמים על המחסום החדש,
כפי שכתבת, בכל העולם ובכל הקיבוצים ילדים באים למוסדות החינוך ברגל וברכב ובאחריות ההורים ללוות אותם ולחצות איתם את הכבישים במעברי חציה.
הבעיה שנוצרה בקיבוץ בשנים האחרונות היא שמדרכות הפכו לכבישים וכבישים הפכו לאוטוסטרדות…
החסימה של הכביש הנוכחי, שדרך אגב היא פתרון שהוצע ע"י ועדת תכנון מול הסכנה שהכביש היווה ונידונה כבר במשך שנתיים בועדות ובהנהלות השונות, התבצעה מכיוון שהמדרכה לכיוון הדואר שאמורה לשמש כשביל בטוח לילדים ולהוריהם הפכה לכביש בו חברים משתמשים בדרך קבע כדי להגיע עם רכביהם עד לפתח תאי הדואר. הכביש שיורד ממגרש החניה לכיוון הכולבולית, שהיה אמור להיות כביש פנימי לשירות החברים, הפך לאוטוסטרדה של משאיות, אוטובסים, ומאות רכבים ביום שנוסעים לבריכה, לאולם הספורט ולכל מקום אחר בקיבוץ. בשעות אחרות של הערב הכביש והמדרכות שלצידו הפכו לאזור חניה לכל האורחים הבאים לפעילויות השונות המתקיימות בחדר האוכל.
אז נכון שאולי זה עכשיו פחות נוח (גם לנו הדיירים שגרים לאורך הכביש וגם אנחנו נדרשים לעשות את העיקוף כדי לצאת מהקיבוץ), אבל זה הרבה יותר בטוח. אנחנו עדיין מלווים את ילדינו בדרכם למוסדות החינוך, וחוצים איתם יחד את הכביש, אבל הסכנה הממשית שהיתה הוסרה.
כמובן שזה לא פתרון מושלם – עדיין יש רכבים שמוצאים את דרכם להכנס למדרכות וכמובן שיצטרכו לתת מענה להסדרת התנועה לקראת בניית השכונה הבאה, אבל זה שלב ראשון בדרך לחיים בסביבה בטוחה יותר לנו ולילדינו.
יפעת יקרה,
גם אנחנו שגרים בשכונות האחרות של הקיבוץ, הבאנו ילדים לגן.
גם לפני כמה שנים היה דואר והיו כבישים.
על מנת למנוע את הכניסה לדואר כפי שכתבת אפשר היה לשים מחסום
בכניסה לסימטת הדואר, או בכניסה לשטח חדר האוכל.
אין זה הגיוני לסגור כביש כל כך מרכזי ולא בגלל שאין לנו חשק לנסוע בכבישי העוקף, זה לא פחות מסוכן כאשר האוטובוסים שמביאים ילדים מבית ספר מעין שחר מסתובבים בחוסר זהירות במגרש החניה בגלל שהכביש סגור. גם אתם שמביאים את ילדכם למרכז הקיבוץ אתם לא בדיוק דואגים לנסוע בכבישים הבטוחים,
אין לי בעיה מיוחדת עם סגירת הכביש, אבל, יש עוד הרבה כבישים שצריך לסגור ומשום מה בהם לא מטפלים.
נויה,
מה שהיה בכביש שנסגר לא דומה לשום דבר אחר בקיבוץ. אם היית כאן באזור היית מבינה על מה אנחנו מדברים. זה לא היה כביש, זה היה מערב פרוע. ובוודאי זה לא דומה לתנועה הפנימית שהייתה מקובלת בקיבוץ כשאת הבאת את ילדייך לגן.
קיים כביש עוקף ותמרור, אבל רוב רכבי ההסעות – אוטובוסים ומיניבוסים – פשוט התעלמו ממנו ונסעו במהירות גבוהה ומסוכנת. למרות שיש מעבר חציה, רכבים בד"כ לא טרחו לעצור גם כשראו ילדים ממתינים. אם חס וחלילה מישהו העיר לנהג, זה נגמר במקרה הטוב בהתעלמות זועפת, ובמקרים אחרים בקללות ומעשים אחרים. נעשו נסיונות רבים ושונים להאט או להפחית את התנועה – מחסום לשעות הבוקר, באמפרים, אדניות, הסברים לנהגים ולמעסיקים שלהם – כולם נכשלו ורובם אפילו הזיקו לרמת הבטיחות בכביש. בסופי השבוע טסו על הכביש הזה כל הרכבים שנוסעים לכיוון מתחם יד שנייה והבריכה, ובחזרה החוצה. בסוף, לאחר שנתיים של נסיונות טיפול בבעיה, ההנהלה קיבלה החלטה להפסיק את העניין לפני שמישהו ייפגע. הביקורת על ההנהלה הייתה חמורה ומוצדקת הרבה יותר אם מישהו היה נפגע. בבעיה של כבישים אחרים בקיבוץ גם צריך לטפל, אם את שואלת אותי.
אחת הבעיות כאן בקיבוץ היא שאין לנו תרבות דיון. אם הייתה כזו, אני מניח שהיינו יכולים להידבר, כל צד היה מבין את החששות והבעיות של הצד השני, והיה אפשר להגיע לפתרון מוסכם, תוך התחשבות הדדית. בהיעדר דיון ציבורי, הקשבה, הבנה, קבלת החלטות משותפת, מנגנוני פישור והחלטות דמוקרטיות – מגיעים לצעדים דראסטיים.
מאז הסגירה של הכביש הזה אין יום שאנחנו לא מקבלים צעקות ו"ברכות" שונות מאנשים שונים העוברים באזור. כל הרגשות כלפי השכונה החדשה ומה שהיא הביאה – יוצאים החוצה. טוב לדעת איפה אנחנו חיים.
בקרוב אתם מצביעים על קבלתם של עוד עשרות חברים חדשים לקיבוץ. קבלה של חברים זה אומר – לחלוק איתם את החיים ואת ניהול הקיבוץ, ולהתחשב גם בבעיות שלהם. לא להסתכל רק על הצרכים שלך. גם אני עושה סיבוב גדול כשאני נוסע לגנים, בגלל מחסומים. כמו שנורית כתבה – יש בתוך הקיבוץ מחסומים רבים. לא שמעתי התנפלות כזו על המחסומים האחרים. רק כאן – פתאום כולם קופצים. אני מכבד את שאר המחסומים בקיבוץ, את מי שגר שם, את הילדים שמסתובבים שם. אני לא מוצא את זה כל כך נורא לעשות עיקוף כדי להגיע לאן שאני צריך.
תשובה לכל המגיבים בעניין חסימת הכביש,
שלום לכם!
הבעיה היא גלובלית של כולנו ולא רק של שכונת הבנים החדשה! אני מבינה את ההורים המודאגים ומפנה שאלה למוסדות התכנון שלנו:
האם אתם יכולים לתכנן את הניידות בקיבוץ בצורה אחרת, שתהא בטוחה לילדים שלנו, לנכדים שלנו ואפילו לנו ולהורינו הזקנים?
מה שהיה "מת", יש לתקן לעתיד, ובמהרה.
מקווה שמישהו ירים את הכפפה שם למעלה בהנהלה.
שנה טובה,
טובה גבר
רענן,
מבינה לגמרי את הצד שלך. מסכימה עם חוסר ההידברות, כבר הרבה שנים כך זה מתנהל – אבל לא מסכימה עם דרך הפעולה. ענית לי, אבל בעצם ענית לכל המגיבים על המהלך.
כתבתי שאין לי בעיה אישית עם חסימת הכביש, ואני דווקא אוהבת את הכביש העוקף אבל שוב – אני חושבת שהדרך לא הייתה נכונה.
שמחה מאד שהיגעתם לקיבוץ, שמחה מאד שיש שכונות חדשות וחברים צעירים חדשים ואני חושבת שבתגובה שלך הרחקת לכת במחשבותיך. (אולי יש דברים שאני לא יודעת)
ממש כעסת!!! וחבל!!!
נויה,
את צודקת. מאז הסגירה אנו סופגים זעם של חברים רבים. ניסיתי לענות גם להם, אם כי אני די בטוח שלא הצלחתי לשכנע מישהו מהם. אם יצליח כל אחד להבין גם את הצד של האחר – אולי נוכל להגיע לפתרון יותר טוב, גם בכביש הזה וגם בדברים אחרים.
תודה
רענן
לכל המגיבים, גם אני רוצה להגיב…
אני מתגוררת בשכונה מקסימה שנקראת שכונת משק בית ספר. מי שגר בשכונה מכיר ויודע עד כה הכביש העוקף שהינו ציר מרכזי ועוקף את הקיבוץ הוא כביש מסוכן ומועד לפורענות.
הסעות תלמידים של בית הספר שפרירים נוסעים בשעות הבוקר והצהרים במהירויות מטורפות, הורים שמסיעים את ילדיהם לבתי הספר והגנים אינם זהירים יותר. בשבתות שבהן מתארחים אורחים בפינת החי המקסימה המקום הופך להיות ג'ונגל של ממש והאסון הוא רק עניין של זמן.
ובכל זאת לא עלה על דעתי לבקש לסגור ציר מרכזי זה. גם שם ילדים נוסעים, צועדים ורצים מתאמנים, אנשים חוצים לזרוק פחים, מטיילים וותיקים שנוסעים בקלנועיות להנאתם ושאר משתמשים בציר זה – חשופים אף הם לתנועה מסוכנת.
אני חושבת שהדרך היא לחנך, להזהיר ולכוון מודעות לתנועה במקומות שיש כבישים. באותה מידה צריך לבקש לסגור את הדרך של בית הספר כי היא הומה מכוניות ואוטובוסים. האם זה נראה סביר?
לסגור ציר כל כך מרכזי שהושקעו בו כספים לא מעטים לשדרוגו (מכספי המיסים שלנו) לא בטוח שזו הדרך.
ישנם צירים פנימיים שבכלל לא מתאימים לנסיעה ברכב ושאינם מתוכננים לחנייה בטוחה ובהם לא ניתן אפילו לראות מי יוצא באיזה שביל עלום, ואותם איש לא סגר, בחלקם שמו מחסומים לשעות עמוסות (שזהו פתרון ביניים נכון שמתחשב בכל הצרכים).
מקווה שההחלטה תישקל שנית ושהדרך תחזור להיות שמישה ובטוחה. לנוכח הרוורסים שעושים שם משאיות ואוטובוסים איני מתרשמת שהושגה המטרה.
תודה שוש
שלום לכולם,
אני בהחלט מקבלת את הדברים שנכתבו הנוגעים לחוסר היכולת שלנו לדון על הדברים המפריעים לנו. ראוי לציין, שהכוונה לחסום את הכביש פורסמה לפני הביצוע – הן ב"בתוככינו" והן במודעון. היה אפשר להגיב על כך לפני הביצוע ולמנוע את הכעס הרב שיוצא עכשיו.
אני מבקשת לעלות דבר נוסף שלא דובר עליו עד כה – הקיבוץ גדל מאוד, שכונה גדולה המונה עשרות יחידות דיור התווספה לקיבוץ. הכביש החסום כיום בעצם היה חלק מהכביש העוקף של הקיבוץ – מדוע זהו לא הרצון של כולנו להסית את התנועה הרבה לכביש העוקף. סללו כביש חדש ורחב שאמור לתת מענה והמכוניות לא נוסעות דרכו. אני חושבת שזה צריך להיות הרצון של כולנו שתנועת הרכבים בתוך הכבישים הפנימיים והשבילים תפחת. הנסיעה בכביש העוקף מצריכה 2 דקות נוספות ולא יותר וההגעה מתאפשרת לכל מקום רצוי.
חשוב גם לציין שעוד לפני בניית השכונה דובר על כך שהכביש יתפקד ככביש פנימי. נתנו לו כל מיני שמות: "כביש מנוון", "חד סטרי" ועוד. בחירת המגרשים היתה בהתאם לכך. רק לאחר סלילת הכביש הבנו את גודל הבעיה.
אלה
בהמשך לאלה הייתי רוצה להוסיף עוד נקודה למחשבה: האם רווחת המכוניות קודמת לרווחת ובטיחות הולכי הרגל?
קיבוץ גבעת חיים כמו שאני הכרתי אותו כל השנים היה מאופיין במרחבים ירוקים, שקט ותחושה גדולה של חופש.
כיום תחושות אלה של חופש מתבטלות לאור הבחירה של רבים מאנשינו להפוך כל מדרכה לכביש למכוניות. אנשים הפסיקו ללכת ברגל, לנסוע באופניים, כל מדרכה הפכה כביש.
בואו נחזיר לעצמינו את השקט, נוכל ללכת בשלווה ונהגי המכוניות יחזרו לנסוע בכבישים העוקפים.
נ.ב.
ועדת תכנון הגיעה למסקנה של סגירת הכביש ביחד עם הנהלת הקהילה לאחר שנתיים של בחינת הסיכונים אל מול היתרון…
ברור שיש עוד כבישים מסוכנים, בואו נדון גם בהם על מנת להביא לקיבוץ שוב שקט ובטחון.
שלום לכל המגיבים ולקוראים
עצם הסגירה נראה לי דבר שלא יעשה…
אני מבין את המצב שבו נמצאים החברים שגרים בצידו המזרחי של הכביש ואם נאמר להם שהכביש הזה יהיה כביש "פנימי" על סמך מה זה נאמר? אני לא זוכר אמירה כזאת ובוודאי לא באופן ציבורי. מסכים לכל מילה שכתבה שוש צביון, ישנם הרבה מאד כבישים וצמתים מסוכנים לא פחות בחצר הקיבוץ בהם עוברים מידי יום ילדים בדרך לגן או לביה"ס או לבריכה ומעולם לא נסגרו באופן מוחלט לתנועה. אני בדעה שאם היו משקיעם יותר בהסברה למשתמשים "הכבדים" (הסעות, משתמשי הבריכה ואולם הספורט וכדומה) בכביש שהמסלול של הדרך שעוקפת את השכונה היא המסלול המועדף, היה אפשר להפחית משמעותית את נפח התנועה. גם לאחר שהחליטו וסגרו את הכביש לא השקיעו בהסברה לנהגים שמגיעים למחסום משני צדדיו וזה גורם לסכנה אף גדולה יותר מפני שמי שמגיע למחסום נאלץ להסתובב ולנסוע אחורה ולהסתובב כלעומת שבה. פתיחה או סגירת נתיבים לנסיעה צריכה להתבצע בצורה מתוכננת כחלק מטיפול כולל בבעית התחבורה בחצר הקיבוץ. בעוד מספר חודשים יתחילו לבנות את השכונה שממזרח לכביש העוקף, כדי להתחיל לחשוב היום איך פותרים את הבעיות לפני "שמבטיחים" שגם הכביש הזה יהיה כביש פנימי?
שלום לכולם,
בפתח הדברים, אציין כי אף אני חבר המתגורר עם משפחתו על הדרך שנחסמה לאחרונה, כפי ובהתאם להחלטת הקיבוץ.
בהתייחס לטענות החברים בעד כנגד חסימת הדרך, יוער כי חסימת הדרך הייתה ועודנה המעשה הנכון, הראוי והצודק לעשותו, נוכח המצב הבלתי נסבל בו היינו שרויים.
התרת הדרך פתוחה לנסיעה בפני כלי רכב, משמעותה, סיכון חיי אדם תמידי בכל עת !!! וכל המוסיף גורע.
הקיבוץ בעשור האחרון עבר שינויים מבניים רבים (תרתי משמע), ומה שהיה איננו עוד.
וכך, נכון הדבר גם לגבי שכונת החברים החדשה, אשר הוקמה על דרך שבעבר הלא רחוק, שימשה כעורק התחבורה הראשי בקיבוץ.
כיום, הלכה למעשה, אנו תושבי השכונה, גרים כיום במרכז הקיבוץ, וחסימת הדרך היא המעבר הבטוח והיחידי שלנו ושל ילדינו אל תוך הקיבוץ.
ידוע לכל כי ממזרח לשכונה, קיים כביש הפועל מזה למעלה משנתיים, שתכליתו, להוות את עורק התחבורה הראשי לתוככי הקיבוץ ומחוצה לו, ובין היתר, להסיר ולו במעט, את סכנות הבטיחות בדרכים בקיבוץ.
אני, כתושב השכונה החדשה, הגר על הדרך "החסומה", מצאתי לא אחת את חיינו וחיי ילדינו בסכנה תמידית ובלתי פוסקת, ומסיבה זו בלבד, הוחלט כאמור על חסימת הדרך.
חשוב להדגיש כי אין עוד כיום דרך בקיבוץ, אשר בסמוך לה ועליה, גרים חברים, וממש מולה, עומדים מרכזי שירותים, אליהם מגיעים בכל יום ויום זרם בלתי פוסק של כלי רכב, וזאת מבלי להתייחס לתנועת הרכבים, המגיעה אל מרכזי התרבות והספורט, שעברו אף הם שינויים מבניים.
עם חסימת הכביש, אין עוד מגיעים כלי רכב אלה לפתחם של הבתים שלנו (כך ממש), ונוסעים בדרך אשר הוקמה ויועדה לכך.
הדוגמאות הללו, הן בקליפת אגוז בלבד, לסכנות בהן היינו מצויים טרם חסימת הדרך. אולם לא עוד.
בנוסף, אין אני סבור כי עם חסימת הדרך, נפתרו כל בעיות הבטיחות בדרכים בקיבוץ, חסימת הכביש הינה שלב אחד מבין רבים, לפתרון בעיות הבטיחות בדרכים בקיבוץ ולהבטחת שלומם של החברים וילדיהם, ולכך, יש להקדיש את מלוא המחשבה והיצירתיות, בהתאם לעובדות בשטח (הכוונה לתוכניות הבינוי העתידיות של הקיבוץ ולאלה הקיימות כיום).
סיכומם של דברים, אכן, דרכם של הנהגים הוארכה במספר דקות (ולא נחסמה ו/או עצורה), מאידך, חייהם של אחרים לא נתונים עוד לסכנה בטיחותית מתמדת, ציבור הנהגים יסתגל ויפנים את השינוי, עם חסימת הדרך כמובן.
ניתן לחיות עם זה, לא? אני סבור שכן.
בברכת שנה טובה ובטוחה לכולם,
יאיר סינדליס
"בשכונת הבנים, אבל מחסום על הפנים"
שלום לכל החברים.
גם אני מתגוררת בשכונת הבנים,בבית הקיצוני והקרוב ביותר לכביש התחתון שלה. גם כך היווה תמיד כביש זה מקום לתנועה סואנת המנקזת אליה מוקדי-ענק כמו: בי"ס משגב, בי"ס שפרירים, אולם הספורט, בריכת השחייה, "הנקודה"(יד שנייה, פלאפל) ועוד…
הלא די בכך?
מדוע צריך היה לנקז גם את תנועת חברי הקיבוץ וקוני הכולבו אל כביש זה? אנחנו חיים כעת על אוטוסטרדה מהירה, רועשת ולא הגיונית!
אלו שנהנים מחסימת הכביש המרכזי הם חברים טובים שלי ואנשים יקרים מאוד לליבי, אבל אני חשה שהדבר נעשה שלא בידיעת ובהתייעצות כלל החברים, אלא לנוחיותם העיקרית של חבריי.
על מנת לחדד, לא כל דרי שכונת הבנים מרוצים מהפתרון של חסימת הכביש העליון. ניתן היה בקלות להגיע להסדר בטיחותי שלא יפנה באופן קבוע את כל תנועת הקיבוץ לכביש התחתון. מההסדר הנוחכי יש נהנים יותר ונהנים פחות. ניתן היה לחסום כביש זה כמו את שאר כבישי הקיבוץ בעזרת מחסומים מתוזמנים, בשעת ההליכה לגנים בבוקר ובחזרה מהם אחר הצהריים. למעשה עדיין ניתן !!
מסכים אתך בכל לב. החסימה המתמדת פוגעת באיכות החיים של החברים.
שלום לכם,
אם מדובר במי שאינו דייר בקיבוץ, ישנם הרבה קיבוצים אשר סוגרים את הדרכים הפנימיות לקיבוץ ע'י מחסומים שנפתחים באמצעות שלט או חיוג מס' טלפון, לפי מספרים רשומים של החברים.
מצד שני, אם החסימה תמשיך לעמוד על תילה, יש לשים שלט במחסום הראשון (לפני מגרש החניה של חדה"א) שאין כניסה למרכולית, ולא רק תמרור קטן של דרך ללא מוצא, כי אנשים שהתרגלו לנסוע בנתיב זה שנים, נוסעים בו כהרגלם, ובכלל אינם שמים לב לתמרור החדש. כך נעשה בכל מקום בו יש שינויים בהסדרי התנועה.
תודה 🙂
שלום לכולם!
הבעיה המרכזית שלנו, שאין ראיה מערכתית מקצועית בנושא הבטיחות. כל הפתרונות נעשים בשליפה (גם סביב בתי הילדים!). כנראה שכחתם שלאורך הכביש העוקף, מתחילה בניית השלב הבא של שכונת הבנים. ומה אז?? נסגור גם כביש זה וניסע דרך הרפת ומרכז המזון??
גם לכביש שנסגר יש פתרונות טובים יותר להאט את התנועה ולגרום לכך שמי שינוע בו יאלץ לנוע לאט. הפתרון שהיה, קצת שלומיאלי(וסליחה אם פגעתי במישהו).
שנה טובה לכולם, שנדע לפרגן לאחר ולהיות יותר סבלניים וסובלניים
שוקי
אני קורא מעל במה זו להנהלה, להביא מתכנן טוב ויצירתי, לבדוק ולהציע פתרונות בטיחות לכל כבישי הקיבוץ.
סליחה שאני מתחיל לחזור על עצמי, אבל הפתרון הוא שוב ושוב ושוב – וועדתתכנון משמעותית וגדולה שיש בתוכה אפשרות להשמעת קולות שונים ושיתוף ציבור, שיתוף ציבור , שיתוף ציבור.
אם הייתה וועדת תכנון מסודרת שהייתה אומרת נראש – "יש דיון על דרכי הגישה בקיבוץ, ואנחנו מתכננים את הסגירות האלו והאלו", היתה אפשרות להתדיין, להעלות הסתייגויות, לשמוע הסברים וגם להציע פתרונות שונים. ואז היה מתקבל פתרון שהיה מקובל על יותר חברים (לא על כולם) וגם היה אפשר לתכנן אותו טוב יותר מבחינה בטיחותית וגם מבחינה אסטטית. (כרגע זה נראה די נורא). הפתרון הוא וועדת תכנון מסודרת, גדולה, פתוחה לציבור, שקופה ומשתפת ולא החלטות שנתקבלות בחדרי חדרים וקובעים עובדות בשטח.
לעצם העניין, בטיחות ילדים תמיד טובה בעיני על נוחות של מבוגרים, והליכה ברגל בשבילי הקיבוץ תמיד טובה בעיני על נסיעה ברכב. אנחנו לא חדרה או תל אביב או ניו יורק, ויש סיבה לכך שאנחנו נקראים קיבוץ. יש כביש חליפי, ניתן לנסוע בו, מדובר בעוד 2-3 דקות של נסיעה – זה לא סוף העולם. כל המקומות עדיין נגישים לחלוטין ( למעט הדואר – וזה לא נורא), ומי שיתרגל לדרך נסיעה אחת, יתרגל לאחרת. אני הייתי לוקח את המעבר הזה, משדרג אותו והופך אותו למשהו אסתטי יותר, חלק ממשי מהארכיטקטורת נוף המדהימה שיש פה.
שנה טובה
אין ספק ששוב יש כאן מקרה של חוסר תכנון מספק (ואפילו לא לטווח כל כך ארוך):
קודם משקיעים בשדרוג הכביש, אחר כך מתפלאים שכשהכביש רחב המכוניות נוסעות יותר מהר. אז שמים עציצים כדי להצר את הכביש מחדש, ואחר כך חוסמים אותו לחלוטין…
עכשיו כל התנועה עוברת בכביש אחר – שגם הוא ליד בתים (אבל אחרים..). מחר תהיה שכונה נוספת בצדו השני של הכביש (שחלק מהמגיבים מתעקשים לכנותו "עוקף" למרות שהוא יעבור בקרוב במרכז השכונה החדשה המורחבת).
ומה אז – איך ילדי השכונה החדשה יחצו אותו? או שאולי גם הוא ייחסם?
אם רוצים להפנות את תנועת המכוניות לבריכה ובתי הספר בכביש עוקף – צריך לסלול כביש שיעקוף את כל הבתים שעומדים להיבנות ולהשאיר את שאר הכבישים פתוחים – אך עם אמצעי האטה.
בכל מקרה אסור לחסום כביש כל כך מרכזי לכל חברי הקיבוץ בלי תכנון כולל המתחשב גם בבנייה העתידית, וללא דיון ציבורי פתוח שייקח בחשבון את צרכי כלל החברים.
מסכימה עם שוקי וליאור .. ושוב אני שואלת- מה עם מחסום חשמלי לחברי הקיבוץ בלבד??
לא נעים לי להיות בעלת הכי הרבה תגובות על הפוסט הזה, אך בכל זאת אסתכן בכך .. בתור אחת שנוסעת בקלנועית יום יום באיזור הרפת והבריכה, איזורים שנחשבים "מחוץ לתחום של ילדי השכונה", ומחוץ לתחום, כנראה, של מי שמשפיע… גם היום נסעתי שם, ומכיוון שכבר שעון חורף, ומכיוון שכבר חשוך, הנסיעה מרגישה הרבה יותר מפחידה, ולהרגשה הזו נוספו עוד 2 כמעט-התנגשויות חזיתיות של רכב בקלנועית!!! פעם אחת אפילו נאלצתי לרדת לשוליים, וזה מאד מסוכן עם קלנועית.. אז, אולי, ילדי השכונה חשובים יותר מאלו שמעוניינים להתנהל ברכבים דו-תלת גלגליים בשאר רחבי הקיבוץ??.. מקווה שהתשובה לכך היא לא!!