היכרות ומודעות לעולמם של עיוורים ולקויי ראיה בבית האלון (מרכזון א-ב)

כשישבו הילדים בבית האלון עם טלי סופר וצוות המדריכות (אפרת ואושרית) לתכנן את פעילות החופש הגדול הם קיבלו משימה: אחד השבועות יהיה מוקדש לתרומה לקהילה. הילדים העלו רעיונות שונים לפעילויות (לעזור לאנשים עם מוגבלות, לחדר אוכל, לחיות פצועות, לפינת חי או לציפורים) ולאחר הצבעה התקבלה ההחלטה – להכיר ולסייע לעיוורים ולקויי ראיה. כהורה, מאוד מצא חן בעיני שחלק מהזמן מוקדש גם לנושאים חברתיים והייתי סקרן לדעת כיצד יממשו את המשימה היפה הזו.

המפגש הראשון התקיים במרכזון עם גיא ומורן, שניהם לקויי ראיה, שסיפרו לילדים על עצמם כילדים וגם כמבוגרים (גיא הוא מורה למוסיקה). הם המחישו איך חווים לקוי ראיה ועיוורים את העולם, סיפרו על עזרים בבית ובסביבה שמאפשרים להם לתפקד באופן עצמאי.
ביום השני, כדי לחבר את הנושא לקהילה ולמקום שלנו, הגיעו הילדים לפינת החי, התחלקו לזוגות והתנסו בביקור בפינת חי, כאשר ילד אחד מכוסה עיניים והשני מלווה אותו, אח"כ כמובן החליפו בתפקידים.

ליאורה רופמן, אמא של סופי רופמן-לין שהיא יועצת נגישות לאנשים עם מוגבלות, לימדה את הילדים כללים בליווי של עיוורים. ליאורה הוסיפה שהיא בד"כ עושה פעילויות מעין אלו למבוגרים כדי שיבינו את החשיבות שבהנגשה. במרבית המקרים מבוגרים מאוד נבוכים מהתנסות כזו ומגיבים באופן ציני או אפילו מורידים את כיסויי העיניים כדי לראות שוב. לעומתם, הילדות והילדים התמסרו להתנסות הזו ובילו זמן ארוך בפינת חי – התייחסו לשילוט, למדרגות, למתקנים וכמובן לבעלי החיים.

שאלתי את הילדות והילדים: מה למדתם במהלך הפעילויות הללו על העולם של העיוורים?
איתמר עמית: חשבתי שעיוורים הם אנשים שונים מאיתנו. מוזרים. עכשיו אני מבין שהם כמונו, רק לא רואים.
רותם: היו פעילויות ממש כיף. והם לא עיוורים! הם חצי. הם כבדי ראייה. בפינת חי הייתי בזוג עם אלונה. למדתי שצריך להזיז כל מיני מכשולים. כמו הדשא שיש עליו מתקנים בצורת סוסים.
נעמה: יש להם אפליקציה שמראה להם לאן ללכת, איפה הם נמצאים. זה עוזר להם גם בעבודה. זה היה לי חדש. גיא הוא מורה למוסיקה ומה שעוזר לו זה שהוא מבקש מהילדים לא לצעוק ובמקום להצביע (כי הוא לא רואה טוב) לבוא אליו. מורן היתה בגן מיוחד, גן אליה, ושם לכל ילד היתה מטפלת סייעת אישית. היו שם רק 10 ילדים.
אור: בחדר האוכל גילינו שבדיוק באותו היום החליטו לשנות את הסדר של הרהיטים. בגלל ששינו את הסדר נתקענו והיינו צריכים ללכת מסביב. אז חשוב לא לגעת ולא להפתיע אותם.
נעמה: המשפחה צריכה לכבד אותם ולשמור על סדר נכון כדי שהעיוורים יוכלו לזכור איפה כל דבר ולא להיתקע ולקבל מכות.
אמיר: התרגיל היה ממש נחמד, קצת קשה ללכת בעיניים עצומות ועוד כשלא רגילים לסידור שבדיוק שינו בחדר אוכל. הייתי צריך להתרגל. לאט לאט התרגלתי. הרגשתי יותר כמו כבד ראיה מאשר עיוור. למשל ראיתי את מכונת המשקאות. ראיתי את הצבע האדום של המכונה ואת האור שבקע מתוך המכונה.

ומה ההבדל בין עיוורים לכבדי ראייה?
אמיר: ההבדל בין כבדי ראיה לעיוורים הוא שאנשים שלא רואים (העיוורים) לא רואים כלום. וכבדי הראייה רואים למשל צבע בוהק או כל מיני דברים כשהם מסתכלים מקרוב. צבעים כהים קשה להם לראות. אני הרגשתי שהשינוי הוא מה שמקשה עלי.

לסיכום אמיר סיפר שהכלבה שלו סשה, היא גם עיוורת וגם חרשת ואור שאלה אם גם לה יש 'ילד' נחייה וכולם צחקו…

טלי ביקשה בשם הצוות והילדים להוסיף תודה גדולה לליאורה שליוותה והנחתה אותנו בתכנון השבוע ובמהלך כל הפעילויות.