מהי אגדה?

השפה העברית היא מדהימה. המילים תמיד מכלילות בתוך עצמן את הפירושים וההקשרים של עצמן. למשל, בתוך המילה "אגדה" מסתתרת המילה "דאגה" ואם נעלה בדעתנו את הילד הקטן המלא דאגות מכל העולם הסובב אותו – כשנספר לו אגדה הוא, בדרך כלל יירגע. האגדות למעשה עוזרות ומכוונות אותנו אל תוך עצמנו, בהסוואה כמובן, ומפגישות אותנו עם השאלות האמיתיות שנמצאות בפנים. כל אלה הן שאלות שבכנות אין לי תשובה עליהן. כמובן, שאני יודעת את כל התשובות שלמדו אותי ואמרו לי שהן התשובות הנכונות… וכך צריך להתנהג… אבל אני, האם אני יודעת את התשובות? אולי אלה הן בכלל שאלות שכדאי שתשארנה ביני לבין עצמי ללא תשובה? ומי זאת, בעצם, אני? ומיהו – עצמי? האם אני שתיים? ואז אני נזכרת במילים של השיר: "אם אין אני לי – מי לי? וכשאני לעצמי – מה אני? ואם לא עכשיו – אימתי?" מכירים את השיר? זוהי חידה אחת גדולה שמסתירה בתוכה דרך לעבודה פנימית שלי על עצמי.

אני נזכרת באגדה שכולנו מכירים מילדותנו. אני מספרת אותה פה כפי שסיפרתי לילדיי ולנכדיי. במילים שלי.

גרגר האפונה (או הנסיכה על העדשה)

יום אחד הודיע הנסיך לאמו המלכה שהוא רוצה להתחתן.

המלכה הסכימה אך אמרה: אני מבקשת לעשות מבחן קטן לכל הנסיכות שתבאנה להתחתן איתך, ורק זאת שתעבור את המבחן תהיה הנסיכה האמיתית ואיתה תתחתן" "ואיך תדעי מי היא הנסיכה האמיתית?" – שאל הנסיך.

"אין טעויות במבחן הזה. גם אני נבחנתי בו, וגם כל המלכות והמלכים האמיתיים נבחנו בו. "בסדר. אני מסכים לנסות" אמר הנסיך. וכך פורסם שהוא מתכוון להתחתן אבל רק עם נסיכה אמיתית. אמו בינתיים הכינה חדר מפואר ובו מיטה מקושטת ועליה 21 מזרונים. מתחת למזרון התחתון הניחה גרגר אפונה.

הנסיכות החלו לזרום אל הארמון. כל אחת התקבלה בכבוד מלכים, והוזמנה לישון בחדר המפואר שהוכן למענה.

בבוקר למחרת, המלכה הייתה שואלת: "איך ישנת נסיכתי?" כולן אישרו שישנו מצוין, והמלכה שלחה אותן, אחת אחרי השנייה חזרה לביתן באומרה שאין הן נסיכות אמיתיות.

בערב אחד חורפי ירד מבול מלווה ברקים ורעמים, ונשמעה דפיקה בדלת הארמון. המשרת, שניגש לדלת ראה נערה צעירה, לבושה סחבות, רטובה ורועדת שביקשה מקום לישון בו בלילה. המשרת רצה לגרשה אבל המלכה ששמעה את הרעש הודיעה לו: " אל תשלח אותה"! הכנס אותה לארמון, ודאג שתקבל מקלחת חמה, אוכל ובגדים. הבא אותה לחדר המפואר של הנסיכות והזמן אותה לישון בו." וכך היה.

בבוקר פגשה המלכה את הנערה ושאלה: "איך ישנת?"

"אני מודה לך על קבלת הפנים הנפלאה. בכל חיי לא נתקלתי בטוב לב כזה, ולכן לא נעים לי להגיד לך – אבל לא יכולתי להירדם בלילה. מתחת למזרון התחתון היה גרגר אפונה שהציק לי כל הלילה ולא נתן לי מנוח."

"את הנסיכה האמיתית, ילדתי" –אמרה לה המלכה, כולה נרגשת– "כי רק נסיכה אמיתית יכולה לחוש, מעל הר כרי נוצות, בגרגר האפונה". והיא הזמינה את בנה הנסיך להכיר את נסיכתו האמיתית. הם, כמובן, התאהבו זה בזו וחתונה מלכותית התקיימה בארמון. והם חיים באושר ובעושר עד היום הזה.

וכאן עולה לה השאלה האמתית מי הוא העצמי הזה? שלא נרדם בלילה, ויכול היה לחוש בגרגר האפונה הקטנטן מתחת לכל המזרונים – בזמן שיתר הנסיכות ישנו להן שינה מתוקה, כשהן נהנות מתשומת הלב שקיבלו בארמון וחולמות שהנסיך יבחר בהן?

ובהקשר לאגדות

מרון ארזי: "אני מבקש למצוא דרך להכניס לארכיון חומר שקשור לאינה ירון. אני לא יודע אם זוכרים שאינה הייתה מספרת סיפורים נפלאה.

בבית הילדים, לאחר ההשכבה או כחלק מסיום שלה, היינו כולנו, כל הכיתה, נכנסים לחדר של רובי ירון. מתיישבים על המיטות, כל הכיתה, ומחכים שאינה תתחיל לספר. אינה סיפרה אגדות מכל הסוגים. אולי היו אלה אגדות מאנגליה או מאירופה. בקול רך, עם קצת מבטא היא הייתה בונה לנו עולמות מופלאים עם גיבורים ורקע ומוליכה את הסיפור ארוך ארוך ולא בוער אל הסוף הטוב שלו. ערב ערב. מהראש ובעל פה מעיין אגדות בלתי נדלה."