מתוך ילדי הקיבוץ, 15 אינם משתתפים במערכת, ואנו עושים מאמצים מרובים להשאירם בעניינים ולצרפם כשיתאים לילדים ולמשפחות. ההנהלה החינוכית עסקה כמה פעמים בנושא הילדים הללו, כנ"ל מובילות המרכזונים וההנהלה המצומצמת בבחינת "עד אחרון הילדים". ילדי המשפחות הנמצאות בחופש/חו"ל מצטרפים למרכזונים בחופשים.

מה קרה השנה?

עברנו ל"דואונים", כלומר, כל מרכזון מונה שני שנתונים במקום שלושה כפי שהיה בשנים הקודמות. המעבר הזה נעשה לאחר תהליך ששיתף הנהלה חינוכית, הורים, עובדים, הנהלת הקהילה ויעוץ חינוכי צמוד.

הרציונל של המעבר הוא, שהמרחקים החברתיים בתוך התלתונים היו גדולים מדי. כתה ד' איננה מתאימה עוד חברתית לכיתה ו' – הפערים גדולים מדי, כנ"ל א' ל ג'. גם בבתי הספר מרחבי הלמידה הם בזוגות, תכנית הלימודים והחזרה הביתה היא בקבוצות של שניים, ועוד.

המעבר נעשה השנה, לאחר שהצוותים, הייעוץ החינוכי ואני ישבנו ובנינו תכניות מותאמות גיל, לעיתים עד כדי שינוי המבנה הפיזי בתוך הבתים. כדי להתחיל שנה כראוי.

לכתה א–ב המעבר הזה מתאים "בול בפוני". טלי סופר, המובילה, אומרת שזה עשה אך טוב ושקט במרכזון.

לכיתה ג–ד [המובילה צורית לוי] המעבר הזה לא פשוט, הקבוצה אנרגטית מאוד, זה גיל בו העיסוק החברתי אינטנסיבי מאוד [שהוא עיקרו של החיבו"ק], והוא מאתגר כל פעם מחדש בענייני מחנאות, מנהיגות, גבולות, ומשולב בדחפים, ביצרים, וביצרנות מרובה.

הצוות שם גדול [על פי הנדרש] ויש לו עבודה רבה כל הזמן.

האתגר הגדול היה למרכזון ה'-ו'. זהו גיל שעוסקים בתוכניות שלו כל הקיבוצים בארץ, מתוך רצון למצוא את הדרך הנכונה והמתאימה ביותר להשאיר את הילדים במרכזונים.

הילדים, בתחילת גיל ההתבגרות, עסוקים בעיקר במסכים [טלפון ומחשב] בשיעורי בית, בחוגים מקצועיים [פעמיים-שלוש בשבוע], בתנועת הנוער, וצריך למצוא גם זמן למרכזונים שבהם נערך החיברות הקיבוצי החשוב כל כך. יש נשירה בגילאים אלו [בכל מקום] ואצלנו לפני שנה הייתה נשירה רבה.

השאלה המרכזית שעלתה היא איך נתאים את התוכנית החינוכית לילדי גיל זה? בהתאמה למחיר סביר להורים ובהתאמה לעומס של הילדים, ברצון לפעילות אחה"צ ולפעילות אטרקטיבית לילדים ולצרכים השונים של ההורים, והכל כדי למנוע נשירת ילדים.

לא קל.

ראינו שהיום הארוך בחופשים [7:30-16:00] לא מתאים לילדי ה-ו. הם מתחילים להתחרפן באזור 14:00, סופגים נזיפות, מאוכזבים מעצמם ומאתנו, המבוגרים, רבים עם החברים שלהם, מתחצפים, ולבסוף הולכים הביתה וחוזר חלילה.

ראינו שיש זילות של ימי השגרה, באים – לא באים, חוגים מרובים – לצד "ללא חוגים", עומס גדול לצד שעמום [הייתה תכנית מסודרת], במקביל יש חשיבות גדולה של השגרה להורים ולילדים מסוימים. היינו חייבים לעשות מעשה של שינוי על אף הקושי. איזו "קפיצת מדרגה" כי מה שהיה לא יכול היה להמשיך, והדואונים אפשרו לנו זאת.

כל הזמן הקשבנו לקולות ההוריים המרובים ובעלי הצרכים השונים [אנחנו עושים זאת תמיד ושוקלים כל מהלך בהתייחס להרבה גורמים], התייעצנו, והיום דואון ה'-ו' פתוח בשגרה ארבעה ימים בשבוע [במקום חמישה קודם]. ביום שלישי, יום התנועה, הוא סגור.

יש בו פעילות ערב אחת לשבוע, וקבל"ש ביום שישי אחת לשבועיים. כלומר: שמרנו [ועוד קצת] על סל השירותים לילדים ולהורים בתוספת הקבל"ש.

בחופשים המרכזון פתוח גם כן ארבעה ימים קצרים יותר [על בסיס תכנית חופש מוצלחת ניסיונית בסוכות]. המדריכות, דבי ומיכל, [שהן המומחיות לקבוצה זו] ואני, בוחנות כל פעם מחדש אם זה מתאים או לא בהתאם להצלחות ובקשות הוריות ועוד. זה תהליך שייתכנו בו שינויים, והוא נבחן כל הזמן כשהמטרה היא לתת תשובה לכל הילדים. כולנו עושים את הכי טוב שיכולים בהתאם לאמצעים שבידינו.

ולסיכום,

במרכזון א–ב [טלי סופר, נגה פיינשטיין ורונה בן חיים] הולכים למשק חי פעם בשבוע כחלק מהתוכנית החינוכית.

במרכזון ג–ד [צורית לוי, בן כוכבי, טלי סונדק ושי פרץ] הולכים לבריכה פעם בשבוע לפעילות ספורטיבית מגוונת כחלק מאותה תכנית.

במרכזון ה–ו [דבי בר אילן, מיכל בן עמי] יתחילו עכשיו פרויקט צילום בשיתוף נשיונל ג'יאוגרפיק וסמסונג.

במרכזון ז–ט [עפרי צ'רבנקה ואריאל הרץ] יוצאים לטיולי חנוכה.

בנעורים י–יב [עדי גולן] מלפפים לקראת מפגן האש, ומתארגנים לקראת מסיבת חנוכה הגדולה.

בתנועה [עדי גולן המדב"ית] התנדבו ניתאי דניאל ותאיר ורדי להדריך את קבוצת ח-ט לאחר שהגרעינית פרשה מסיבות אישיות. תודה להם ומדליה מכולנו.

והעיקר, שנהיה נחמדים ואדיבים אחד לשני

תודה לעובדי החינוך החברתי קהילתי, הנהדרים וחג שמח ומאיר לכוווווולנו.