ורק אתמול חגגנו שישים ושמונה…
כבר שלוש שנים בפנסיה?
והרגשתי כל כך צעירה,
בערב מקסים של בית על הדשא,
שהיה בו הכל מהכל:
צחוק ילדים, עם שמחה ואהבה
ודורות של חוגגים,
הסבא והסבתא עם הנכדים
והבנים,
וכולם על במה אחת
של כשרונות מעשה בית,
ונגנים וזמרים ורקדנים
וצעירים ומתבגרים, וסטודנטים
ותל- אביבים.
כולם חוזרים הביתה,
לגבעת- חיים.
ואני ללא ילדי, והייתי לבד,
והרגשתי כל כך יחד.
והלב מתרחב, ליופי הזה,
ומודה שבורכתי,
להיות חלק מהבית הזה,
שיודע להתייחד עם מתיו,
להרכין ראש, לזכור, לכבד,
וברגע להתמלא בשמחת חיים,
ולא, זה אינו קסם, זו השקעה,
של מחשבה, עשיה, התנדבות,
של איכפתיות ורצון טוב,
תודה לכם העושים במלאכה,
תודה לכן מור והדס,
וכל הצוותים,
ושרק נשכיל להעצים רגעים כאלה,
ולפתוח את הלב,
לגשר על הפערים ואי-ההסכמה.
תודה מעומק הלב!