אילן אגוזי (71) מקיבוץ החותרים, אחראי כבר כשש שנים על נושאי הבטיחות בעבודה אצלנו, במקביל לכמה מפעלים וקיבוצים אחרים. בקשנו ממנו לספר קצת על עצמו ועל תחום העבודה שלו כאן.

הוא נשוי כבר 48 שנים ליהודית, אחות מיילדת לשעבר בבית החולים רמב"ם, אב לשישה ילדים (5 בנות ובן) וסב ל-13 נכדים. כמה מילדיו התחנכו ב"חוף הכרמל" עם חבר'ה מגבעת חיים.

שלמה: יש לגבעת חיים היסטוריה לא פשוטה בתחום הבטיחות; התאונה הקטלנית ב"גת" לפני עשרות שנים, ולאחרונה, התאונה הקטלנית בגד"ש, בה נהרג עובד הענף בנסיעה על טרקטור. רקע נוסף הוא תאונות קטלניות באתרי בניה בארץ עליהן אנחנו שומעים חדשות לבקרים.

אז ראשית, מה אתה עושה במסגרת עבודתך אצלנו?

בגדול, תפקידי לוודא שהעובדים יגיעו בשלום לעבודתם ויחזרו בשלום. "האויבת" הגדולה ביותר בתחום היא הגישה של "לי זה לא יקרה". אחת לשבוע כשאני מגיע לקיבוץ, אני עובר בכל הענפים ובאתרי הבניה והסלילה בקיבוץ ומוודא עמידה בכללי הבטיחות ודיווח על אירועי בטיחות במידה והיו כאלה. כשמדובר באתרי בניה, אני מוודא עמידה בתנאי בטיחות עליהם מתחייבים הקבלנים כחלק מחוזה העבודה שלהם בקיבוץ מול חזי, גם כשמדובר בבתי חברים העוברים שיפוץ או בניה מחדש. אני מדריך את הקבלן והוא אחראי להדריך את העובדים.

עם מי אתה עובד כאן?

אני נפגש באופן רצוף עם מנהלי ענפי הקהילה והייצור, לשמוע על בעיות בטיחות העולות ומורה להם איך להתמודד, במידת הצורך. כולל גם את החשמליה, הכלבו, מטבח וחדר אוכל, הבניין, המטעים והגד"ש. אם אני רואה עובדים באתרים ו/או על גגות ללא אישור או ציוד מתאים, אני מאלץ אותם לרדת ולוודא שהם קשורים עם ציוד מתאים ומתודרכים.

כל עובד מקבל הדרכת בטיחות אחת לשנה. עובדים חדשים מקבלים (או אמורים לקבל) הדרכת בטיחות לפני הכניסה לעבודה ממנהל הענף; זה כולל גם את העובדים התאילנדים. חברים ותושבים מדווחים לי על אירועי בטיחות או כשלים מסוגים שונים בתחום. אני מבצע הדרכות קבועות על עבודה בגובה. עד כה לא נאלצתי לפנות למנהלי הקהילה והעסקים במקרים של חוסר שיתוף פעולה מצד מנהלי העסקים. הגישה שלי היא לעבוד תוך שיתוף פעולה ולא "להוריד הנחתות", תלונות, מכתבים, איומים וחוזרים בכתב.

מה קורה עם עסקים המתנהלים בקיבוץ?

העסקים שלא בבעלות הקיבוץ אחראים על הבטיחות בהם שאינה בתחום אחריותי. חלקם נעזרים בשירותי; למשל, המוסכים הפועלים כאן. שלא כבעבר, היום יש מודעות גבוהה יותר לנושא הבטיחות ברמה של המנהלים ובדרך-כלל גם העובדים.

כל הקבלנים העובדים עם הקיבוץ בשטח הקיבוץ חותמים על מסמך בו הם לוקחים אחריות לנושא הבטיחות באתרי העבודה שלהם, על פי הסכם חוזי עם הקיבוץ. הבעיה היא באתרים שבהם יוזמים ומבצעים חברים פרטיים פרוייקטים של שיפוץ או בניה מחדש, בהם החבר צריך להחתים את הקבלן על אותו מסמך והם לא תמיד עושים זאת. היות והאתר הוא בשטח הקיבוץ והדירה עדיין בבעלות הקיבוץ, יש כאן בעיה שחייבים למצוא לה פתרון. החבר חייב להחתים את הקבלן על הטופס שעליו לקבל מהקיבוץ, כדי לשמור על העובדים, על האינטרס של הקיבוץ ועל עצמו.

מה היית ממליץ לחברים ולתושבים בנושא הבטיחות בבתים.

חייבים לבדוק את ממסר הפחת בארון החשמל. ההוראות הן לבדוק אחת לחודש, אך גם אם בודקים לעתים רחוקות יותר, חייבים לעשות זאת כדי לוודא שאם יש "קצר" לא מתחשמלים ורק לוח החשמל "נופל". תאונות רבות בבתים נובעות מהחלקה על רצפות ומדרגות רטובות, אותן ניתן למנוע באמצעות מודעות והקפדה. חייבים לשדרג את בתי הקשישים במעקה לאחיזה בשירותים ובמקלחת. הבטיחות בדרכים אמנם אינה בתחום אחריותי, אני רואה הורים רבים המחזיקים את ילדיהם הקטנים על ברכיהם בנהיגה בשטח הקיבוץ, תופעה המסכנת את ילדיהם בחוסר אחריות. תחום נוסף בו חל שיפור אך עדיין לא מספיק, הוא רכיבה על אופניים עם קסדות. ארועי פגיעת ראש בנפילה מאופניים עשויים להצטמצם משמעותית אם נקפיד גם על כך.

לסיום, אילן מבקש מכל אחת ואחד מאיתנו, לדווח לו על מפגעים בטיחותיים הקשורים בעבודה (לא בתעבורה):

טלפון/מסרונים ווואטסאפ: 052-4282003

דוא"ל: 18065@walla.com

ושנדע לשמור על עצמנו ועל סביבתנו.