ראשית, אני רוצה להודות לרותם לנג ולירון זיו שהרימו את הכפפה של קידום "מחוסגן" בגבעת חיים. זוהי פעולה חשובה, שתשפיע על החיים של כולנו כאן.
האמת שעוד כשהייתי בהריון עם אופיר (לפני חמש שנים), חברים שלנו מקיבוץ אלונים ומקיבוץ יזרעאל סיפרו לנו על מקרים בהם תינוקות קטנים בקיבוצם נדבקו בשעלת ובחצבת, מילדים לא מחוסנים והגיעו למצבים קשים ביותר.
באותם קיבוצים החליטו לדרוש מכל מי שנכנס לגן להציג פנקס חיסונים. כל עוד הגנים עד גיל 3 פרטיים והצהרונים פרטיים הם יכולים לעשות זאת.
זה היה נראה לי אך טבעי והגיוני שגם בגבעת חיים יאמצו גישה זו (בזמנו זה לא צלח).

אחרי מספר חודשים, כשאופיר נולד עם לא מעט עניינים רפואיים והמערכת החיסונית שלו הייתה מאוד פגיעה, הפך הדיון על החיסונים מדיון עקרוני לדיון מהותי וקיומי עבור הילד שלי. אופיר לא יכל להכנס למסגרת בקיבוץ עד גיל שנה (בהמלצת רופאיו )וגם לאחר מכן, הייתי צריכה לפעול כדי לוודא שבפעוטון שלו כל הילדים מחוסנים כך שאוכל להכניס אותו בבטחה.

עם הזמן, גם אמא שלי חלתה. המערכת החיסונית שלה נמצאת בעמדה פגיעה כמו רבים נוספים בקהילה שלנו. אלו אנשים וילדים שעבורם החיסונים הם רשת הגנה, מצילי ומאריכי חיים.
אנחנו חיים בקהילה שחורטת על דגלה את הרצון להיות אחד בשביל השני, את החשיבות של עזרה ותמיכה הדדית, את הכוח בביחד והעוצמה בכך שאנחנו לא זרים ומנוכרים…
קהילה שכזאת, נדרשת להגן על אלה שהמערכות הבריאותיות שלהם חלשות, כדי שיוכלו לחיות בינינו בבטחה. קהילה שרוצה שנשים בהריון, תינוקות רכים, חולי סרטן, קשישים ועוד, שיוכלו לחיות בה עם איכות חיים טובה ובטוחה, חייבת לנקוט עמדה.
החיסונים אינם רק החלטה של גופי החינוך. יש בה גורם קהילתי, בריאותי משמעותי….

אני מכירה את השיח של מתנגדי החיסון (מחלקם נפגעתי באופן אישי לא פעם בהאשמות כאלו ואחרות). אני מכירה את הטענות הלא מבוססות (שאף הוכחו כשקריות) אודות הקשר בין חיסונים לאוטיזם. אני מכירה את הטענה שזה לא נעים לראות את הילד שלך מקבל זריקה ושדוחפים לו מחטים, אני מכירה את אי הנעימות בתופעות הלוואי שמגיעות לעיתים אחרי חיסונים ואני מכירה את הטענה שאומרת: "למה לשים את הילד שלי ככלי בכדי להגן על כל האוכולסייה"?

ברמה האישית, כאמא, שגם לא אוהבת לעשות לילדים שלה שום דבר רפואי, אני יכולה להבין את חוסר הנוחות והנעימות. אבל כשמישהו בוחר לא לחסן את ילדיו הוא מסכן את כולנו.

החופש של כל אחד לבחור איך לחיות את חייו ומה לעשות עם ילדיו נכון בעיניי, עד שהדבר פוגע בזולת. אני חושבת שהורים השולחים את ילדיהם עם מחלות מדבקות אינם חושבים או שאינם מודעים לפגיעה האפשרית בציבור.

יש לנו הזדמנות עכשיו, עם המיזם המשמעותי הזה של "מחוסגן" ליצור, לפחות בשנים הראשונות שבהן ניתנים רוב החיסונים, אזור בטוח לילדים הרכים שלנו שמבלים במערכת החינוך שעות רבות.

אני סבורה שאם אנחנו באמת מחפשים סולידריות חברתית, ורוצים לחיות בחברה בטוחה שמגינה על החלשים והרכים – זו הדרך.
אני חושבת שהשיח וההשלכות של מיזם זה, נוגעות לכל הקהילה שלנו ולא רק להורים וילדים במערכת החינוך.

מאחלת לכולנו הרבה בריאות, סמדר ארבל

——————————————————

ביום שלישי ה-19.2 בשעה 20:30 נקיים במועדון שיחה בנושא פרויקט ״מחוסגן״.
בואו לשמוע, להשמיע, לשאול ובעיקר לקבל מידע מהימן מצוות של ארבעה רופאים שישיבו לכם על כל השאלות שרציתם לדעת. אנו מעוניינים שתקבלו מידע אמין מגורמים מוסמכים ולא לא תחסנו את היקרים לכם מכל בגלל חששות חסרות בסיס.
המפגש הינו שיחה פתוחה עם רופאים על חיסונים. תוכלו להעלות את כל החששות ולקבל תשובות.
נוכחותכם חשובה מאוד על מנת לקדם את התהליך בהקדם!
פרטים נוספים על הפרויקט ניתן למצוא באתר האינטרנט ״מחוסגן״ בגוגל.
הפרויקט מדבר אליכם?
יש עצומה ברשת בכדי לראות את הענותכם – כנסו לחתום!

לכל שאלה אפשר לפנות ללירון זיו / רותם לנג

 

2 Responses to על חיסונים ואחריות קהילתית / סמדר ארבל

  1. לאה אשכנזי הרץ הגיב:

    כתבת יפה מאוד . אני תומכת בהחלט ברעיון. יש יתרון משמעותי במערכת חינוך פרטית שבאמת יכולה להחליט שילדים לא מחוסנים לא ייכנסו למערכת החינוך. כך ניתן גם להגן על כלל האוכלוסייה. שיהיה בהצלחה .

  2. צביקה הגיב:

    יישר כוח ליוזמים ובהצלחה!!! סמדר, כתבת מאוד יפה ואני מחזק אותך.

להגיב על צביקה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896